התכנסנו בגדרה לשיח על בגדים ולשוק קח-תן מארון הבגדים שלנו.
למה בגדים?
כי "עם הדובון ועם העוזי, מי יכול היה לראות שהוא דרוזי", כתב יהונתן גפן. וכי בגדים מסתירים, ובגדים מגלים, ואמנם גם זיקית מחליפה צבעים – אך רק האדם לובש בגדים! או, במילים אחרות – בגדים הם שפה ויזואלית, זו דרך ביטוי. והשיח בינינו הוא במהות של בית הלמה, הלא כן?
1. חידות בגדים
התחלנו את השיח בכמה חידות בגדים, (באדיבות יאנה, נירה ודורון).
כל הפתרונות קשורים לבגדים.
בהצלחה ♥
סדרו את האותיות ותמצאו את פרטי הלבוש:
- הוציאו אותה מההריסות
- הכלב של אלוהים
- מורמים מעם
- הכל בא על מקומו
- הוא מחליט
- לא מסכימים בנושא
- איה משולש אפשר למצוא על הגוף
- שוקולדים שיש בהם חורים
- אחד אחרי השני על הצוואר
איזה בגד מסתתר בתמונה הבאה?
איזה בגד מסתתר בתמונה הבאה?
- מתפתל כמו נחש, ומעניק חום כנדרש
- זנב קדמי, עושה אותי רשמי
- אליו ניכנס לזמן קצר, כשנצא ממנו נחליט אם ומה נבחר
האותיות התבלבלו
1. שרוכים
2. חולצה
3. גרבים
4. כומתה
5. שמלה
חידות הגיון
1. חולצה
2. גופיה
3. נעלים
4. סודר
5. קובע
6. חלוקים
7. ברמודה
8. כפתורים
9. שרשרת
חידות הגיון בציורים
1. שרוול
2. חצאית
חידות אסוציאטיביות
1. צעיף
2. עניבה
3. תא הלבשה
2. מתי התחיל האדם ללבוש בגדים?
מכיוון שבגדים מתבלים, קשה לדעת מתי החל האדם ללבוש בגדים לראשונה.
ישנם ממצאים ארכיאולוגים המעידים על כך שכבר לפני 400-800 אלף שנה היה שימוש כלשהו של האדם בלבוש. אבל ההערכה היא שהתחלת הלבוש הקבוע היא לפני כ-170 אלף שנה.
תמיכה להערכה זו נמצאה גם בעדויות על כלים ששימשו לתפירה ועיבוד עורות, וגם במחקר על כינים:
לפי הבדלים גנטיים בין כינת הראש לכינת הגוף, ארכיאולוגים גילו שלפני 80 – 170 אלף שנה, התפצלה גנטית כינת הגוף (שחיה ומטילה ביצים רק בתוך קפלי בגדים), מכינת הראש – ומכאן הסיקו שהאדם החל ללבוש בגדים לפני כן. (ראו מאמר של שרה זנג).
3. למה האדם לובש בגדים?
הגנה פיזית
הגנה משמש, רוחות, גשם, משינוי בטמפרטורות. מאפשר לאדם לנדוד ולחיות באזורים גיאוגרפיים בהם האקלים פחות נוח.
צניעות
החל מחטא האדם הקדמון – תחושת הבושה מהעירום.
סמליות, טקסיות
קריעת הבגד כסמל לאבלות וחורבן, בגדי אבלות, בגדים טקסיים, פולחן, הבדלה בין קודש לחול.
בגדים כשפה
הלבוש הוא הייצוג החזותי של האדם בחברה, ולכן הוא משמש כדרך להעביר מסר, שפה ללא מילים.
"אני מרדן", "אני יצירתי", "אני רציני", "אני מתוחכם", "לא אכפת לי מה אתם חושבים".
אנשים קונים בגדים בגלל הערך הסימבולי שלהם (המותג, הסטטוס, הדימוי שהם מייצרים) ולא בגלל הצורך הפיזי. הלבוש משמש אמצעי לבנות דמות פיקטיבית במרחב הציבורי.
תורסטיין וובלן כתב בספרו "התיאוריה של מעמד הפנאי" (1899) על הלבוש כצריכה ראוותנית:
עשירים – לובשים בגדים שמטרתם להוכיח שהם אינם צריכים לעבוד עבודת כפיים, שזה אומר בגדים לא נוחים! עדינים, לבנים או יקרים מדי (כמו מחוכים, חליפות נוקשות או שמלות נפוחות בעבר), שמשמשים הצהרה פילוסופית-כלכלית: "אני עשיר מספיק כדי לא לעשות שום פעולה פיזית יעילה".
