[1] מה מתחדש לנו?

8/10  – "המעבדה לצדק"

השיח החברתי הוא ראי לחברה שבה אנחנו חיים. אם כך – האם שינוי של השיח, ישנה את החברה? זה בדיוק מה שנבחן במעבדה לצדק.

ביום חמישי הקרוב, יתקיים המפגש הראשון של המעבדה לצדק. המפגש יהיה על מונרכיה / דיקטטורה, בהנחייתי (נירה יקואל). נדבר על המלך הפילוסוף של אפלטון, על הדיקטטור הנאור. האם אצליח לשכנע אתכם שדיקטטורה יכולה להיות פתרון צודק? השיח ידגים את התיאוריה, כלומר – אני, כשליטה יחידה לצורך הדיון, אקבע מי ידבר וכמה זמן, עם עדיפות לחנופה ולמקורבים כמובן… אנא, התייחסו לזה כניסוי, כמשחק.

9/10  – "למה בגדים?"

מפגש חצר עם יאנה ונירה + שוק קח-תן!!! המפגש יתקיים בגדרה, והכל כבר מוכן ומחכה לכם. הביאו אתכם כיבוד, בגדים וכובע (כן, כן). בואו…

27/10 "אמת או חובה – איתגוריה"

 מפגש חצר עם זאב, שבו נתנסה באיתגוריה דרך משחק קלפים "אמת או חובה" של משימות איתגוריה. 

שמו לב שמדובר ביום בחירות, המפגש תקיים אחר הצהריים. מקום ושעה מדויקת ט.נ.

יתר הפרטים ב-לוח המפגשים.

[2] כיצד התגלגלנו?

בית הלמה קם באוקטובר 2021 (לפני 5 שנים).

הרבה מאד מההתנהלות של בית הלמה היא מאחורי הקלעים, ורוב חברי בית הלמה, למעשה, לא ממש ערים לעשייה הזו (הרבה חשיבה וחזון, הרבה התבוננות פנימה, שאילת שאלות, ובקיצור – הרבה "למה").

אז ראשית, אני מזמינה את כל מי שרוצה לקחת חלק פעיל – להצטרף אלינו למפגשי הצוות, לקחת חלק ביוזמות, להצטרף לכוורת ו/או לאיתגוריה, או סתם לדבר איתי… (למתמידים, זה פתח ליוזמות).

ושנית, אשמח לספר לכם (בקצרה) על הגלגולים שעברנו בחמש השנים הללו, ועל העבודה שנעשתה מאחורי הקלעים, ובעיקר על הנפשות הפועלות כי זה עיקר העניין.

ראשית דרכנו

לפני 5 שנים, בעיצומו של התו הירוק, הקמנו את בית הלמה – ורד בן-שדה, אלינה אופלינסקי, אופירה אליאב, טל יעקובי ונירה יקואל. חמש מרצות מתחומים שונים. לא היכרנו זו את זו לפני כן, החיבור נבע מהרצון המשותף לייצר אלטרנטיבה מהותית לאקדמיה, מתוך ראיה שהאקדמיה איבדה את החיבור לייעוד שלה כמגדלור של חשיבה עצמאית.

היתה תחושת שליחות, המון חשיבה מאחורי הקלעים, סיעור מוחות, אתגור הדדי ותמיכה הדדית. כל אחת תרמה בדרך הייחודית שלה (ומה שאכתוב כאן זה רק טיפה בים):

ורד, היא קסם. מפזרת אבקת פיות בכל מקום שהיא נמצאת בו, בחשיבה חיובית שלא בורחת מהמציאות, אלא פותחת אפשרויות. ורד הביאה לנו גם את הדיוק והחשיבה הלוגית.

אופירה, היא אשת למה – מערערת, שואלת, מאתגרת, לא מוותרת, ותמיד בחשיבה קדימה על הצעד הבא. אופירה היום מנהלת את הכוורת של בית הלמה, ביחד עם ורד.

אלינה היא המצפן של בית הלמה. כשאלינה היתה מאשרת, ידעתי שאנחנו בכיוון הנכון. וכמובן, עם אלינה, כל בעיה טכנית היתה נפתרת כלאחר יד.

