הקדמה 1 – יציאה לחירות
"שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". (משנה אבות, ד, כב)
האם בחיים הללו יש כזה דבר חופש? ומה ההבדל בין חופש לחירות? למה החופש חשוב לנו? ולמה אנחנו מתייחסים לחופש כערך? ואם החירות כל כך חשובה לנו, מדוע היא נעדרת?
לגישתי (וחופשיים אתם לחלוק על דבריי) –
החופש בחיים הללו הוא החופש של האדם להיות הוא עצמו – לחשוב מחשבותיו, להרגיש רגשותיו, ולפעול על פי דרכו.
האם יפתיע אתכם לדעת שאת הקריאה הזאת לחופש, האינדיבידואלי, אני מוצאת בסיפורי המקרא?
במאמר זה אציג את סיפור מגדל בבל כסיפור של גאולה, של יציאה מעבדות לחירות!
האין זה המסר של סיפור יציאת מצרים? אכן! אותו מסר, אך הצגת התכלית שונה לחלוטין.
רגע לפני שניגש לבחון את שני הסיפורים הללו, אביא לפניכם את השיטה הפרשנית שאני נוקטת בה – "עמדת הבמאי". למה הכוונה? הבה נראה…
הקדמה 2 – השיטה הפרשנית – עמדת הבמאי
ישנן שיטות שונות לפרש את סיפורי המקרא. השיטה שאני נוקטת בה שמה דגש על עמדת הבמאי. כלומר – כיצד הבמאי של הסיפור מייצר את האימפקט הרצוי על הקוראים:
האם מדובר בסיפור אמוני? האם הוא משמש משל לחיי היום יום? האם הוא מכנס את הקוראים יחד למדורת השבט? האם הוא משמש הסבר לתהליכים היסטוריים או הסבר לנקודת מפנה בתרבות?
מתוך התוצאה (מתוך ההבנה של האימפקט על הקוראים), ניתן ללמוד על תכליתו של הסיפור. כלומר, אם זו התוצאה – סימן שזהו תפקידו של הסיפור. או ליתר פשטות – אם זו התוצאה, סימן ש"כך רצה הבמאי". ואם כך הבמאי רצה – כיצד ניתן לראות זאת בטקסט?
מדוע במאי ולא תסריטאי? כיוון שהאימפקט מושג לא על ידי השתלשלות העניינים בסיפור (התסריט או העלילה), אלא על ידי האופן שבו הסיפור מוגש לנו (האמצעים הספרותיים הייחודיים).
מיהו הבמאי והאם זו אכן היתה מטרתו? זאת שאלה לדיון אחר. עמדת הבמאי משמשת כאן כשיטה פרשנית. קל יותר להבין את תכלית הסיפור (את הסיבה שגרמה לתוצאה), כאשר מניחים שיש במאי ושהיתה לו מטרה.
נפתח בסיפור יציאת מצרים, כרקע לבחינתו של סיפור מגדל בבל, נמשיך עם פרשנות פחות שגרתית למגדל בבל, ונקנח בהשוואה בין שני הסיפורים.
הבה נתחיל…
1. יציאת מצרים
מהו האימפקט?
את סיפור יציאת מצרים כולנו מכירים – משה בתיבה, מכות מצרים, חציית ים סוף, הסנה הבוער, 40 שנה של נדודים במדבר ועד הכניסה לארץ ישראל. יש בסיפור הרבה עלילה והרבה אפקטים. אבל מהו האימפקט? איך הסיפור הזה משפיע עלינו?
כמובן – חג גדול. את סיפור יציאת מצרים אנחנו מספרים כל שנה בחג הפסח. בני המשפחה מתקבצים ביחד-ננצח, אוכלים מצות ומרורים, מספרים ביציאת מצרים, משבחים ומודים על ההצלה ההרואית – היציאה מעבדות לחירות. הילדים שרים "מה נשתנה הלילה הזה" וכולנו עונים "הלילה הזה כולנו מסובים".
זה האימפקט של סיפור יציאת מצרים – הוא מקבץ אותנו יחד למדורת השבט. כיצד?
