החברותא
החברותא של בית הלמה נועדה על מנת לייצר שיח מעמיק בנושא מסוים לאורך זמן.
השיח מתקיים בזום, עם מגוון מנחים ומגוון נקודות מבט.
השיח ימשיך להתקיים גם מחוץ לזום, בקבוצת הווטסאפ של החברותא.
"למה כלכלה?" זה הנושא התקופתי שאנו עוסקים בו – חשיבה כלכלית-חברתית ממגון נקודות מבט.
הדיון לא יתמקד במספרים ובמודלים מתמטיים, וגם לא במתן כלים להתנהלות יומיומית.
השאלות שנעסוק בהן יתמקדו בנו, כפרטים וכחברה – מה מניע אותנו, מדוע החברה מתנהלת כפי שהיא מתנהלת, באיזו חברה היינו רוצים לחיות וכיצד ניתן לכוון צעדינו לשם.
המפגשים הבאים
- 25/6 – תיאוריות של צדק – אלדד שידלובסקי
סיכום מפגשים
סיכום המפגשים הם של המנחים, ובאחריותם
בדיון שוחחנו על השאלה הבסיסית האם האדם הוא הבעלים של עצמו, ומה משמעות הטענה הזו.
אבחנה חשובה – בעלות אינה רשות: רכב לדוגמא יכול להיות בבעלותי וברשותי, הוא יכול להיות בבעלותי ולא ברשותי (אם השאלתי אותו לחבר) והוא יכול לא להיות בבעלותי אבל עדיין ברשותי (נניח אם שכרתי אותו או גנבתי אותו). יש להבדיל בין עצם הבעלות לבין היכולת לממש אותה. עבד איבד את הרשות לפעול לפי רצונו, אך לא חדל מלהיות הבעלים של עצמו – אחרת לא היה לנו על מה לערער כשמישהו משעבד אותו. ההפרה אינה ביטול הזכות אלא דווקא ראיה לקיומה.
שוחחנו על ההבדלים בין חברה שמכירה בבעלות עצמית של אדם באופן אבסולוטי לבין חברה שלא מכירה בכך – הבדלים בחירות הגוף (כפיה), חופש מחשבה וחופש ביטוי, אחריות אישית וכו'.
אדם הוא הבעלים של עצמו מכורח היותו בן אנוש. זוהי לא הענקה של החברה, לא הסכמה תרבותית, לא חוק שנחקק על ידי שלטון כלשהו (וזו הסיבה שזה אובייקטיבי). זוהי עובדה אונטולוגית הנובעת מעצם המהות האנושית – מן ההפרדה בין סוכנים (כלומר, מן העובדה שכל אדם הוא ישות נפרדת ומובחנת – איש אינו חווה את גופי, כאבי או מחשבותיי במקומי), מן הקשר הבלעדי בין אדם לגופו, ומשייכותו למין שטבעו רציונלי. המשמעות המעשית של ההכרה הזו היא חד-משמעית: שום אדם, שום קבוצה ושום שלטון אינם בעלים על גופך. החברה אינה מעניקה לך את הבעלות העצמית, היא רק מכירה בה – וכשהיא נכשלת להכיר בה, היא אינה מבטלת אותה אלא מפרה אותה.
ההכרה בבעלות העצמית חלה על כל בני האדם מתוקף שייכותם למין הרציונלי, גם אם פרט מסוים אינו מממש את התכונה הזו ברגע נתון. ברגע שאני שייך למין הזה, אני נושא את הזכות מתוקף ההשתייכות, לא מתוקף הביצוע הרגעי שלי. התינוק הוא סוכן רציונלי בהתהוות, החולה בתרדמת הוא סוכן שכושרו זמנית מושעה, הזקן עם דמנציה הוא סוכן שכושרו דעך.
כולם נכללים באופן טבעי בקטגוריה. אדם שמתווכח נגד בעלות עצמית מעמיד עצמו בסתירה פנימית, אבל זה לכשעצמו לא מהווה הוכחה לכלל המין האנושי אלא רק המחשה (אדם עם סתימה בפה, אדם ישן, או עסוק אינו יכול להתווכח נגד בעלות עצמית באותו רגע, אך ברור שהיא לא נעלמת ברגע שהוא הולך לישון או עסוק בישיבה).
בעלי חיים, לעומת זאת, אינם חלק מן הקטגוריה הזו. כלב לא מסוגל להיות בעלים, לא של עצם הראש שלו ולא של עצם בכל סיטואציה שהיא, לא משום שאסור לו, אלא משום שהוא לא חבר בקטגוריה האונטולוגית של ישויות שיכולות להחזיק זכויות (ואין בזה כמובן כדי לעודד התעללות בבעלי חיים).
כמה הוגים שהצדיקו את הטענה מזוויות שונות:
ג'ון לוק קבע שכל אדם יש לו "רכוש בדמותו שלו, על זה אין לאיש זכות מלבדו". אצל לוק זוהי נקודת מוצא אקסיומטית. לוק עצמו ראה בכך גם השלכה תיאולוגית – אלוהים ברא כל אדם כישות עצמאית, אך הניסוח החילוני של הטיעון נשען על האינטואיציה המוסרית הבסיסית שגוף האדם אינו ניתן לטענה על ידי אחרים.
איין ראנד הצביעה על מהות האדם כיצור תבוני שהשכל הוא כלי הישרדותו, ועל היותו תכלית בפני עצמו ולא אמצעי לאחרים. מתוקף עצם טבעו האנושי, יש לו זכות על עצמו.
מארי רות'בארד הראה שכל תשובה חלופית לשאלה "של מי הגוף" – בין שהוא של החברה, של המדינה, של אדם אחר, או של חלוקה חלקית – מובילה לאבסורד פנימי ולצידוק העבדות.
