אותי זה מצחיק! (מאמר דעה) / אופירה אליאב

הצחוק הוא עבורי התנהגות אנושית שיש בה הבעה של רגש אוטומטי כמו במצב של צחוק מתפרץ, וככזה ניתן להנות ממנו כפי שהוא ולהקל על התמודדות עם החיים, להקליל אותם ולהיזכר בצחוק של ילד תמים וטבעי לפני שהופך מתוחכם. מאידך, רגש אוטומטי יכול גם להיות מנוצל לרעה בכוונה או שלא בכוונה. אקח לדוגמה מצב של לעג וצחוק כלפי ילד או ילדה בכיתה בבית ספר. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות מושא לצחוק ע"י חבריו. ילד שמרגיש שחבריו צוחקים עליו, על מראהו, על תכונותיו, דבריו או רגשותיו, יחוש מודר מאוים ופגוע.

צחוק יכול להיות גם כלי פוגעני כלפי מבוגרים על השתייכותם לקבוצה מסויימת (חברתית או תרבותית), או כאינדיבידואל. ניתן להניח שכאשר הצחוק הוא ספציפי ואישי הוא בעל פוטנציאל פגיעה גדול אף יותר ואין קבוצה לחלוק איתה את ה"בדיחה", ה"תכונה" או מושא הצחוק.

בתקופת מלחמת העולם השניה הוקצן השימוש בבדיחות על יהודים באופן מתוכנן כחלק מפרופוגנדה והומור סרקסטיים של השלטונות הגרמנים. התוצאות היו כידוע הרות גורל. זוהי דוגמה לשימוש לרעה בהומור ע"י מימסד, בשונה מ"הומור" שמתפתח בין קבוצות תרבותיות שונות.

כאשר אדם או קבוצה מוכנים לצחוק על עצמם, זה מתקבל כהומור עצמי שמשחרר לחץ ובכך מאפשר לסביבה ולאותו אדם להקליל את המצבים. הומור עצמי מאוד מקובל בקרב העם היהודי, בעוד שאם אדם או קבוצה אתנית אחרת יצחקו על יהודים זה עלול להיחשב לאנטישמיות ופוגענות.

אדם הצוחק על תכונותיו או על התנהלותו מאפשר לסביבה לקבל אותו כפי שהוא ולהפחית את השיפוטיות שקיימת ואינה בהכרח מדוברת. צחוק עצמי יכול לסייע לקבל את האדם כפי שהוא מבחינה חברתית שהרי הוא מודע לחסרונותיו או להתנהגויות מוזרות שלו ואפילו מוכן לצחוק על כך בפומבי.

הומור משמש גם לדבר על נושאים שהם טאבו כגון מין, זוגיות, מלחמות, ביקורת על ממשלות ועוד,  וכן לשמש כדרך עקיפה להעלות נושאים שקשה להעלותם מבחינה חברתית, ובכך לגרום לנושאים הללו להיות מדוברים. אדיר מילר וסטאנדאפיסטים רבים, משתמשים בבדיחות על חיי זוגיות ועל מיניות כדרך להצחיק את הקהל (לא תמיד זה מצחיק ולעיתים הופך וולגרי, במיוחד כשהוא צוחק על אנשים מהקהל, ראו הוזהרתם :). 

צחוק הינו דרך תקשורת המאגדת בתוכה המון מידע על תקשורת בין אנשים ועל התרבות שלהם. לתרבויות שונות יש בדיחות שונות ולכן הבנת הקודים התרבותיים היא בסיס להבנת בדיחות. מהגרים שמבינים את הבדיחות של המקומיים יכולים לחוש שהשתלבו כראוי כי הם כבר מבינים ניואנסים תרבותיים, ואולם זה מצריך רמת הבנה גבוהה של השפה והתרבות המקומית אליה הגיעו ולוקח זמן להשתלב.

מאחלת שנדע להשתמש בהומור בכלל ובהומור עצמי בפרט, בקלילות, בחכמה, מבלי לפגוע באחרים תוך הבאת תועלת ותובנות לנו ולסביבתנו ולהביא הרבה בריאות כי צחוק יפה לבריאות ולבריות.

אופירה אליאב.