הבה נבחן את עמדת הבמאי…
עמדת הבמאי
כיצד הפך הבמאי את התסריט של יציאת מצרים למדורת השבט? לסיפור שמקבץ משפחות, למרות הפקקים, להסב לשולחן החג לטקס קריאת ההגדה? התשובה פשוטה – הסיפור מכוון לרייטינג! אולי בימינו, עם האינפלציה של סרטי אקשן ותכניות ריאליטי, אנחנו לא באמת יודעים להעריך את עבודת הבימוי הזאת, אבל סיפור יציאת מצרים קדם לכל תכניות הריאליטי שאנחנו מכירים.
שימו לב:
- עשר מכות שמתחילות בדם! ומכאן זה רק ממשיך ומתגבר, ועד לקתרזיס שבסופן – מכת בכורות! האם יש יותר אקשן מזה? יותר דרמה?
- מקל שהופך לנחש, סנה בוער, ים שנחצה לשניים, מן שיורד מהשמיים – כשפים וניסים הלקוחים היישר מסיפורי פנטזיה, לא כן?
- סיפור ההצלה של משה בתיבה אשר גדל להיות המנהיג המגמגם הכי מפורסם בתולדות עמנו – האין זהו הגימיק המושלם לתכנית ריאליטי?
- התלאות שעברו על בני ישראל במדבר במשך 40 שנה!!! הרי זוהי תכנית הישרדות במיטבה. ויש גם הדחות – הרי הגיבור של הסיפור כלל לא זוכה להיכנס לארץ הנכספת! (וזה הזמן לומר "אוה….")
- ולמיטיבי לכת – יש גם את רחב הזונה שמוכרת מיני מזונות (אל דאגה, הכל כשל"פ).
האם שמתם לב לסתירה בסיפור? 40 שנה התהלכו בני ישראל במדבר. למה? כדי שיצמח דור חדש שלא ידע את מצרים. 40 שנה! ובסופו של דבר, מה הפואנטה המוצהרת של החג? "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים…" רגע אחד! מה אנחנו צריכים לעשות, לשכוח או לזכור? אהמ….
נניח לשאלה הזאת כרגע, ובמעבר חד – הבה נחזור כמה שנים אחורה, לסיפור מגדל בבל…
2. יציאת בבל
מגדל בבל – הסיפור המקראי
בראשית פרק י"א:
א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.
ההקשר ההיסטורי
סיפור מגדל בבל מתרחש בדור שאחרי המבול – דור הַפְּלַגָּה (מלשון פילוג). לאחר המבול אלוהים כורת ברית עם נוח ובניו ומעודד אותם להתרבות ולפוץ (מהשורש פוץ) על פני כל הארץ. בעוד אלו הולכים ונפוצים, מופיע סיפור מגדל בבל שמתאר מצב הפוך לגמרי – בני האדם מדברים שפה אחת, מתרכזים בעיר אחת ובונים מגדל אחד. מה השתבש?!? מיהם כוחות הרשע שמנסים להפר את התכנית האלוהית? לפי חז"ל מדובר בנמרוד. הטענה היא שפרויקט מגדל בבל היה ניסיון של נמרוד לאחד את האומות השונות תחת משטר אימפריאליסטי-טוטליטארי, בניגוד לתכנית האלוהית של פיזור האנושות על פני כל הארץ. ומכיוון שכך, אלוהים התערב, בלל את שפתם והפיץ אותם לכל עבר, כפי שהיו אמורים לעשות מלכתחילה.
למהלך הדברים הללו קשר ישיר לסיפורי האבות וההפיכה של בני ישראל לעם. אברהם חי בדור הפלגה. הוא נולד כעובד אלילים, אך במהלך חייו הבין את הייחודיות של אלוהים והפיץ את אמונתו בגלוי. לפי חז"ל אברהם התנגד למגדל בבל ולא לקח חלק בבנייתו. מיודענו נמרוד אף השליך את אברהם לכבשן, אך כוח אמונתו של אברהם הצילו מהאש. אם כן, אברהם מרד בנמרוד ולא הסכים ללכת עם העדר, אבל למזלו, אלוהים אוהב קונספרטורים וייעד לו את תפקידו כאבינו.