אופנה – הדחף להתבלט מול הדחף להשתייך
הדחף להתבלט – אינדיבידואליות (כל אחד וסגנון הלבוש שלו), יצירתיות, הנאה, התקשטות, אסתטיקה.
הדחף להשתייך – קביעה של נורמות ואידיאל יופי. טרנדים, קונצנזוס, אופנות.
כלכלה
קפיטליזם, מרדף אחר החומר, מנגנונים של כוח, שליטה וניצול, צריכה לשם ראווה.
4. בגדים בתנ"ך
עד שיצור הבגדים הפך להיות תעשייתי – הכנת בגדים היתה תהליך ארוך ומייגע, ולכן:
– לא היתה אופנה מתחדשת
– היה מעט לבוש (לא היה ארון בגדים, סחר חליפין היה רק לעשירים)
– היו הבדלים משמעותיים בבגדים בין מעמדות
כמה אנקדוטות מהתנ"ך
עלי תאנה – כסות ראשונה
"וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת".
בגד ראשון מעשה ידי האל
וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.
מעמד הר סיני
לכבוד המעמד המכובד אלוהים מצווה על העם להתכונן במשך 3 ימים, לנקות את עצמם ולכבס את הבגדים… "וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.. וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם
וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹותָם" (שמות יט, י-יד).
לעניים היה לפעמים בגד אחד בלבד
לעיתים נאלצו עניים למסור את הבגד העליון שלגופם כמשכון (תמורת מזון או
בתמורה למשהו חיוני אחר). ולכן התורה מצווה על המלווה להחזיר לעני את בגדו לעת ערב, כי הבגד שימש אותו גם כשמיכה:
"אִם חָבֹול תַּחְבֹּול שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹורוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב (שמות כב, כה-כו).
כתונת פסים
כתונת פסים כביטוי של אהבה (והעדפה) של יעקב ליוסף, שהפך למושא של קנאה ושנאה אצל אחיו: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"
איזכור נוסף לכתונת פסים הוא לתמר בת דוד, שנאנסה על ידי אחיה אמנון. כתונת פסים במקרה זה היא מעשה של השפלה: "וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי- כֵן תִּלְבַּשְׁנָה בְּנוֹת-הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים".
עוד על כותונת פסים, או בגדים עם פסים – בעבר היו נהוגים כבגדי אסירים. כולל במחנות ההשמדה.
שמות בגדים שמקורם בתנ"ך
בגד, חגורה, חליפה, קובע, כתונת, לבוש, מגבעת, מדים, מטפחת, מכנסיים, מעיל, נעל, צעיף, שמלה, אפוד, כפתור, כביסה.
5. האם הבגדים עושים את האדם?
הבגדים שאנו לובשים משפיעים על התפיסה שלנו את עצמנו, ויש להם גם כוח להעביר מסר ולהשפיע על האופן שבו אנשים אחרים תופסים אותנו.
בגדים משפיעים על התודעה, הרגשות, המחשבות ואף קבלת ההחלטות שלנו. יש להם השפעה על מצב הרוח והם מעצבים התנהגות.
ניסוי החלוק הלבן
פרופסור אדם גלינסקי מאוניברסיטת קולומביה, צפה בפרק של משפחת סימפסון שבו נאלצו הילדים בבית הספר לעבור לתלבושת אחידה והחלו עקב כך להתנהג כמו רובוטים מתוכנתים. מכאן קיבל השראה לניסוי החלוק הלבן. הוא רצה לבדוק האם לבישת חלוק לבן משפיעה על תפקודים קוגנטיביים, ומצא שכן!
מעניין אלו תוצאות היה מקבל לו היה בודק בניסוי התנהגות עדרית, או יהירות…
האסיר שלבש את חולצתו של הקצין הגרמני
מרטין גרינפילד, ילד בן 15, עבד כשוליה לחייט באושוויץ. מכיוון שלא היה לו ניסיון, הוא הצליח להרוס כבר את החולצה הראשונה שהיה צריך לנקות – חולצה של קצין גרמני. למזלו, רק חטף מכות. מכיוון שהחולצה לא היתה שמישה, היא נשארה במתפרה, וגרינפילד התקין אותה לעצמו ולבש אותה מתחת לבגדי האסיר, ואף הוציא את הצווארון מחוץ למדי האסיר במחנות, כך שכולם יוכלו לראות… מה שקרה זה שבמקום שזה יתנקם בו, זה נתן לו זהות, והתייחסו אליו יותר טוב מליתר האסירים (קישור).
האם בגדים משפיעים על קוגניציה?
