הסיפור של בית הלמה
סתיו 2021, מגפת קץ האנושות היתה בעיצומה (זה היה הנרטיב ששלט בתקשורת דאז), התו הירוק הבדיל בין ארור המערער לברוך המציית, האקדמיה סגרה שעריה בפני כל מי שלא הציג את התו הנכסף, ואנו, מספר מרצות מהאקדמיה, מצאנו לנכון לשאול "למה?". מצאנו לנכון גם לחלום על אלטרנטיבה לאקדמיה – אלטרנטיבה שתהה מבוססת על חופש מכפייה, חופש מחשבה, וחופש פעולה. וכך היה:
> חופש מכפייה – הטריגר הראשון שהוביל אותנו להקים את "בֵּית הַלָּמָּה" היה התו הירוק. האפליה בין מחוסנים ללא מחוסנים (למניינם), התניית כניסה והשתתפות בפעילות אקדמית בביצוע זריקות/בדיקות, ואף מתן לגיטימציה להתנהלות כזו ברמת החברה – כל המחזה הבלתי נתפס הזה, יצר אצלנו צורך ביצירת אלטרנטיבה לאקדמיה, אלטרנטיבה שמכבדת את החופש של האדם על גופו. עוד אנו שוקדות ובונות הררי "למוֹת", הזמן עבר, התו הירוק נגמר, אנשים (סטודנטים ומרצים) חזרו לאקדמיה, ותרדמה גדולה ירדה על הארץ. ומה עם חופש המחשבה?
> חופש מחשבה – שיתוף הפעולה הגורף של הממסד האקדמי עם הנרטיב השלטוני של מגפה מסוכנת (אשר משמידה כל זקן וזקנה אשר שכניהם לא עטו על פניהם מסכת פֶּטְרִי), מבלי לעצור לשאול שאלות, ותוך הדרה, כפיה, הסתה, הגחכה, נידוי והשתקה של כל גורם שחושב אחרת – הביא אותנו להבנה שהתו הירוק היה רק סימפטום, ואילו האקדמיה, ברמה המערכתית, איבדה את הרלוונטיות שלה כמגדלור של חשיבה עצמאית וביקורתית. למעשה, האקדמיה סגרה את השער בפני חופש המחשבה. הבנה זו יצרה אצלנו צורך באלטרנטיבה לאקדמיה, לא רק בתנאי הכניסה, אלא גם בתפיסת ההשכלה. מצאנו את עצמנו ממציאות (או מגלות מחדש) השכלה אחרת – השכלה חופשית.
מהי "השכלה חופשית"? זו השכלה שמבוססת על חופש מחשבה ועל שאילת שאלות. זו השכלה שמערערת על הנחות יסוד ועל דפוסים חברתיים קיימים, מתוך רצון לאתגר את אזור הנוחות ולייצר בסיס לשינוי חברתי. זו השכלה שנותנת ביטוי לרבדים שונים של הדעת ולרבדים שונים של האדם (כולל רגש, גוף ורוח), מתוך רצון לחקור לעומק את המציאות כמכלול. ומה עם האקדמיה? האין האקדמיה פועלת כמעוז להשכלה חופשית?
> חופש פעולה – האקדמיה מיטיבה לספק הכשרה מקצועית, ללמד מגוון רחב של תחומי ידע, לפתח את החשיבה, ולהרחיב את הדעת. אולם, האם לאקדמיה יש חופש לערער על הדפוסים החברתיים והכלכליים שהיא ניזונה מהם? כמערכת הכפופה לממסד, האקדמיה נתונה לפיקוח על התכנים מתוך מטרה לשמור על רמת הלימודים, אך היא גם כבולה לתכתיבים. כעסק לממכר תארים, האקדמיה מתנהלת על פי צרכי השוק ומיטיבה להכשיר את אדריכלי העתיד, את בנקאי הצמרת, ואת חוד החנית הטכנולוגית המשדרגת לכולנו את אזור הנוחות. אולם, האם יש בה העוז לאתגר את אזור הנוחות?
כאן, בבית הלמה, לקחנו על עצמנו לאתגר את אזור הנוחות ולהביא את הבשורה של השכלה חופשית. כשואלי שאלות, לקחנו על עצמנו לחשב מסלול מחדש כדרך פעולה, לנער את הקופסה החברתית וגם לבעוט בה לפעמים. המסע הזה אינו מובן מאליו, כי הקופסה, מטבעה, מתנגדת לשינויים. ואם כך כיצד?
במסע הזה לניעור קופסאות, מצאנו כי על מנת שנוכל לפעול באופן חופשי, עלינו לנער קודם כל את הקופסה של עצמנו, ולהשיל את דפוסי ההתנהלות המוכרים לנו.
וכך, באביב 2023, בית הלמה מחדש פניו כקהילה לומדת, שבה אין היררכיה של לומדים ומלמדים, אלא לימוד משותף באמצעות מפגשי-שיח. להבדיל מהרצאות אקדמיות, בהן מרצה מגיע ופורק ידע מתחום מומחיותו, מפגשי השיח בבית הלמה מבוססים על אתגור הידע הקיים, דרך שאילת שאלות ודיונים, כאשר נקודת המוצא היא שלכל אחד ואחת מהמשתתפים בשיח, יש מה לתרום ולהיתרם.
ומכאן, כיצד נתפתח הלאה? "הַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ" / נתן אלתרמן (מתוך השיר "עוד חוזר הניגון").
החיים הם מטריושקה
בכל פעם שאת יוצאת מהקופסה
את מגלה שיש עוד קופסה לצאת ממנה
/ נ.י.