לאחר שבלל אלוהים את שפתם של בני האדם והפיצם לכל עבר, הסיפור ממשיך בתיאור תולדותיו של מקבץ אנושי אחד ומיוחד (בני ישראל) בדרכו להתגבשות לאומית, ואת אברהם הוא שולח לתפקידו המכונן: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל". ואכן, אברהם הולך לארץ כנען, משפחתו גדלה והוא אוסף סביבו מאמינים. אך הריבוי המשמעותי של בני ישראל התרחש דווקא לאחר שירדו למצרים – עם ישראל מתרבה ומתעצם, ופרעה חושש שיעזבו ויבקשו לעצמם טריטוריה משלהם, ואכן, בני ישראל יוצאים בסופו של דבר ממצרים, ביד חזקה ובזרוע נטויה, באותות ובמופתים גדולים, ולאחר נדודים במדבר – חוזרים אל הארץ המובטחת. ומאז הם חיים בה בעושר ואושר עד עצם היום הזה. לא כן?
מהו האימפקט?
סיפור מגדל בבל הוא אחד הסיפורים המכוננים ביותר בתנ"ך ובהיסטוריה של האנושות! זה סיפור שמעורר חשיבה ומשמש כמשל. זה האימפקט של הסיפור! משל למצבים בהם אנשים בשר ודם שׂמים עצמם כאלוהים, בונים את עצמם כמגדל שראשו בשמיים – מתיימרים לדעת מה נכון ומה לא, וכופים דרכם על ההמון.
החברה האנושית עברה שינויים מרחיקי לכת מאז ימי הציידים והמלקטות. ברמה הכלכלית-חברתית ניתן לזהות תהליך של הפשטה שבא לידי ביטוי בשלוש מהפכות: המהפכה החקלאית, המהפכה התעשייתית ומהפכת המידע. אם בעבר, בעלי הקרקעות היו בעלי השליטה, בימינו מי ששולט בחברה הוא מי שאוחז במידע ואף יש לו יכולת להשפיע על התודעה של האנשים. ההון הלך והפך מופשט יותר ויותר, ובעלי ההון מטפסים במגדל ההפשטה ומשחקים בלהיות אלוהים. סיפור מגדל בבל זה כאן ועכשיו! הוא מתאר באופן מפליא את הניסיון לכפות על כל בני האדם נרטיב אחד בלתי ניתן לערעור – וכאשר כולם חושבים אותו דבר, כולנו האח הגדול (ראו אורוול, 1984). ואם יש משל, אז יש גם מה ללמוד ממנו, ואכן – בסיפור מגדל בבל נמצאת גם הדרך לחירות. אך בל נקדים את המאוחר, ראשית דבר – פרשנות…
פרשנות לסיפור מגדל בבל
הפרשנות המקובלת לסיפור מגדל בבל, מתייחסת לבניית המגדל שראשו בשמיים כחטא, והעונש שמוטל על בני האדם הוא בלבול השפה, על מנת שאנשים לא יוכלו לתקשר ביניהם וליזום מזימות יומרניות.
הפרשנות שאימצתי כאן לסיפור מגדל בבל, היא פרשנות שמתאימה לאימפקט שהוא מייצר כמשל, ורמזים לה נמצאים כבר בהקשר ההיסטורי המופיע לעיל. פרשנות זו מתייחסת לבלבול השפה לא כעונש, אלא כגאולה – כיציאה מעבדות לחירות. פרשנות זו נשענת על דבריו של הנצי"ב מוולוז'ין (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ב"העמק דבר" לפרשת נוח, פרק י"א) – ראו…
וגם על הפרשנות של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' – ראו…
אומר הנצי"ב כי החטא של בוני המגדל אינו המגדל, אלא האחידות! כך נפתח הסיפור "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים". האחידות באה לידי ביטוי בשלטון האימפריאליסטי-טוטליטרי של דור הפלגה, אשר ריכז את בני-האדם בעיר אחת, למטרת בניה של מגדל אחד, ולא איפשר לאף אדם לערער על כך. מדוע אחידות היא בעיה? אומר הנצי"ב כי זה לא משנה לשם מה התקבצו יחד כל בני-האדם, גם אם במקור המטרה היתה טובה – האחידות עצמה היא בעייתית ומסוכנת. מדוע? האחידות אינה מאפשרת את חופש המחשבה, את הגיוון, את האינדיבידואליות. וזה עיקר האדם! אדם בעל יכולת חשיבה עצמאית, בעל רצון ובחירה חופשית.