צמד פסיכולוגים הקוגניטיביים האג'ו אדם ואדם גלינסקי עשו מבחנים פסיכולוגיים (כמו 'סטרופ' שבו יש לציין את הצבע שבו כתובה המילה ולא את משמעותה), בהם הבחינו בין נבחנים שלבשו בגדים רגילים לבין נבחנים שלבשו חלוק לבן, ומצאו שהנבחנים שלבשו חלוק לבן עשו חצי ממספר השגיאות לעומת הנבחנים שלבשו את בגדיהם הרגילים.
תסמונת החלוק הכחול
מחקר שנערך בבתי חולים פסיכיאטריים בצרפת והראה כי מטופלים שלובשים חלוק כחול של בית החולים חוו תחושת דיכאון כבד.
6. הפילוסופיה של הלבוש (אוסקר ווילד)
בשנת 1871, שתי אחיותיו למחצה של ויילד, אמילי ומרי, נשרפו למוות במהלך מסיבה, לאחר שרוחב שמלותיהן העשויות שכבות שיער סוס ומלמלה (חומרים דליקים) התקרב יתר על המידה לאח מבוערת.
אירוע טרגי זה הוביל את ווילד לכתוב את "הפילוסופיה של הלבוש", ששם מחה על הלבוש הויקטוריאני, והציג את השקפתו לגבי לבוש.
רעיונותיו המרכזיים:
"אופנה היא צורה של כיעור בלתי נסבל עד כדי כך שאנו נאלצים להחליף אותו מדֵי שישה חודשים". וגם "אופנה נשענת על טיפשות, אמנות נשענת על חוק".
ווילד הבדיל בין אופנה לאומנות הלבוש. האופנה מנוהלת על ידי יצרנים ואינטרסים מסחריים שכופים על הציבור שינוי שרירותי, דבר שמביא לייצור המוני של פריטים מכוערים. אומנות לעומת זאת נשענת על יופי וחוקים של פרופורציות שהם נצחיים.
"רק אנשים רדודים אינם מייחסים חשיבות לחיצוניות".
החיצוניות, בעיני ווילד, אינה שטחית, אלא הצהרה אומנותית, מוסרית ובריאותית.
"יופיו של הבגד תלוי לחלוטין ביופי של הגוף עליו הוא מגן, ובחופש התנועה שאינו מגביל"
וויילד יצא נגד האופנה הויקטוריאנית שכללה לבוש שהיה לא בריא לגוף ואף מסוכן – כמו מחוכים הדוקים ושמלות כבדות עשויות משיער סוס שהיו דליקות. דיבר למשל על עיקרון התלייה מהכתפיים ולא מהמותניים (בגלל משקל הבגד, הכבד, שהיה מקובל בתקופה הויקטוריאנית, והכביד על האיברים ועל הנשימה). ויילד תמך בכך שנשם ילבשו מכנסיים, שמאפשרים לנהל אורח חיים אקטיבי – למשל, לרכוב על אופניים ולצעוד בחופשיות – מבלי להיות כבולות למגבלות פיזיות שכפה עליהן עולם הגברים.
יותר תפרים, יותר עובש" וגם "ככל שיש בבגד יותר תפרים, כך הוא יהפוך מהר יותר למרופט".
ויילד מסביר שבגדים אופנתיים מורכבים מחיתוכים רבים, שכבות, וקונסטרוקציות מורכבות. ברגע שהאופנה הזו חולפת, או כשהבגד מתבלה מעט, לא ניתן להשתמש בו יותר. בגד פשוט, העשוי מחתיכות בד איכותיות וגדולות, נשמר לאורך שנים, מתאים את עצמו לגוף ויכול להישאר רלוונטי תמיד.
7. על תעשיית האופנה
על השפעת הטכנולוגיה על תעשיית האופנה – קישור.
אופנה מהירה
אופנה מהירה (fast fashion) היא אופנת המונים המיוצרת על–ידי תאגידי ענק באופן זהה, מוסדר וגלובלי, כמו מזון מהיר. המהירות מתייחסת הן לקצב הגעת פרטי האופנה מהמסלול לצרכן הן לשימוש קצר המועד על-ידי הצרכנים. פעמים רבות הקיצוץ המרבי בעלויות הייצור מוביל לפגיעה נרחבת בזכויות עובדים ובסביבה. למעשה, תעשיית האופנה המהירה היא אחד המגזרים שלהם המדרָך הסביבתי הגדול ביותר.
תעשיית האופנה אחראית מדי שנה ל:
פליטת 1.2 מיליארד טונות גזי חממה.
פליטת חצי מיליון טונות של מיקרו-פלסטיק לים; כמות השווה ל-50 מיליארד בקבוקי פלסטיק!
שימוש ב-132 מיליון טונות פחם.