הנס-הרמן הופה אמר שכל מי שמנסה להפריך את הבעלות העצמית נופל לסתירה ביצועית – עצם הוויכוח שלו מוכיח שהוא הבעלים של עצמו.
סטפן קינסלה הוסיף את עקרון הקרבה הבלעדית: גופו של אדם קרוב אליו יותר מאשר לכל אדם אחר בעולם, וההיגיון של הבעלות חייב להוביל אל הקרוב ביותר.
בנימה אישית, לי באופן אישי פחות קריטי לאיזה טיעון מתחברים יותר והאם אנשים רואים זאת כאקסיומה או כהוכחה לוגית. מה שחשוב בעיני זו ההבנה וההכרה בכך שאדם (כל אדם) הוא הבעלים של עצמו *ללא תלות* במה אנשים בחברה מסויימת חושבים (במילים אחרות, שהבעלות הזו היא אובייקטיבית).
למה זה חשוב?
כל תפיסה רצינית של חירות צומחת מן ההכרה הזו, שאיננה תלויה בדעתו של איש. בלעדיה, אין עילה להתנגד לעבדות, אין נימוק לזעוק נגד עריצות, ואין כל קרקע מוסרית להתייצב מולה כשהשלטון מבקש לעצמו את גופנו ואת זמננו.
עם ההכרה בבעלות עצמית, יש עיגון בסיסי שממנו ניתן לבנות חברה של בני אדם זקופים – אחראים לחייהם וחופשיים בבחירותיהם, ובו זמנית רואים בזולת בעלים של עצמו ושל חייו ולכן מכבדים את חירותו, דואגים לו ונחלצים לעזרתו מרצון ולא מתוקף כפייה. זוהי חברה שבה לכל יחיד גבול מוסרי שהקולקטיב או השלטון, חזקים ככל שיהיו, אינם רשאים לחצות.
תודה לכל מי שהשתתף ושאל. השאלות החדות תרמו לחידוד הטיעונים וחלק מרכזי מן הסיכום הזה צמח ישירות מן ההתנגדויות שעלו בדיון.
במפגש הזה נדבר על הנחות היסוד בכלכלה, ונתמקד בהנחת המחסור.
2 הנחות יסודיות בחשיבה הכלכלית:
מחסור – כמות המשאבים בעולם מוגבלת.
התנהגות רציונלית – הפרט הוא אנוכי, ופועל על מנת להיטיב עם עצמו ככל האפשר.
מכאן:
ברמת הפרט – הפרט מפיק תועלת ממצרכים ומפנאי, ופועל כדי למקסם את התועלת האישית שלו, תחת מגבלות. כלומר, אנחנו מדברים על בעית מקסימיזציה תחת מגבלות. או במילים שלי: מקסימום כסף למקסימום שופינג…
ברמת החברה – הכלכלה עוסקת בשאלה איך לחלק את המשאבים המוגבלים בין הפרטים.
מחסור – מה הוא אומר?
בתיאוריה הכלכלית – הנחת המחסור אומרת שכמות המשאבים בעולם מוגבלת (קרקע, חומרי גלם, משאבי טבע נוספים, מוצרים, זמן, כוח אדם). הנחה זו מבוססת על אמונה בקיומו של עולם פיזי. אם אתם מאמינים שהעולם הפיזי הוא אשליה, למשל, אז כל דיון כלכלי הוא חסר משמעות.
למה? כי המחסור הוא הבסיס לכלכלה – הוא מניע את האדם לחפש מקורות מזון ומקורות אחרים, לייצר, להתחרות / לשתף פעולה (תלוי בהקשר), לסחור, וגם להגדיל את המקורות הקיימים.
שימו לב – יש להבדיל בין הנחת המחסור לבין עוני, או תודעת מחסור.
הנחת המחסור לא מתייחסת לעוני, אלא למבנה של העולם, תודעת מחסור/שפע מתייחסת לתפיסה של האדם את מצבו. ואת כל אלו אשאיר לדיון אחר.
התפיסה שלי – מחסור הוא מתנה. הוא הבסיס לקיום, הוא מייצר מוטיבציה לפעול. המחסור מניע את האדם לנוע על הציר מחסור-שפע. אני מרחיבה את הנחת המחסור, שתכלול לא רק מחסור במשאבי טבע, אלא גם מחסור במידע, פניות, כישורים, יכולות, יכולת מנטלית, יכולת התמודדות רגשית, ויכולת של הפרטים להתנהל בחברה.
בלי מחסור היינו באיזשהו גן עדן מנוון.
איך התפיסה של מחסור במשאבים משפיעה על ההתנהלות בפועל?
מרקטנליזם – בעבר הנחת המחסור השפיעה דרך האמונה שכלכלה היא משחק סכום אפס. יש עוגה אחת (סך כל המשאבים) ואם לי יש יותר, לך יש פחות. מהתפיסה הזו נובע שכדי להתעשר, יש לגזול מאחרים. התוצאה המתבקשת היא מלחמות וכיבושים, עבדות וניצול.
קפיטליזם – בעקבות המהפכה התעשייתית (בעקבות הגידול בהיקף היצור והמסחר) קם אדם בשם אדם סמית', פילוסוף סקוטי, שטען – רגע, זה נכון שהמשאבים מוגבלים, אבל לא חייבים לשעבד ולא חייבים לנצל. אפשר להתייעל!
אדם סמית נחשב לאבי הכלכלה המודרנית. הוא טען שאם אנשים יפעלו מתוך אינטרס אנוכי לשפר את מצבם, וללא כפייה, הרווחה שלהם תהיה מקסימלית. הקצב, הוא אמר, לא מוכר לי בשר מנדיבות ליבו, אלא כדי להתפרנס, ואני קונה ממנו בשר לא כדי לפרנס אותו, אלא כדי לאכול. והנה, שנינו אנוכיים, ובכל זאת עסקה חופשית בין שנינו משפרת את המצב של שנינו.