טל עיצבה את בית הלמה, בדרך שלה לאתגר ולערער, תוך הקשבה לאינטואיציה ואומץ להסתכל למציאות בעיניים, לראות את המורכבות, ולחולל שינוי.

ואני, נירה – בעיקר משכתי קדימה, בחיפוש מתמיד אחר הדרך שנכונה לנו באותו הזמן ועם נכונות לשינוי.

הגלגולים

באנו מהאקדמיה, עם חשיבה של אקדמיה. אמנם רצינו להקים משהו חדש, אבל בכלים שהכרנו – מרצים, תלמידים, מסלולים, קורסים, וכדומה. לקח לנו זמן להשיל את הכבלים שהורגלנו בהם:

גלגול 1 – בתחילה השלנו את החשיבות של הטייטלים ודרך הניהול ההיררכית. החלפנו את המבנה הסטנדרטי של מרצה וסטודנטים במנחה ובשיח חופשי, וכמובן – נפתחנו לשיח בנושאים פחות שגרתיים וערעור על הקיים.

גלגול 2 – השלנו את מסלולי הלימוד, התעודות, ובעיקר את הרצון לתת הכשרה מקצועית. הבנו שלא בשביל זה קם בית הלמה. בית הלמה אינו תיקון של האקדמיה – יש לו ייעוד משלו.

גלגול 3 – השלנו את כבלי השוק, מתוך הבנה שבית הלמה לא מוכר ידע או כלים, וגם לא חוגים לשעות הפנאי. כל מי שלוקח חלק בבית הלמה – שותף לעשייה ולשליחות. בית הלמה הפך לקהילה לומדת, שכל מי שלוקח חלק עושה זאת בהתנדבות וכל המפגשים ללא תשלום (למעט דאנה – להשתתפות בהוצאות השוטפות).

גלגול 4 – את הכבלים החיצוניים פחות או יותר השלנו. אם כך מה נותר? הכבלים הפנימיים, אשר הם ככל הנראה משימת חיים:

• לוותר על מדדים חיצוניים, לוותר על ציפיות, לא למדוד הצלחה.
• בשיח בינינו – לחפש את האיזון בין הרצון לחופש לבין גבולות השיח.
• הקשבה לאינטואיציה, התבוננות פנימה, חקר עצמי.
• חשיבה חברתית, גם בתוך הקהילה של בית הלמה וגם מחוצה לה – כיצד מעודדים יוזמה? מהי מנהיגות? מהו חוסן? מהו צדק חברתי? ועוד.

השותפים הסמויים

בגלגול 4 של בית הלמה, נותרתי לבד בהיבט הניהולי של בית הלמה. אבל מה זה ניהול בכלל? מבחינתי ניהול הוא פועל יוצא של השליחות, של החזון. וזה העיקר בעיניי – חשיבה קדימה, סיעור מוחות, איתגור הדדי, תמיכה הדדית. אבל כיצד כל ההדדיות הזאת יכולה להתרחש בלי חברים לדרך?

אז כן, אתם השותפים שלי לדרך – כל מי שלוקח חלק פעיל בבית הלמה. אנשים שהחברות איתם והשיחות איתם הם חלק בלתי נפרד מהיום יום שלי ושל בית הלמה.

כמובן שהדבר בא לידי ביטוי גם בעשייה:

• הכוורת – בהובלה של אופירה וורד
• האיתגוריה – בהובלה של זאב
• מפגשי הזום – עם המעבדה לצדק שמתחילה אוטוטו – בהובלה של אלדד ושלי
• מפגשי החצר – המפגשים הפיזיים, שמהקמתו של בית הלמה היו הבסיס לחיבור האנושי בינינו.
• צוות הלמה – גילה, יפה, זאב, לב אוהב, מרתה וחברים מזדמנים 🙂

[3] נושא מפגש הצוות היום – חוסן

יפה הביאה את סיפורו של וסילי ארכיפוב, קצין בצי הסובייטי, אשר מנע ירי טיל גרעיני בעת משבר הטילים

בקובה בשנת 1962, ובכך מנע למעשה מלחמה גרעינית ומלחמת עולם שלישית. ארכיפוב היה הקצין היחיד על הסיפון אשר התנגד לירי טילים גרעיניים נגד צי ארצות הברית, כשהיה חשש שפרצה מלחמה.