9,000 מלמ"ק מים.
רבע מהכימיקלים הרעילים בעולם.
ייצור מיליארדי טונות של פסולת טקסטיל שאינה בת-מחזור.
ממדי ההרס של תעשיית האופנה צפויים להמשיך לגדול
עד שנת 2030 תעשיית האופנה עתידה להשתמש ב-35% יותר שטח לגידול סיבים, תוספת של 115,000 קמ"ר.
פסולת הטקסטיל מכלה גם היא קרקעות בקצב מהיר. משנות ה-60 ועד 2018 חלה עלייה של 800% בכמות אשפת הטקסטיל שנקברת, ורק אחוז אחד ממנה מתמחזר. הגורם המרכזי לממדי הפסולת העצומים הוא תחלופה מהירה של מגמות אופנה, לצד התיישנות מתוכננת בבגדים, וכפועל יוצא מכך – מספר שימושים נמוך.
עם התפתחות הטכנולוגיה אסטרטגיות השיווק שונו. בין השינויים הדרמטיים שקרו בולטת העלייה בכמות הקולקציות בשנה, מ-2 ל-4 בשנות ה-80, דרך 8 בשנות ה-90 ועד ל-52 קולקציות בשנה בימינו. בעשורים האחרונים מרבית חברות האופנה המהירה העבירו את ייצור הבגדים למדינות מתפתחות, שם הן נהנות מכוח עבודה זול ומִתקנות סביבתיות מקילות.
חשוב לציין כי ייצור הבגדים במדינות אלה אינו נשען על טכנולוגיה חדשנית, אלא על כוח אדם זול המועסק במקרים רבים בתנאי עבדות. תעשיית האופנה עתירת כוח אדם: נכון להיום כל אדם שישי בעולם עובד בתעשיית האופנה, ומרבית הבגדים הנמכרים בעולם נתפרים במכונות ידניות, בדרך כלל על-ידי נשים.
רכישה מכוונת – העובדה שלא ניתן למדוד או לחוש את הבגד, מובילה פעמים רבות לפערים בין ציפיות הקונה לפריט. התוצאה היא עלייה ניכרת בכמויות הבגדים המועברים לחנויות יד שנייה, למִחזור או להטמנה מבלי שנלבשו מעולם.
אחת ההשפעות של הרשתות החברתיות היא בקיצור זמן הלבישה. מעל ל-40% מהמשתמשים ברשתות החברתיות בארה"ב מעידים על עצמם שאינם מעוניינים ללבוש את אותו בגד פעמיים, בשל החשש שהם יצולמו איתו, ורבים מהם אף מעידים שהם קונים בגדים במיוחד עבור האינסטגרם ואינם לובשים אותם מלבד לצילומים.
זיהום פלסטיק מתעשיית האופנה (מקור: גרינפיס ישראל)
אבל לפני שזה יקרה, הם יתפרקו לחלקיקי מיקרופייבר (סיבי בד קטנטנים), במקרה של פוליאסטר אלה סיבי מיקרופלסטיק ממנו עשוי הפוליאסטר.
סיבי המיקרופלסטיק מתפזרים לאוויר ונכנסים לתוך הגוף שלנו כאשר אנו לובשים אותם, וזורמים אל נתיבי המים שלנו ממכונות הכביסה שלנו.אנחנו אוכלים, נושמים ושותים אותם.
הבדים הסינטטיים הנפוצים בתעשיית האופנה המהירה הם פוליאסטר, ניילון, אקרילן, ספנדקס ופליז. כאשר נכון ל-2022, סיבי פוליאסטר היוו 54% מנפח הטקסטיל העולמי.
חלקיקי מיקרו-פלסטיק נמצאו כבר בכל פינה בעולם, כולל בגוף האדם והשפעתם על בריאות האדם עוד לא ברורה אבל אם נמשיך ככה עד 2050 יהיה באוקיאנוסים שלנו יותר פלסטיק מדגים.
אז מה אפשר לעשות?
- להעדיף לרכוש בגדים מחומרים טבעיים כמו כותנה, פשתן ובמבוק
- לכבס בדים סינתטיים לעיתים פחות תכופות! ובכך להפחית את כמות המיקרו-פלסטיק שמגיעה לאוקיאנוסים
- לקנות בגדים יד שניה! זה מאריך את מחזור החיים של המוצר, מרחיק אותו מהמזבלה ומפחית את זיהום הפלסטיק
חקיקה
מה-19 ביולי 2026 נכנס לתוקף רשמית חוק לפיו על החברות גדולות במדינות האיחוד האירופי נאסר להשמיד בגדים ונעליים שלא נמכרו ולא הוחזרו. עכשיו אי אפשר פשוט להזדכות עליהם ולשלוח אותם להשמדה. יצרנים יצטרכו לחפש פתרונות אחרים: לתרום דברים לצדקה, למחזר אותם לייצור מחדש או להחזיר אותם למכירה. בהתאם לכך נשאלת השאלה העיקרית, לאן, בסופו של דבר, יגיעו הבגדים שלא יימכרו?