התיאוריה הכלכלית השלטת היום, מבוססת על הרעיונות של אדם סמית' (יעילות, אנוכיות, חופש, חלוקת עבודה).
האם זה אומר שנטשנו את הכיבושים ומשחק סכום אפס? לא. אבל התווסף רעיון חדש – רגע לפני שאנחנו משעבדים עם אחר, או מנצלים זה את זה, אולי ננסה חופש?
בהערת אגב – אדם סמית' היה מודע לכך שחופש יכול להביא לפערי כוחות וניצול (כלומר לפגיעה בחופש של כלל הפרטים), והוא כתב ספר שלם על מוסר, מתוך הבנה שחייב להיות בסיס מוסרי לכלכלה החופשית שהוא מציע, אך ספר זה כמובן נזנח מחוסר עניין של בעלי הכוח. ומכיוון שכך, נחזור לעניינינו…
נדגים את היעילות באמצעות ציור
הציור הבא מתאר את הגבול העליון של התועלות, תחת מגבלה של משאבים במשק.
כל נקודה במערכת הצירים מתארת צירוף תועלות של הפרטים מהקצאת משאבים מסוימת במשק.
המספרים של התועלות הם חסרי משמעות, כי הם סובייקטיביים ובלתי ניתנים להשוואה כמותית. רק הסדר והיחסיות רלוונטיים.
למשל, אם התועלת של שרון היא 70 והתועלת של זאב היא 15, זה לא אומר לנו דבר (יכול להיות אפילו שחלוקת המשאבים שוויונית, ויכול להיות שהסקלה של זאב היא מ-0 עד 20, והסקלה של שרון היא מ-0 עד 1000).
כיצד התפיסה הזאת משפיעה על מדיניות? על מטרות הכלכליות של מקבלי ההחלטות?
מטרה 1 – יעילות פרטו
אם אפשר לשפר את מצבם של כלל הפרטים, בהינתן אותה כמות של משאבים במשק, אז יעילות זה מטרה ראויה ברמת חברה, לא כן? הרי מה ההגיון לזרוק משאבים לפח? או מה ההגיון לחלק את המשאבים בינינו באופן לא יעיל?
מטרה 2 – צמיחה כלכלית
למה להסתפק בגבול העליון של התועלות? למה לא להזיז אותו כלפי מעלה? הרי לאדם יש יכולת להגדיל את המקורות הקיימים.
מטרה 3 – מה עם צמצום פערים?
נניח שאנחנו נמצאים על הגבול העליון, האם זה מספיק? מה אם אנחנו נמצאים בקצוות? באי שוויון משמעותי? אולי עדיף להיות קצת פחות יעילים ושהמשאבים יתחלקו באופן קצת יותר שוויוני?
מודל הצדיק
כך אני מכנה את המודל התיאורטי של תחרות משוכללת / שוק משוכלל. למה צדיק? כי בהתקיים כל התנאים של הצדיק, נקבל:
> שוויון ביחסי הכוחות – כל השחקנים קטנים (אין ביג פארמה ואין ביל גייטס, יש רק מוטי ושולה).
> יעילות פרטו – כן, כן!
> רווחה מקסימלית (נשאיר זאת לפעם אחרת)
> חופש לפרטים לכלכל את ענינייהם (שוק חופשי מהתערבות ממשלה)
שימו לב – גם שוויון וגם חופש, נכון צדיק?
נכון, אין צדיק במציאות, זהו מודל תיאורטי בלבד. אבל כן נוכל (אולי) לומר שככל שנתקרב אל הצדיק (כלומר, ככל שתהיה יותר תחרות), כך נתקרב ליתרונות של צדיקותו.
אבל כאן גם המלכוד…
יואל אומר – חופש, אלדד אומר – כשלי שוק. ושניהם צודקים. למה? כי יש לנו לא רק כשלי שוק אלא גם כשלים שלטוניים.
השנקל שלי
לתפיסתי, כל הכשלים האלו הם העולם שאנו חיים בו. זה המחסור שנותן לנו מוטיבציה ומניע אותנו לפעולה. זה מה שהביא אותנו לכאן, למשל, למפגשי החברותא.
יותר מזה, לתפיסתי המחסור הוא לא רק במשאבים, ולכן גם המוטיבציה שלי היא לא רק "מקסימום כסף למקסימום שופינג". וזו מבחינתי נקודת התחלה לניסוח מטרות אחרות, גם ברמת הפרט וגם ברמת חברה.
מדוע השוק אינו פועל תמיד באופן מיטבי – והצדקות להתערבות המדינה
1-בעיית המחסור
המציאות הכלכלית מתאפיינת במחסור: המשאבים העומדים לרשות החברה מוגבלים, בעוד שהצרכים והרצונות של הפרטים בה הם רבים ומגוונים. מגבלה זו חלה על משאבים מסוגים שונים כמו זמן, כסף, קרקע ואף קשב אנושי.
משום כך, כל חברה נדרשת לקבל החלטות מתמידות באשר לשימוש במשאביה: מה לייצר, באיזה היקף, ועבור מי. היעד המרכזי הוא הקצאה מיטבית של משאבים , כלומר, שימוש יעיל ככל האפשר באמצעים המוגבלים העומדים לרשותנו.
2-מנגנון השוק ותפקיד המחירים
התיאוריה הכלכלית גורסת כי בשווקים חופשיים, מנגנון המחירים ממלא תפקיד מרכזי בתיאום בין יצרנים לצרכנים. כאשר הביקוש למוצר מסוים עולה, מחירו עולה, ובכך נוצר תמריץ ליצרנים להגדיל את הייצור. לעומת זאת, כאשר הביקוש יורד, המחיר פוחת, והייצור מצטמצם בהתאם.
במקרים מסוימים, מנגנון זה אכן מוביל להקצאה יעילה של משאבים. עם זאת, חשוב להדגיש כי יעילות זו מתקיימת רק בתנאים מסוימים, שאינם בהכרח מתקיימים במציאות.