סיפורו של ארכיפוב הוא מדגים חוסן אישי של אדם שעומד לבד מול לחץ של אנשים סביבו בזמן חירום.

• חוסן זו היכולת של יחידים לעמוד מול דעת קהל גורפת, ולהפעיל שיקול דעת למרות הלחץ מסביב.
• חוסן הוא אישי, מי שפועל לפתח את החוסן שלו, יש לו הרבה יותר דרגות חופש לפעול לפי מצפונו.
• האיתגוריה של בית הלמה מסייעת לפתח חוסן אישי.
• לפעמים נדרשת תמיכה של קבוצת אנשים כדי לגייס את החוסן הנדרש לעמוד בפני הכלל.
• הביטוי "ערים" – האם הוא מתאר אנשים שיש להם חוסן לעמוד מול נרטיביים ציבוריים? או שאולי יש בו גם התגוננות ולכן התנשאות מול הציבור ה"ישן"? השאלה היא אם המילה "ערים" עומדת בהשוואה לאחרים או בהשוואה לעצמי (התפכחתי).

נסיים בשיר:

 

בְּהֵמָה מְלֻמֶּדֶת / ידידיה יריב לב-אוהב

 

בְּאָחוּ שֶׁל אִכָּר חָרוּץ הָיְתָה בְּהֵמָה מְלֻמֶּדֶת,

מַאֲבִיסָה אֶת עָצְמָה כְּבָר שָׁנִים,

בְּקַשׁ אוֹ בְּעֵשֶׂב, פְּרִי אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת,

וּבְסִפְרֵי נֻסְחָאוֹת וּנְתוּנִים.

לָמְדָה לְעַשֵּׁן סִיגָר אוֹ מִקְטֶרֶת,

לִרְטֹן בְּאֹפֶן חַד וְעִנְיְנִי.

אָמְנָם הִיא עֲדַיִן גּוֹעָה אוֹ נוֹעֶרֶת,

אֲבָל עִם תֹּאַר רִאשׁוֹן אוֹ שֵׁנִי.

קוֹמִי בַּבֹּקֶר נִמְרֶצֶת, שׁוֹאֶפֶת,

לְעֲסִי אֶת הַחֹמֶר יָפֶה (הַרְבֶּה רִיר!),

וּבָעֶרֶב כְּשֶׁתַּחְזְרִי לָרֶפֶת,

תִּהְיֶה עוֹד תְּעוּדָה מְמֻסְגֶּרֶת עַל הַקִּיר.

לָשׁוֹן מִקְצוֹעִית מְלֻקֶּקֶת, תִּקּוּן טָעֻיּוֹת בַּהִגּוּי,

וְיֵשׁ תִּכְנוּן לְעָתִיד – מְדֻקְדָּק, מְחֻשָּׁב, מְעֻבָּד.

עֲדַיִן מִתְבַּלְבֶּלֶת בֵּין אָדָם לְבֵין שְׁפַן-נִסּוּי,

וּמָחָר יִפְנוּ אֵלֶיהָ בְּ"סְלִיחָה, דּוֹקְטוֹר נִכְבָּד".

עוֹד כְּשֶׁלָּמְדָה לִקְרֹא וְלִכְתֹּב,

הַמּוֹרִים בֶּאֱמֶת נִדְהֲמוּ.

אֲבָל כְּשֶׁיָּצְאָה לַשֶּׁטַח, לָרְחוֹב,

הִצְלִיחָה לוֹמַר רַק "מוּוּוּוּוּוּ".

פִּתְּחָה טַעַם מְעֻדָּן וְחָזוֹן מְשִׁיחִי,

מָאֲסָה בְּמָזוֹן טִבְעוֹנִי.

בְּהֵמָה מְלֻמֶּדֶת, שִׂימִי לֵב וְהַשְׁגִּיחִי,

זֶה לֹא עֵשֶׂב, זֶה אֲנִי!!!

מֻמְחִית בִּגְרִירַת מַחֲרֵשָׁה,

יוֹדַעַת לְנַפְנֵף בַּזָּנָב, בְּעִקָּר;

כְּשֶׁהֵסִירוּ אֶת הָרֶסֶן מֵרֹאשָׁהּ,

דָּבָר רִאשׁוֹן – דָּרְסָה אֶת הָאִכָּר.

תודה על ההקשבה ♥