8. בדים בתדרים שונים
מחקר שהתקיים בשנת 2003 ע"י רופאה יהודייה בשם היידי ילן בדק תדרים של בד וגילה שלכל דבר, כולל בדים, יש חתימת רטט ייחודית שיכולה להשפיע על האנרגיה שלנו. ילן הציעה לכמת את איכויות הרטט של בדים שונים ביחס לבריאות האדם.
המחקר הצביע על כך שהתדר של גוף אנושי בריא עומדת על 100 הרץ, כלומר לגוף האדם יש תדר חתימה של 100 הרץ. תדר חתימה הוא תדר הסאונד הספציפי המקושר לכל ישות חיה או לא חיה.
כאשר התדירות יורדת מתחת ל-100 הרץ, הדבר עלול לרמוז על הפרעה באיזון הטבעי של הגוף, שעלול להוביל לתסמינים פיזיים ופסיכולוגיים שונים.
המחקר מצביע על קשר בין תדרי הבד לבריאות האדם. אם מספר התדר של הבד נמוך מ-100 הרץ, הגבד למעשה יעמיס על הגוף.
לאדם גוסס יש תדר חתימה של-15 הרץ.
וגם לבד הפוליאסטר יש תדר חתימה של 15 הרץ.
לכותנה לא אורגנית יש תדר חתימה של כ- 70 הרץ.
לכותנה אורגנית יש תדר חתימה של 100 הרץ (נטרלי).
כשהבד הוא בעל תדר גבוה יותר משל הגוף, הוא נותן אנרגיה לגוף.
בעוד בדים בתדר גבוה כמו פשתן, צמר, המפ וכותנה אורגנית מעניקים אנרגיה, בדים סינתטיים מציגים תדרים נמוכים יותר, שעלולים לרוקן את האנרגיה שלנו.
במחקר שנערך בספמבר 2022 אישרו את הידע הידוע מאז ימי קדם שלפשתן יש תכונות המעודדות ריפוי פצעים.
בדים בתדר גבוה
בדים בתדר גבוה מגבירים את האנרגיה ומשפרים את מצב הרוח
מֶשִׁי תדר בד: 10,000 הרץ. המשי משפר את הרגישות האנרגטית ויכול לסייע לחיזוק הקשר בין הגוף והנפש.
פשתן תדר בד: 5,000 הרץ. ישנם מחקרים שמראים כי לבישת פשתן יכולה להאיץ תהליכי ריפוי בגוף, להקל על תחושת עייפות ואף לשפר את זרימת הדם.
צמר תדר בד: 5,000 הרץ. ישנם אנשים שרגישים לתדר הצמר, ולכן חשוב לוודא שהוא מרגיש נוח לגוף. הצמר ידוע כמסייע לשמירה על חום הגוף והגנה מפני שדות אנרגטיים שליליים.
בדים בתדר בינוני
המפ (קנביס) תדר בד: 100-150 הרץ.
כותנה אורגנית תדר בד: 100 הרץ.
כותנה תדר בד: 70 הרץ. הכותנה מסייעת להעצים תחושת שלווה ויציבות.
בדים בתדר נמוך
פוליאסטר תדר בד: 15 הרץ. עלול להפר את הזרימה האנרגטית הטבעית וליצור תחושת חוסר איזון. מחקרים מראים כי תדרים אלו עשויים לתרום לעייפות, מתח, וחסימת זרימת האנרגיה בגוף. בדיוק כמו תדר של אדם חולה.
ניילון תדר בד: 15 הרץ. עלול להשפיע לרעה על הרמה האנרגטית בגוף, ולגרום לתחושת אי נוחות לאורך זמן. ניילון אינו מאפשר זרימת אנרגיה חופשית ויכול לגרום לחסימות אנרגטיות.
אקרילי תדר בד: 15 הרץ.
בדים טבעיים עם תדר נמוך
בדים נושמים אבל עם תדר לא מאד גבוה:
בָּמבּוּק תדר בד: 15 הרץ.
החשוב הוא ליצור חיבור בין תדרי הבדים לתדרי הגוף מאחר ויש בדים שמבטלים את התדר האחד של השני. לדוגמא האיסור בתורה ללבוש צמר ופשתן יחדיו, מאחר והתדרים שלהם מבטלים אחד את השני. במקרה הזה הדבר נקרא שעטנז . והדבר הומלץ כדי לא להוריד את תדר האדם.