3-תנאים לפעולה תקינה של השוק
כדי שהשוק יתפקד באופן מיטבי, נדרשים כמה תנאים בסיסיים:
- קיומם של קונים ומוכרים רבים
- היעדר שליטה של גורם יחיד במחיר
- נגישות דומה למידע עבור כלל המשתתפים
- אפשרות חופשית לקנייה ולמכירה
- דמיון בין המוצרים הנמכרים
- היעדר חסמים ועלויות עסקה משמעותיות
בתנאים אלו, המחיר הנקבע בשוק משקף באופן סביר הן את עלות הייצור והן את הערך שמייחסים הצרכנים למוצר. אולם בפועל, תנאים אלה מתקיימים לעיתים רחוקות בלבד.
4-כשלי תחרות וכוח שוק
אחת הסיבות המרכזיות לכך שהשוק אינו פועל באופן מיטבי היא היעדר תחרות מספקת. כאשר פירמה גדולה או מספר מצומצם של פירמות שולטים בשוק, מתאפשר להן להשפיע על המחיר ועל הכמות המיוצרת.
במצבים כאלה, הייצור נוטה להיות נמוך מן הרמה הרצויה, והמחירים גבוהים יותר. התוצאה היא פגיעה בצרכנים וברווחה הכוללת.
מצבים אלה עשויים לנבוע מגורמים שונים, ובהם:
- חסמי כניסה גבוהים (השקעה כספית, רגולציה, ידע ייחודי)
- ריכוזיות גבוהה בענף
- תחרות מוגבלת בין החברות
- עלויות הקמה גבוהות
במקרים אלה השוק אינו מתפקד כשוק תחרותי במובן המלא.
5- תפקיד המדינה בשווקים לא תחרותיים
כאשר מתקיימים כשלי תחרות, המדינה עשויה להתערב במטרה לשפר את התוצאה הכלכלית. בין הכלים העומדים לרשותה:
- פיקוח על מחירים
- עידוד כניסת מתחרים חדשים
- מניעת מיזוגים היוצרים ריכוזיות יתר
- פיקוח ורגולציה על חברות בעלות כוח שוק
התערבויות אלה נועדו לצמצם את הפער בין התוצאה בפועל לבין התוצאה שהייתה מתקבלת בשוק תחרותי.
6-מונופול טבעי
ישנם תחומים שבהם עצם קיומה של תחרות רחבה אינו יעיל. מדובר במה שמכונה "מונופול טבעי", שבו העלויות של הקמת תשתית מקבילה גבוהות במיוחד.
דוגמאות לכך כוללות מערכות חשמל, מים או מסילות רכבת. במקרים אלה, קיומה של חברה אחת עשוי להיות בלתי נמנע, אך נדרש פיקוח ציבורי על פעילותה.
7-השפעות חיצוניות
כשל שוק נוסף מתרחש כאשר לפעולות של פרט או פירמה יש השפעה על אחרים, שאינה נלקחת בחשבון בהחלטה הכלכלית.
השפעות שליליות
במקרים של השפעות שליליות, הפעילות גורמת נזק לאחרים:
- עומסי תנועה, זיהום ופוטנציאל לתאונות כתוצאה משימוש ברכב פרטי
- זיהום סביבתי ממפעלים
- נזקי עישון לסביבה
השפעות חיצוניות חיוביות
במקרים אחרים הפעילות יוצרת תועלת לאחרים:
- חיסונים המגנים על כלל האוכלוסייה
- חינוך המשפר את החברה כולה
- מחקר המייצר ידע חדש
במקרים אלה, השוק נוטה לייצר יותר מדי מן הפעילויות המזיקות ופחות מדי מן הפעילויות המועילות.
8-כלים להתמודדות עם השפעות חיצוניות
המדינה יכולה להתערב באמצעים שונים:
- הטלת מסים על פעילויות מזיקות
- הגבלת פעילות הפוגעת בציבור
- סבסוד ועידוד פעילויות מועילות
המטרה היא להתאים בין עלויות השיקול הפרטי לבין עלויות השפעה הכוללת על החברה.
9-מוצרים ציבוריים
ישנם מוצרים ושירותים שהשימוש בהם על ידי אדם אחד אינו מפחית את זמינותם לאחרים, כגון ביטחון, תאורה ציבורית ותשתיות.
הקושי המרכזי במוצרים אלה הוא בתמחורם: אנשים נהנים מהם, אך לכל אחד יש תמריץ להימנע מתשלום וליהנות ממימון של אחרים. מצב זה מקשה על אספקתם באמצעות השוק בלבד, ולכן המדינה מממנת אותם באמצעות מיסוי.
10-התרחבות המגזר הציבורי
התפתחות הכלכלה המודרנית, ובפרט המעבר מחברה כפרית לעירונית, הביאה להרחבת תחומי האחריות של המדינה. תחומים כגון חינוך, בריאות, תחבורה ורווחה הפכו מורכבים יותר ודורשים תיאום רחב והסדרה ציבורית.
11-פערי מידע
במקרים רבים קיים פער מידע בין הצדדים לעסקה. לדוגמה, יצרנים יודעים יותר מצרכנים, ורופאים יודעים יותר ממטופלים.
כדי לצמצם פערים אלה, המדינה מחייבת גילוי מידע רלוונטי, כגון רכיבים במזון או תופעות לוואי של תרופות, ובכך מאפשרת קבלת החלטות מושכלת יותר.
12-מגבלות ההתערבות הממשלתית
חשוב להדגיש כי גם המדינה אינה חסינה מטעויות. התערבות ממשלתית עלולה לעיתים שלא להשיג את יעדיה, ואף ליצור תוצאות בלתי צפויות.