אומר ליבוביץ' כי העיר והמגדל לא היו המטרה, אלא אמצעים מלאכותיים שאפשרו לרכז את האנושות כולה סביב דבר אחד – שלא יהיו חילוקי דעות ולא יהיה מאבק על תפיסות שונות ועל ערכים שונים.
אומר הנצי"ב שהמגדל שימש לשליטה באנשים, באמצעותו השגיחו על האנשים שלא יסטו מהדרך המוכתבת, שלא תהיה להם מחשבה חופשית משלהם. מדובר היה במשטרת מחשבות של ממש – אסור היה לסטות מהמחשבה האחידה, אסור היה להתבטא אחרת, ואסור היה להחזיק בדעה שונה. הכבשן לשריפת הלבנים, אומר הנצי"ב, מרמז על השלכתו של אברהם לאש על ידי נמרוד. כלומר, הכבשן נועד לשרוף אנשים שלא שיתפו פעולה עם האחידות – אנשים שלא נהגו באופן אחיד כמו שהלבנים אחידות.
אמרו חז"ל שאם נפל אדם ומת לא היו שמים אליו לב, אבל אם נפלה לבנה – היו בוכים עליה. המגדל הפך לתכלית, הוא היה הדבר היחיד החשוב, הוא האידיאולוגיה. ואין זה משנה כמה בני אדם היו קבורים תחתיו. הלבנה הפכה למהות והאדם לכלי עבודה (למשאב).
ואם אקח את סיפור מגדל בבל צעד אחד קדימה, ומתוך הבנה של האימפקט שלו כמשל –
אולי מלכתחילה לא מדובר במגדל פיזי. אולי המגדל בסיפור משמש מלכתחילה כסמל לרעיון האידיאולוגי סביבו מאחדים אנשים, כבשן הלבנים מסמל את אמצעי ההרתעה והכפייה, והלבנים מסמלות את האחידות.
ולנוכח העבדות הטוטליטרית הזאת, כיצד ניתן להבין את בלבול השפה ופיזור האנושות על פני כל הארץ? לא כענישה, אלא להפך – אלוהים משחרר את בני האדם מעבדות לחירות.
וכיצד הדבר בא לידי ביטוי בסיפור? מהם האמצעים הספרותיים שהבמאי שזר בסיפור והפוכהו למשל? הבה נראה…
עמדת הבמאי
סיפור מגדל בבל הוא קצר ומדויק במילים, אך אינו מובן מאליו. יש לחקור בו ולפרש – ולכן הוא מעורר חשיבה. אין בסיפור הזה אקשן וניסים כמו בסיפור יציאת מצרים. הסיפור עוסק בשפה ומשתמש בשפה לצורך העברת מסר ולצורך גירוי המחשבה, תוך שזירת אלמנטים של שפה וארכיטקטורה יחד. וכמו בכל משל – יש בסיפור גם מוסר השכל.
הבה נתחיל…
הסיפור מתחיל במילים "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים", ולא בכדי – המגדל אינו הדגש בסיפור, אלא הקונצנזוס, האחידות. האחידות היא המוטיב המרכזי במשל.
ניתן לראות זאת גם באופן הניסוח בארבעת הפסוקים הראשונים של הסיפור – הדיבור הוא בלשון רבים, ולא בלשון יחיד: וימצאו, ויאמרו, ויעשו – בני האדם מדברים כאיש אחד.
שימו לב – אין שמות של אנשים בסיפור מגדל בבל. אין גיבור בשר ודם! אלוהים הוא הגיבור היחידי. מדוע? כי גיבור היה סותר את האחידות, והסיפור מציג את המחיקה של האינדיבידואל, את הסולידריות בכפיה! הרי איך יכול להיות שאף לא אחד קם ושאל: למה אנחנו בונים את המגדל הזה? למה אני חייב לקחת בזה חלק? מה האינטרס? איך יכול להיות שאף אחת לא קמה ואמרה: אני רוצה לבנות משהו אחר !(איפה בית הלמה??!). לפי חז"ל, אברהם התנגד למגדל בבל, אך גם אברהם לא מופיע בסיפור. הקונצנזוס בסיפור חייב להיות טוטאלי כדי להעביר את המסר.
ומה תפקידם של העיר והמגדל בסיפור?