9. סיפור כיסוי
כתבה ב-Ynet על בגדים, באדיבות אתי רוט ♥
10. על בגדים ורגישות סנסורית
הסיפור האישי של נירה ♥
אתם מכירים את הילדים האלו שגוזרים להם את הפתקים מהבגדים?
אז יש לי חדשות בשבילכם, זה לא תמיד חולף עם הגיל. לפעמים אני לא גוזרת, אלא פשוט תולשת… ונשארת עם חורים בחולצות. כן, עד כדי כך – בשבילי, בגדים זה סבל.
מצד שני, דווקא בגלל הרגישות הסנסורית, בגדים משמשים לי הגנה, עור שני שמגן עליי מפני העולם החיצון.
כלומר, אני לא יכולה עם בגדים ולא יכולה בלעדיהם.
הייתי רוצה לא רק להרגיש טוב ונוח עם בגדים, הייתי רוצה להרגיש חגיגה! הייתי רוצה לחגוג את היצירתיות שיש בי גם באמצעות בגדים. הלא בגדים הם שפה, דרך ביטוי, הלא כן?
שימו לב שלרגישות הסנסורית יש השלכות:
[1] רגישות סנסורית – אי נוחות פיזית בגלל הבגדים מצד אחד, ומצד שני אי נוחות פיזית בגלל העולם החיצוני (קור, חום, לחות, מגע) – מביאים לחוסר שקט פיזי באופן קבוע.
[2] דימוי עצמי שלילי – אי הנוחות הפיזית מביאה גם לאי נוחות רגשית ופגיעה בדימוי העצמי – הגוף שלי לא בסדר, התחושות שלי לא בסדר, שום דבר לא טוב לי. כל תחושה שלילית מועצמת.
[3] הבגד לא משקף את מי שאני – אם הבגד הוא אמירה, אז בעיניי, הבגד אמור לשקף את מי שאני. ובגלל הרגישות הסנסורית והרגישות בכלל, אני לא יכולה לבטא את עצמי ויזואלית כפי שאני. כך שנוצר פער (לא רצוני) בין מה שאני משדרת ויזואלית לבין מי שאני.
אופירה ביקשה ממני לא לעצור כאן, אלא להוסיף פסקה שבה אסביר איך אני מתמודדת עם הרגישות הסנסורית. אז לטובת קוראיי הסנסוריים שמזדהים עם העניין, אוסיף שאני מבינה ללבכם. ולא לכל בעיה יש פתרון. לפעמים כל מה שצריך זו קבלה של המצב, אוזן קשבת ואמפתיה.
ובכל זאת? לרגישות סנסורית יש גם יתרונות (כן, כן). לפעמים אני שוכחת. אבל גם ההנאה החושית מוגברת, וגם ההקשבה לגוף מתחדדת (טוב, אין לי ברירה, הגוף מדבר).
אם התחום הזה ספציפית מעניין אתכם, מוזמנים להציץ למאמר שכתבתי על עוררות יתר – כאן.
11. ארון הבגדים שלי
הסיפור האישי של אופירה ♥
ההשתתפות במפגש חצר של בית הלמה בהנחיית נירה ויאנה החזירו אותי למאמר שכתבתי בשנת 2010 על החוויה של קניית בגדים בעת מגורנו בארה"ב. נהנתי לקרוא שוב את נקודת המבט שהיתה לי אז ותיאור התמודדות עם קניית בגדים עבורי ועבור בנותי, בנות העשרה. הן אהבו את אברקרומבי אנד פיץ, ואני אהבתי את אן טיילור.
כשהייתי בשנות העשרה לחיי, השפעת הסביבה החברתית היתה חזקה. אני זוכרת את קניית ג'ינס הליוויס הראשון שלי בעת שכולן לבשו את אותם הדגמים (505,501).
כשבנותי היו בנות עשרה ניסיתי ללוות אותן באופן שיאפשר להן לקבל החלטות שיקחו בחשבון את תחושת הגוף וגם יתחשבו בתקציב. משימה לא פשוטה. על כך במאמר שמצורף מטה.
כיום, 2026, לאחר התפכחות והתעמקות בנושאי בריאות טבעית בשנים האחרונות, התוודעתי להשפעת סוגי בדים טיבעיים לעומת סינטטיים, כימיקלים שמוסיפים לבגדים חדשים והשפעתם על העור והגוף. החלטתי לשנות את קריטריון הקניה ולתת משקל משמעותי לסוגי הבד כקריטריון מוביל על פני מראה הבגד, צבע ומחיר. כך מצאתי את עצמי פוסלת בגדים העשויים מבדים סינטטיים וגיליתי שהם מהווים כ- 90% מהבגדים בחנויות האופנה…
מהר מאוד הבנתי שנוצר לי חיסכון גדול בתקציב ויכולתי להיפרד מתחושת ה-FOMO בתחום הבגדים. יחד עם זאת נשארתי עם אופציות מצומצמות לקניית בגדים.