למשל:
- מסים אינם תמיד משנים התנהגות
- רגולציה עשויה ליצור עיוותים חדשים
- החלטות מושפעות משיקולים פוליטיים
לפיכך, יש לבחון בזהירות כל התערבות.
13-יעילות וצדק חלוקתי
גם כאשר השוק פועל ביעילות, אין בכך כדי להבטיח חלוקה הוגנת של המשאבים. ייתכן מצב שבו התוצאה יעילה מבחינה כלכלית, אך מאופיינת בפערים גדולים בהכנסות ובעושר.
משום כך, מדינות רבות מתערבות גם מטעמים של צדק חלוקתי, באמצעות מיסוי והעברות, במטרה לצמצם אי-שוויון ולסייע לאוכלוסיות מוחלשות.
14-סיכום
השוק מהווה מנגנון חשוב להקצאת משאבים, אך אינו מושלם. כשלי תחרות, השפעות חיצוניות, מוצרים ציבוריים ופערי מידע מצביעים על מגבלותיו.
עם זאת, גם ההתערבות הממשלתית אינה חסרת בעיות. לכן השאלה המרכזית אינה רק האם להתערב, אלא כיצד, באילו כלים, ובאילו נסיבות ההתערבות אכן משפרת את התוצאה החברתית.
תובנות של המשתתפים
שרון – ההנחה של מחסור במשאבים, היא הנחה שצריך לבחון – האם היא משפיעה על ההתנהלות הכלכלית?
שרון – האם האופן שבו מבינים את הכלכלה, האם התפיסה הכלכלית משנה את הכלכלה בפועל? אם כן, אז אם נשנה את התפיסה נוכל לשנות את הכלכלה והחברה.
שירה – הטענה שההתפתחות הכלכלית והטכנולוגית הביאה לעליה ברמת החיים, האם היא נכונה לכולם? מה קרה לפערים בין אנשים ואוכלוסיות?
שרון – אני מציעה להגדיר כשל שוק במונחים של המנגנון שיוצר אותם, כך יהיה ברור מעצם ההגדרה באיזה אופן נכון לממשלה להתערב (למשל – אולי אפשר להגדיר כשל שוק כמקום שבו סיגנלים לא עוברים בחופשיות, ואז תפקידה של הממשלה יהיה להבין מה חוסם את הסיגנלים ולשחרר את החסימה).
שלשה גנרלים ביזנטים צרים משלשה כיוונים שונים על העיר מוקפת החומה, נאמר נינוה. התקשורת ביניהם, בגלל המרחק, היא על ידי שליחים. הגנרלים מנסים לתאם מועד תקיפה שמתאים לשלושתם. אם כולם יתקפו יחדיו, יצליחו לכבוש את העיר ויזכו בשלל רב ערך שהצטבר בה שיחולק ביניהם. אחרת ההתקפה תיכשל וייגרם נזק רב בנפש, ברכוש, וביוקרה לאלה שכן שתקפו.
כל אחד מהגנרלים יכול לבצע עסקה עם מלך העיר. כך העיר תינצל תמורת הערך שיקבל הגנרל, ויחסוך לו את כל האבדות הצפויות בנפש וברכוש. יתרה מכך, אם כולם יתקפו, אחרי הזכייה וחלוקת השלל, עדיין תהיה בין הגנרלים תחרות עתידית על כס מלכות ביזנטיה.
לכן כל גנרל מצוי בדילמה האם לסמוך על הסיכום עם שני האחרים או להבריז. אם ישתף פעולה ואחר יבריז, הוא יודע שישלם מחיר כבד.
לסוגיה הזו אין פתרון בית ספר. היא הוצגה בשנות הששים כאשר החלו לפתח את רשתות התקשורת האלקטרונית, וניסו לפתור את בעיית השחקן העוין שנכנס לרשת כדי לחבל בה. כיצד ניתן למנוע זאת מבלי שנצטרך להקים מערך של סדרני הרשת שבודקים כל אחד שנכנס.
מדוע כדאי להכיר את הנושא? ישנם מנגנונים רבים בחיינו שמשחקים תפקיד כלכלי או חברתי, שמוכרים לנו במידה כזו או אחרת. כאן אנו עוסקים בעקרון שאינו מוכר לרובנו ונוגע במנגנונים חברתיים רבים בחיינו. כדי להמחיש זאת נתאר מגוון דוגמאות קטנות כגדולות שם אנו נתקלים בבעיה הזו.
משבר הנכסים הרעילים
ב 2008 נולד משבר כלכלי כבד שחייב חילוץ בנקים רבים בארה"ב וגם במדינות אחרות. אפילו כמה בנקים בישראל חטפו הפסדים משמעותיים.
חברת הברוקרים ג'יי פי מורגן מצאה פרצה חוקית שאפשרה לספק הלוואות זולות כך שחברות דירוג אשראי לא יצליחו לזהות את הסיכונים הכרוכים ולהוריד את דירוג האשראי של החברה. ג'יי פי מורגן חגגה ומתחרותיה ראו כיצד היא מושכת להם לקוחות. אז גם הן חיקו את ג'יי פי מורגן, אפילו אם מתוך חוסר ברירה, כדי לשמר לקוחות. התוצאה הייתה שהגיע הרגע בו מחירי הדיור שהתנפחו כתוצאה מהביקוש מבוסס אשראי זול החלו לצנוח, ואת ההלוואות שניתנו אי אפשר היה להחזיר. הרבה הפסידו את בית חלומותיהם ומערכת הבנקאות נכנסה לקשיי נזילות כבדים. ליהמן ברדרס קרסה.
סכמטית, מדובר באוסף שחקנים בתחום שמבינים שיש בעיה, אבל ברגע שאחד השחקנים "מזייף" מתחיל מעגל בלתי ניתן לעצירה ולכן כולם נאלצים להיגרר לפעילות מסוכנת שכזו.