העיר והמגדל משמשים כאמצעים פיזיים להמחשה, שמסייעת בהעברת המסר. שימו לב שהארכיטקטורה של השפה והארכיטקטורה הפיזית שלובים בסיפור יחד. "הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ" – מהי מטרת הפרויקט הארכיטקטוני? נעשה לנו שם (כלומר – שפה). וכיצד נכשל הפרויקט הארכיטקטוני? על ידי פירוק השפה "וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר" – כלומר, השפה מייצרת מציאות. השפה האחת איפשרה לבנות את המגדל, וללא שפה משותפת, לא ניתן להשלים את הבנייה. פירוק השפה מהווה למעשה את פירוק האימפריאליזם.
אם כך, מהו מוסר ההשכל?
אם רצונכם להפר עצת רשעים המנסים לכונן משטר טוטליטרי – אל תנסו לפרק את המגדל – פרקו את השפה האחידה! מה זה אומר? אל תאמצו את הנרטיב האחיד המוכתב מלמעלה, היו כאברהם אבינו – שאלו שאלות, הקשיבו לעצמכם פנימה, והשתמשו בתבונתכם. זו הדרך שהמשל מכוון אליה – פירוק הטוטליטריות פירושו פירוק הקונצנזוס – ביטול האחידות ואפשור חשיבה חופשית.
מגוון דעות
במאמר זה הצגתי פרשנות אחת לסיפור מגדל בבל, שרואה באחידות את שורש החטא של דור הפלגה. ודווקא משום כך – אני מוצאת לנכון לפרק את האחידות הפרשנית הזו, ולשתף כאן פרשנויות נוספות לסיפור: ראו…
3. מה בין סיפור מגדל בבל לסיפור יציאת מצרים?
יציאה מעבדות לחירות
המסר של סיפור מגדל בבל, על פי הפרשנות במאמר זה, הוא אותו המסר כמו בסיפור יציאת מצרים – היציאה מעבדות לחירות.
בסיפור מגדל בבל יש גם עבדות פיזית (בניית מגדל שראשו בשמיים זהו פרויקט שניתן להניח שכרוך בעבודה קשה, ואף בעבודת פרך), אבל המיקוד בסיפור הוא על האחידות של כל בני האדם, על היעדר חשיבה חופשית, ועל היציאה לחירות מחשבתית באמצעות בלבול השפה.
בסיפור יציאת מצרים הדגש הוא על העבדות הפיזית וכך גם היציאה לחירות – היציאה הפיזית מארץ מצרים. אולם יש לסיפור גם רובד תודעתי עמוק יותר שפונה לכל אדם ואדם, ואולי דוקא בשל הפיכתו למדורת השבט – וזו הקריאה ליציאה לחירות תודעתית.
בשני הסיפורים עבודת הבניה בפרך, בלבנים ובחומר, היא הדרך לשעבד אנשים. הרי אנשים מדוכאים שעסוקים כל הזמן בעבודה פיזית קשה – לא ימרדו. אין להם פניות לחשוב וליזום פעולה, הם עסוקים בהישרדות כאן ועכשיו.
המשכיות
סיפור יציאת מצרים מהווה המשך ישיר של הפצת של האנושות על פני הארץ, תוך התמקדות בהפיכתם של בני ישראל לעם מובדל בעל ארץ משלו, שפה משלו וייעוד משלו. דרך זו אינה ייחודית לעם ישראל, אלא הדרך הטבעית שבה מתפתחת האנושות. התפיסה המקראית קוראת לכינונן של קהילות נבדלות מבחינה אתנית ותרבותית. התפיסה המקראית מעודדת פלורליזם.
האימפקט
על אף שהמסר של שני הסיפורים זהה – יציאה לחירות, האימפקט של הסיפורים שונה לגמרי (ולכן גם עמדת הבמאי שונה). סיפור יציאת מצרים נועד להטמיע את רעיון היציאה לחירות דרך מדורת השבט, כאשר השבט מתכנס בכל שנה לשמוע את האגדות העתיקות והדברים מחלחלים מגיל צעיר, גם לחכם, גם לרשע, גם לתם וגם לזה אשר אינו יודע לשאול. סיפור מגדל בבל, משמש כמשל. וכמשל, הוא אינו מיועד לכל השבט, אלא למתי מעט ששואלים שאלות ולא מקבלים דברים כמובן מאליו – לאנשים שמשל מעורר אצלם חשיבה ומפעיל אצלם את מנגנון החירות המחשבתית.