הייתי שמחה למצוא בגדים מבדים טבעיים מיטיבים וללא פתקיות מגרדות בעורף ובמותן ולהנות מחווית אופנה צבעונית נוחה ומשמחת את הגוף והנשמה. מודה שעדיין לא הצלחתי להביא עצמי לרכישת בגדים מיד שניה, למרות שאני נהנית לתרום להם בגדים משלי.
מי היזמית שתרים את הכפפה להקמת רשתות אופנה בריאות לא.נשים שמוכנים לצאת מעדר האופנה הסינתטית?
קונים בגד – אופירה אליאב 2010
האם קל לכם לקנות בגד?
ובכן, אצלי זה תלוי. תלוי האם אני מרגישה מספיק חתיכה או לא, האם הבגד מחמיא לי, האם המוכרות מחמיאות? ומה יגידו בנותי בנות העשרה על הבגד: האם זה יהיה ממש "קול" או שזה נוראי ומהר להחזיר לחנות…? אני מנסה גם לבדוק האם הבגד נוח ופרקטי, האם יהיה שימושי ולאילו מטרות, האם לבית או ליציאה, ליומיום או לאירועים? האם הוא לוחץ מדי על הבטן כשמדובר במכנסיים, האם יתאים לשינויים קלים במשקל, האם יושב נכון במקומת הנכונים? האם מרגיש לי סקסי או סבתאי? ומה יגיד בעלי על הבגד?
בקיצור, החלטה פשוטה לקנות בגד יכולה להפוך להחלטה ממש מורכבת. להבדיל ממני, כשבעלי צריך לקנות בגדים זה סיפור אחר לגמרי. אצלו זה הולך לפי משקל. לא שלו, אלא של כמות הבגדים שהוא קונה בפעם אחת כדי להיות יעיל ולא להגיע יותר מדי פעמים לחנות ולבזבז זמן יקר. הוא הרי נולד צייד. יודע מה הוא רוצה, חוזר לחנות המסויימת שכבר איתר בעבר וקונה את אותם בגדים שעבדו טוב בשבילו ומעמיס כמויות של מכנסיים וחולצות מאותו דגם ומידה בצבעים שונים. במקרה הטוב הוא מתייעץ איתי ועם הבנות לגבי צבע זה או אחר וחותך במהירות. לפעמים אני מקנא בו.
כנראה שאצל רוב הגברים זה הרבה יותר פשוט, אבל אצלנו הנשים זה סיפור אחר לחלוטין. צריך לחדש, לגוון, להשתדל שכל בגד יהיה שונה ולא רק בצבע….אלא גם בעיצוב, ושיחמיא לגוף גם כשעובר עלינו יום עצבני או סוף שבוע שאכלנו יותר מדי.
אני מודה שישנן תקופות בהן אני נמנעת מללכת לחנויות בגדים. אלה תקופות בהן אינני מרגישה במיטבי. אולי בגלל קילו אחד או שניים מיותרים שמלווים אותי תמיד במחשבות. במקרים אלה אני גוזרת על עצמי התנזרות, כדי לא לקנות בגד גדול מידות שלא יתאים למידות הנכונות עבורי, לכשאחזור אליהן, כשאחזור אליהן. בזמנים אלה אני מרשה לעצמי להסתכל על נעליים ואביזרים נלווים כמו תכשיטים. אביזרים אלה יכולים לספק את חווית הקניה ותחושת היופי הנשי מבלי להתמודד עם מדידות של מכנסיים או חולצות במידות שונות. כמה קל למדוד עגילים, אין מידה, יש רק עניין של טעם….
לעומת זאת, כשאני חשה במיטבי, במידות הנכונות, בתקופות הטובות שלי, אני נהנית למדוד בגדים ולקנות, מרגישה שכל בגד יכול להתאים ולהחמיא ועלי רק להחליט בינהם על אותו אחד שמתחשק לי באותו רגע. כשהבגד כבר בארון, הוא יחכה לי ואני לו לתקופות הנכונות שהן שילוב של נוחות, מצב רוח, אירוע מתאים וכדומה. אם הבגד הפך צמוד מדי, הוא יחכה לי שאחזור אליו, מה שמדי פעם קורה, למרות שלעיתים הוא יכול לעמוד שם בארון ולהתגרות בי עם עצם קיומו.