משבר מניות הבנקים
ב 1983 היה אירוע דומה בישראל. אחד הבנקים מצא "פטנט" חדש. הציע ללקוחותיו הלוואות שישמשו לרכישת מניותיו. עודף הביקוש העלה את ערכן וכך הרוויחו לקוחות הבנק, לפחות על הנייר. הבנקים האחרים נאלצו לחקות כדי לא להפסיד לקוחות. לא עבר זמן רב והיה כבר ברור שהערך הבורסאי של הבנקים גבוה בהרבה מהערך האמתי שלהם, בגלל האשראי הזול. התוצאה הייתה הצורך בהלאמות הבנקים כאשר הציבור שרכש מניות בנקים (ולא מכר בזמן) הפסיד שליש מערכן. מדובר בכספי פנסיות של פנסיונרים שלא בדיוק הבינו, סמכו על היועץ בבנק. אלה עם העיניים הכי גדולות מכרו בתים לקנות מניות כל כך מניבות ונשארו בלי בתים.
פיתוח תרופות
יש תקנים לפיתוח תרופות וכיצד לבצע ניסויים קליניים. העלות לחברת תרופות מאד גבוהה, ובדרך כלל מעט שחקנים שנקראים הביג פארמה יכולים להתמודד.
אם אחת החברות מוצאת דרך לארגן את הניסוי כך שישפר את הסיכוי לאישור, החברות האחרות יעתיקו את הפורמט. אם יש חברה שיכולה לרפד עובדים ב FDA כדי שיסתכלו על הניסוי בעין יפה, היא תעשה זאת, והאחרות לא ירצו או יוכלו להישאר מאחור. אם יש חברה שתרפד חברי ממשלה, גם האחרות יצטרכו לבצע זאת. הייתה תרופה פסיכיאטרית שנכנסה בשוויץ עקב שיחוד של מספר חברי ממשלה. למה שוויץ? כי שם הממשלה הכי שקופה. אם הם מאשרים אז כנראה שהכול תקין.
זאת הסיבה שלא מעט תרופות נכנסו לשוק שלא היו באמת צריכות להיכנס, וחלק יוצא מהמחזור אחרי כמה שנים עם כמות נזקים מספקת, אבל אז כבר מאוחר. הנזק נעשה.
צבא ההגנה למדינה
פיתוח נשק ביולוגי הנו דבר מאד מסוכן. מסוכן עד כדי כך שארה"ב אסרה על פיתוח שכזה, שנקרא gain of function. אבל אם ממשלות אחרות אם יפתחו כזה ולארה"ב אין, יש בעיה אסטרטגית. כך בסביבות שנת 2000 החל משרד ההגנה האמריקאי בשיתוף עם משרד הבריאות לפתח נגיף קורונה קטלני, אבל במעבדה בווהאן שבסין. במקביל, הוקצו משאבי מדינה לפיתוח חיסון נגד קורונה בטכנולוגיה חדשה שלאחרים אין. mRNA.
הרציונל היה כנראה כזה: בטוח שהרוסים מפתחים משהו, וגם הסינים, אז אין ברירה, לא יכולים מאחור. אם מסוכן אצלנו, כי יכול לברוח מהמעבדה וליצור קטסטרופה והפלת משטר, אז נייצא את הסיכון למדינות אחרות.
רשתות חברתיות
הקמת והפעלת רשת חברתית צורכת משאבים רבים. החברות המתחרות בשוק אינן חברות פילנטרופיה. במודל הרגיל, היינו משלמים בעד השרות שפותח. ברגע שאחת החברות עברה למודל אחר, עם ההצעה המפתה שהשרות חינם, העלות הייתה צריכה להגיע מכוונים אחרים. שרותי אקסטא בתשלום, פרסומות, וכמובן מכירת פרופילים לבעלי עניין. הציבור, אנחנו, כבר הטמענו את הרעיון, ואף חברה מתחרה לא יכלה שלא לספק את השרות בחינם.
ומה במשפחה
מקרה שכיח הוא שכאשר זוג מתגרש, צריך לחלק רכוש או חובות או ילדים, פעולה שיכולה להתבצע מתוך הבנה והסכמה. אבל לא זה מה שקורה בדרך כלל. נגייס עורך דין ולו מהחשש שהצד השני יגייס עו"ד שעלול לגרום לנו לצאת בשן ועין. כמה שיותר מלחמה, עו"ד יכול לצאת נשכר יותר.
דומה הדבר בעת פטירת ההורים בעלי רכוש אך בלי צואה, מספיק אחד האחים שהאחרים לא סומכים עליו כדי להפעיל בעלי מקצוע שיגנו על החלק שאנו סבורים שמגיע לנו.
הפיכת חצר
רבים המקרים שמתארים מלך, או דיקטטור, או ראש ממשלה, שבחצרם כל הזמן מתבשלת הפיכה אפשרית להדחתו, בין אם זה נכון או רק בדמיונו. הוא כל הזמן צריך לשמור על ערנות, וכל סימן חשוד יביא מצדו לדיכוי או חיסול מתחרים פוטנציאליים.
הורדוס בערוב ימיו הרגיש רדוף וחיסל אפילו בני משפחה, כך גם קיסרים ברומא, הרון א רשיד העירקי, אחד השולטנים המפורסמים ביותר מבית עומאיא שחיסל את שומר ראשו, אידי אמין דאדא, ואחרים.
הסכמים בין מדינות
אוקראינה היא מקרה שמדגים את הנושא. פוטין היה חשדן כלפי המהלכים של המערב, נאטו, האיחוד האירופי, וארה"ב. החל מ 2014 החל בפעילות אגרסיבית באוקראינה מול המהלכים הנגדיים שם. הצד הרוסי ראה ניסיונות המערב להסית את אוקראינה והאוקראינים כנגד אוכלוסיה רוסית באוקראינה ואילו המערב פימפם רוסופוביה. הפחד מהשתלטות רוסיה על אירופה.