עמדת הבמאי
מכיוון שהאימפקט שונה – גם עבודת הבימוי שונה. במצרים הבימוי מכוון לרייטינג. ובבבל הבימוי מכוון לייצר חומר למחשבה.
אם סיפור מגדל בבל היה מכוון לרייטינג – אברהם היה הגיבור בסיפור, נמרוד היה הרשע, סיפור ההצלה של אברהם מהכבשן היה מוטיב מרכזי בסיפור, לאברהם היה קשר ישיר עם אלוהים, והוא היה מחריב את המגדל באותות ובמופתים. אבל בסיפור מגדל בבל? נאדה. אין גיבורים, אין סיפורים אישיים מרגשים. יש משחקי מילים, חטא לא ברור, ואלוהים שמנווט את הסיפור כרצונו.
דמיון מילולי
שימו לב גם לדמיון המילולי בין שני הסיפורים:
הלבנים והחומר – מגדל בבל ויציאת מצרים אלו שני הסיפורים היחידים שהמילים הללו מופיעות יחד. אולם הדמיון כאן הוא לא רק בשימוש השפתי במילים, אלא גם בהקשר בו הן מופיעות. המילה "הבה", לדוגמה, מופיעה במקומות נוספים בתנ"ך, אך רק בשני הסיפורים הללו היא מופיעה כהקדמה לתכנית (ולחדי ההבחנה, אולי שמתם לב לשימוש במילה "הבה" גם במאמר הזה?). המילה "עיר" מופיעה בשני הסיפורים הללו בהקשר של בניה, "ארץ" בהקשר של הפצה, וה"עם" בהקשר של החשש מהריבוי ואופן ההתנהלות של העם.
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
החוט המקשר בין שני הסיפורים הוא התכנית האלוהית לאנושות – שתתרבה ותפוץ באופן חופשי על פני כל הארץ. האם זהו טבעה של האנושות? ואם כן – מדוע האנושות חוזרת בכל פעם לריכוזיות ולעבדות? אם העבדות נוכחת גם בימינו, האם זה אומר שהמסר של הסיפורים לא הוטמע? שלא למדנו דבר? ואם כך – מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
אומר ישעיהו ליבוביץ' שאנחנו דור הפלגה, ושאין הבדל בטבע האדם בין דור המבול לדור הפלגה. ההבדל היחיד הוא הברית שכרת אלוהים עם נוח ובניו – שלא יהיה יותר מבול. כלומר, עולם כמנהגו נוהג, אך לא יהיה יותר מבול שישמיד את הארץ.
זהו הטבע האנושי וזה מה שצריך להיות, אומר ליבוביץ'. תמיד תהיה שחיתות, תמיד תהיה עבדות, תמיד יהיו רשע ופשע. יצר האדם רע מנעוריו. אבל תמיד יהיה גם מאבק אנושי נגד הרוע והשחיתות, תמיד יהיה חופש בחירה בין טוב לרע, ותמיד יהיו דעות שונות וערכים שונים, כיוון שיש לאדם גם רצון חופשי. ושם, אומר ליבוביץ' – באה לידי ביטוי המשמעות הערכית בחיים הללו – בחופש של האדם לחשוב באופן עצמאי, לגבש את ערכיו ולהילחם עליהם.
אז מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות? לא השתנה דבר. תמיד נשכח שהיינו עבדים במצרים, ותמיד נזכור שהיינו עבדים במצרים. תמיד יהיו אנשים שלא ידעו לזהות את מגדל בבל גם כשהוא גלוי מול העיניים, ותמיד יהיו אנשים שיפרו עצת רשעים.
* * *
אִם בָּחַרְתִּי,
אָז בָּחַרְתִּי בָּזֹאת –
לְהִוָּלֵד בְּעַל כָּרְחִי.
לָמָּה?
כְּדֵי לָצֵאת לַחָפְשִׁי.
ואוו! מרתק מלא כיווני מחשבה חדשים על נושאים מוכרים מאוד. תודה רבה!
תודה רבה!