ישנם ימים שמתחשק לי פשוט לזרוק את אותם בגדים מתגרים מתקופות טובות יותר, אז אני מוציאה חלק מהם שברור שלא אחזור אליהם לפחות מבחינת האופנה, ובפרט נוגע הדבר למכנסיים. איתם בעיקר מורגש השינוי לטובה או לרעה. אז האם אחזור למידה הנכונה עבורי? אני תמיד מקווה שהמכנסיים הצמודות והיפות יחכו לי שם לימים הנכונים שיבואו במהרה וטוב שיש תקווה…
מה צריך לדעת כדי לקנות מכנסיים וחולצה מתאימים? ועמכם הסליחה על שאינני מומחית גדולה לשמלות וחצאיות. מסתבר שידע וניסיון בהחלט עוזרים. כך למשל אני חוזרת לחנויות ולדגמים שהתאימו לי בעבר, אני יודעת טוב יותר מה מקובל ללבוש ובאיזה אירוע, מה ברצוני לשדר בנוכחותי, האם איפוק או להיפך, היכולת לכבס ולגהץ את הבגד בקלות גם היא אלמנט מאוד חשוב בהחלטה. בקיצור, החלטות לא קלות בהכרח ודורשות ניסיון חיים.
אתגר מיוחד מוצב בפני בעת הקניות עם בנותי, בנות העשרה, בחנויות הרבות ובקניונים השונים של חנויות לבגדי נוער או נשים. שם אני משנה תפקיד ומשמשת כיועצת במקרה הטוב, או קולב במקרה הגרוע. אני מודה שלעיתים אני מאבדת את סבלנותי. אני נאלצת להתמצא בבגדים המעודכנים של בני הנוער, מה הולך ומה לא ולהתמודד עם אופנות מוזרות של מכנסיים קצרצרים או חצאיות קצרצרות לכולם ללא הבדל דת גזע והתאמה לגוף. הייתי צריכה להתאמץ לשכנע שגם אם זו האופנה, לא חייבים לקנות.
כמובן, פרט מאוד חשוב שלימדתי את בנותיי היקרות (תרתי משמע), להתעניין במחיר ולהפנים את העקרון שלא קונים בכל מחיר במיוחד אם ישנן הנחות משמעותיות הרי שרצוי להתעניין גם באגף זה שבחנות. האמת היא שעם השנים אני נהנית לגלות שהן הופכות לעצמאיות ויודעות טוב יותר מה הן רוצות. כעת אני זו ששואלת לעצתן, כמה כיף לי.
סודות מחדר ההלבשה: הסוד שלנו שעזר לנו לשפר את חווית קנית הבגדים היה תרגיל נחמד שלימדתי אותן. בעת מדידת בגד או אפילו בשלב ש"שמים עליו עין", אפשר לעצור ולשאול את עצמך בכנות האם כדאי ומתאים לקנות בגד זה והתשובה שמגיעה מה"בטן" באמצעות תנודות הגוף היא לרוב הכי אמיתית.
השיטה עובדת נפלא בכל המקרים של התלבטויות, כך שחשתי שחסכנו זמן יקר ואילו ההחלטות ה"קשות" כבר מאחורנו. תפקידי כיועצת היה לכוון את בנותי לקבל את התשובה בעצמן ולהקשיב לקול הפנימי שלהן, לאחר שניגשנו לאיזורים המותרים לקניה על פי שאר הקריטריונים, כגון לאיזור המכירה בהנחה כמקום ראשון להתחיל איתו לפני שעוברים לבגדי העונה העתידית…..
"רק אנשים רדודים אינם מייחסים חשיבות לחיצוניות".
החיצוניות, בעיני ווילד, אינה שטחית, אלא הצהרה אומנותית, מוסרית ובריאותית.
אוסקר ווילד מגדיר אותי "רדוד". אני לא זוכר מה האדם לבש, כל עוד מזג האוויר מאפשר אז סנדלים, מכנסיים קצרות וטי שרט.
חשבתי מחשבת כפירה לגבי תדרי הבגדים. למה שלא הגוף שלי יקבע לבגד שעליו את התדר, ולא להפך.
—
תודה לאופירה על השיתוף שלה.
עוד לפני שאני קוראת, התרשמתי מהיסודיות ומרוחב היריעה (תרתי משמע).
מראש לא היה לי ברור הארוע, אבל כדרכך בקסם, וכמובן בזכות יאנה והחברים שבאו (שלא לדבר על הסלט של זאב!) היה מענג ממש. תודה!💐💐💐
https://m.facebook.com/primitivetribalcrafts/
בגדים טבעיים