הסכמים טובים כל עוד כדאי לכל הצדדים לשמרם, וברגע שלא, סביר שיתמוטטו. לכן פוליטיקה בין מדינות תמיד נגועה בחשדנות. אסור לסמוך.
מסקנה אפשרית
חשדנות נמצאת בבסיס ההתנהלות האנושית. לכן כדאי שאעמוד על המשמר.
בחברה שבטית, הכירו האחד את השני והיו מנגנוני צדק מרתיעים, כך שאפשר היה לדעת ממי ואיך להיזהר. ככל שהאוכלוסייה גדלה, ועברה לחקלאות ולאחר מכן לתעשייה, החל להצטבר ערך. על הערך צריך לשמור, כי אי אפשר לסמוך. החלה התמחות בשמירת ערך, שתוצאתה שלטון, כי האיומים על הערך יכלו להגיע לא רק מאנשים אלא מגורמים מרוחקים.
אז האם נגזר עלינו לחיות בעולם בו אנו זרים אחד לשני, ולכן כבדהו וחשדהו או חשדהו וכבדהו ליתר דיוק?
חנות אמון
ישנם מקומות שונים, בין השאר באזורים כפריים בארה"ב וגם בכמה מקומות בישראל, שהחקלאי מניח את תוצרתו על הכביש, עם מחירון, ואפשר לקחת ירקות במשקל ולהשאיר כסף. או חנות גבינות עם מקרר, לקחת ולהשאיר כסף. זה עובד כיון שאם לא היה עובד העסקים היו דועכים, והם לא.
פרוטוקול עיר אובות
ביוזמה של אדם אחד, יצירתי, בעל חזון, נולד תקנון ותכנית ליישב 400 משפחות בעיר אובות, שם מתוכנן לקום ישוב. בתקנון הוגדר אופן ההתנהלות בישוב, כאשר אין בו הנהלה וכל ההחלטות מתבצעות בעזרת מעגלי החלטה פה אחד. היו כמה תנאים בסיסיים מחייבים, וכל מי שהיה מוכן לקבל עליו את התקנון, יכל להצטרף ליוזמה. בשלב השיא הצטרפו מעל 300 משפחות לתכנית. אבל הקבוצה לא הצליחה להתגבר על כמה חסמים מוסדיים, והתוכנית הזו לא הצליחה להיבחן במציאות.
ביטקוין
הוגי ביטקוין רצו כסף שאינו נשלט על ידי ממשלות כי זה מרושש את הפרט והנו מקור למלחמות שליטה. הדבר חייב שהוא גם לא ישלט על ידי אף אחד, כך שממשלות לא יוכלו לשים יד או אזיקים על אנשים ספציפיים כדי להפיל את המטבע.
גם היה צורך שגורמים עוינים לא יוכלו להשתלט או לזייף. ההוגים הכירו את דילמת הגנרלים הביזנטיים, אך מצאו פתרון בו עלות הניסיון להפיל את המטבע או להשתלט השתלטות עוינת תהיה הרבה יותר יקרה מהתועלת שבפעולה.
כך ניצב לו היום ביטקוין בן ה 17 שנים כאשר הוא מוכר לכל העולם מבלי שתהיה לו מערכת שיווק, בלי צבא שיגן עליו, בלי ממשלה שתנהל אותו, וכל אחד יכול להיות שותף ואפילו לייצר ביטקוינים.
מהי החברותא?
החברותא נועדה להעמקה בשיח, לסיעור מוחות ולחשיבה קדימה.
כיצד? על ידי בחירת נושא תקופתי, וקיום דיון על הנושא מזוויות שונות, ונקודות מבט שונות באופן סדיר (פעם בשבועיים) ולאורך תקופה ארוכה (עד שנמצא לנכון לעבור לנושא חדש).
הפורמט שנקבע לחברותא הוא מפגש זום דו-שבועי, בימי חמישי, משעה 19:30, לסדר גודל של שעה עד שעה וחצי (בהתאם לצורך ולרצון המשתתפים).
יש לנו מגוון של מנחים שרוצים להציג את השקפת עולמם, ולתת מהידע שלהם, ויש לנו קהל שיודע לחשוב מחוץ לקופסה, שזה לא פחות חשוב. ולכן, הפורמט שהחלטנו עליו הוא שהחלק של המנחה בכל מפגש יהיה סדר גודל של חצי שעה (מחולק לבחירתו) ויתר הזמן יוקדש לשיח.
לאחר תקופה (כסיכום ביניים או סיכום כולל) – נקיים מפגש פתוח לקהל, עם פאנל של המנחים ועם מעגלי שיח.
בנוסף, לאחר כל מפגש, נעלה סיכום של המפגש לדף החברותא באתר בית הלמה.
הנושא הנבחר – למה כלכלה?
הנושא הנבחר "למה כלכלה", עלה מהשטח, בעקבות מפגש השיח בזום עם יואל על הכלכלה האוסטרית, והדיון הער שהתקיים לאחר מכן בקבוצת הדיונים בווטסאפ.
כשאנשים שומעים את המילה "כלכלה", הרבה פעמים זה מתחבר להם לכסף, חשבונאות, חישובים, גרפים, בירוקרטיה, חישובי כדאיות, רווח והפסד, נכסים וכדומה. אבל זאת לא המטרה שלנו כאן. אז על מה כן נדבר? נדבר על התנהגות של אנשים, נדבר על תיאוריות כלכליות – מה המקור שלהן, מה הנחות היסוד, איזה סיפור הן מספרות, נדבר על החברה שאנו חיים בה ואיך היינו רוצים שהיא תתנהל, נדבר על רגשות (כן, על רגשות, הרי התנהלות כלכלית אינה מנותקת מרגש), על תחרות מול שיתוף פעולה, על השפה הכלכלית. במילים אחרות – נדבר על החיים עצמם.
מהי כלכלה?
לפני שנדבר על הרציונל של המפגשים, אני רוצה להתחיל עם השאלה "מהי כלכלה?"
הגדרה מקובלת לכלכלה: "מכלול הפעילות האנושית, המכוונת להשגת האמצעים החומריים הדרושים לאדם לצורך קיומו ורווחתו".
הגדרה מקובלת למדע הכלכלה: "מדע החוקר כיצד החברה האנושית מחלקת את המשאבים המוגבלים".
אדם סמית' שנחשב לאבי הכלכלה המודרנית אמר: "כלכלה – מדע החוקר את העושר".
שימו לב שכל ההגדרות הללו (ויש עוד) מתייחסות להישרדות חומרית מצד אחד, ולאנשים מצד שני. אבל יש פה נתק. אן התייחסות להיבט האנושי (האישי, הערכי, הרגשי, החברתי). זה לא במקרה. התפיסה הכלכלית שהתקבעה כזרם המרכזי בכלכלה, בידלה את הכלכלה ממדעי החברה, מתוך מטרה להפוך את הכלכלה למדע מדויק ככל האפשר.
אבל כלכלה זה לא מדע מדויק, אלא תחום שעוסק באנשים, ולזה אני הייתי רוצה לתת מקום.
למשל, את אותה שאלה שהצגתי קודם – "כיצד החברה האנושית מחלקת את המשאבים המוגבלים" אפשר לנסח קצת אחרת: "כיצד נכון לחלק את המשאבים המוגבלים?" ושאלה זו מכילה בתוכה גם שיפוט ערכי. גם לשאלה הזו, אגב, יש התייחסות בתיאוריה הכלכלית. ונדבר גם על זה, וגם על המשמעות של משאבים מוגבלים ועוד.
מה הרציונל?
השיר הקצר לעיל מבטא בכמה מילים את תפיסת העולם שלי, שהיא רלוונטית לכל הקשר – לחיים, לבית הלמה, לחברותא, וגם למפגשי הכלכלה באופן ספציפי. אני מבדילה בין מטרה לתכלית:
מטרה היא פסגת ההר – המטרה נותנת את המוטיבציה לטפס.
התכלית – היא הדרך הייחודית שלי לטפס על ההר, דרך שיש בה טיפוס, שיש בה אתגר, שיש בה מאמץ, שיש בה לימוד (דרך שיש בה הבנה שהמטרה האמיתית היא הדרך ולא פסגת ההר…)
והתכלית של התכלית – היא האינטראקציה עם האנשים שהולכים איתי בדרך הזו.
בהקשר של המפגשים שלנו –
המטרה שלי (פסגת ההר אליה אני מכוונת) – לפתח מודל כלכלי חדש לאנושות, דרך אחרת להתנהלות החברה והכלכלה שהדגש בה יהיה חופש שוויוני (מושג שארחיב עליו בהמשך). זה מה שמניע אותי לקיים את מפגשי הכלכלה.
הדרך (התכלית) – מפגשים מגוונים, עם מנחים שונים, נקודות מבט שונות ושיח – שיהיו כמו חלקים שונים בפאזל.
והתכלית של התכלית – היא החברותא עצמה, אתם – האנשים שאני יכולה לפגוש רק בדרך הזו, שמובילה רק להר הזה.
המנחים שלנו – על מה הם רוצים לדבר? (בקצרה)
נירה יקואל – איך צומחות תיאוריות כלכליות? מה המטרה? (מה מניע אנשים) הכשל השלטוני, גלובליזציה, יעילות פרטו, מגבלת מידע, ועוד.
יואל קרופניק – כלכלה אוסטרית, שוק חופשי, ערכים
אלדד שידלובסקי – צדק חברתי, למה נדרשת מדיניות ציבורית? ממשלה? כלכלה כסיפור, עוני ואי שוויון
שירה ריכטר – כלכלה פמניסטית, עבודה שקופה (unpaid labor), כלכלת רגשות
אופירה אליאב – חדשנות פיננסית, פינטק (חיבור בין פיננסים לטכנולוגיה), גם מבחינת התנהלות וגם מבחינת ההשלכות (נוחות מול פרטיות)
דורון לוי – כלכלה התנהגותית, טכנוקרטיה והשפעתה עלינו כחברה
זאב שילאור – דילמת הגנרלים הביזנטיים
התייחסות של המשתתפים (כולל אפשרות לנושאים נוספים למפגשים)
חצב – האם האנושות יכולה לעבור ממודל עולמי של הפרד ומשול אל מודל חדש של משילות משותפת?
יוסי – אנחנו חיים בחברה מבוססת על זה שהחזק מנצל את החלש. קפיטליזם מביא למונופולים, אימפריאליזם ומלחמות, והכל בשם השוק החופשי.
רז – אם נותנים לך – תיתן. אנשים רוצים לתת, למה לא ליייצר כלכלה שמבוססת על נתינה?
גלית – פרוייקט ונוס – להפוך את פירמידת הצרכים של מסלאו ולהתחיל בהגשמה עצמית.
גילה – סיפור אישי על פיתוח מוצר שנועד להבטיח פרטיות במידע, והמאבק בענקי הטכנולוגיה
מיכל – יש גם צדדים חיוביים בארגונים, לא בכל מקום יש ניצול. יש לחקור מה מבדיל בין אלו שתומכים בחברה לאלו שמנצלים
שרון – הרחבת הדיבור על ריפוי וההיבט התודעתי – עבודה מהפנים אל החוץ. חקר השפעת השפה על ההתנהלות הכלכלית. "לראות את המים" – לזהות שהקיים לכאורה הוא למעשה תבנית, אופן שבו אנחנו תופסים את המציאות ולא המציאות עצמה.
מעגלי שיח נוספים
נפגשים קבוע בזום – מעגלי שיח לצורך הנעה, העמקה ויצירת שינוי פנימי וחיצוני.
