שירים, ציורים וסרטונים ברוח הלמה
שמיני עצרת וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, תְּקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת: שְׁבָרִים. מְחַכָּה לַגֶּשֶׁם שֶׁיִּשְׁטֹף הַכֹּל, אַךְ הוּא מִתְמַהְמֵהַּ. אוּלַי הוּא מִתְפַּלֵּל עַל טִפּוֹתָיו, הֲרֵי הוּא לֹא שָׁמַע מֵהֶן כְּבָר שָׁעוֹת! מְחַכָּה לַטִּפּוֹת שֶׁיָּשׁוּבוּ לַעֲנַן, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִשָּׁבֵר. מְחַכָּה לְשֶׁבֶר עָנָן רשימת קניות רְשִׁימַת הַקְּנִיּוֹת שֶׁלִּי לְהַיּוֹם כּוֹלֶלֶת רַק דָּבָר אֶחָד: לֹא גַּרְזֶן אֲנִי צְרִיכָה וְלֹא נוּנְצָ'קוֹת לֹא …
מיומנו של מִלּוּשׁ: היום נָנָה זרקה לי עצם ורצתי לתפוס. ננה מחאה כפיים. האם אני כלב טוב? היום ננה זרקה לי עצם ורצתי לתפוס. ננה מחאה כפיים. האם אני כלב טוב? היום ננה זרקה לי עצם ורצתי לתפוס. ננה מחאה כפיים. האם אני כלב טוב? היום רצתי לתפוס וננה לא זרקה דבר. ננה התגלגלה מצחוק. …
עברו חודשים כמו יובלות, לא התקשרת. אמנם לטלפון שני קצוות, אבל זה לא מפר את הדממה. אז אני מתקשר,יודע שאשמע:"למה אתה לא מתקשר?שכחת את אחותך?מה קורה לך בנשמה?"ואולי אני לא מתקשרכי אני לא רוצה לשמוע מאומה.
היום התכנסנו דיירי השכונה, והקשבנו להסבר על מה שיקרה השנה – איך יתקדם הפינוי בינוי? מה התוכניות? ואיך יראה השינוי? הגיע זמן השאלות. שאלתי מתי יתחילו לבנות, ענו לי שהתחלת הבנייה תיקח חמש שנים תמימות. אז חשבתי שעלי להיות אופטימי כי לא עוזר להיות פסימי, אמנם לאף אחד אין חוזה עד מתי יחיה – אבל …
מה הדבר הכי חשוב בעולם? קודם כל, להיות בן אדם. מלא בערכים, כבוד וחמלה, להתרחק לצמיתות ממסכי התעמולה, לדעת להעמיק פנימה, לחשוב, להבין שרק אתה יודע מה עושה לך טוב, לא לחפש את התשובות מחוץ לקופסה שאיתה הגעת לכאן למלא ייעודך. מעפר באת ואל עפר תשוב, נכסים וכסף הם לא דבר חשוב, הם באים והולכים …
כמה חכם זה להיות צמח, שיודע מתי הזמן לגדול, מתי להתכנס, מתי לעשות הכל, מתי מגיע גשם, מתי השרב, אין לו רגע פנוי, וודאי לא מחשבות שווא. הוא יודע מה הייעוד ולאן הוא צריך להגיע, לא נותן לגורמים חיצוניים לו להפריע, התוכנית שלו סדורה, ידועה מראש, שגם מזרע קטן עוד יעמוד לנו כאן ברוש.
בהשראת המשפט: "התחילו לתפור והחוט כבר יגיע" תופרת אני ותופרת, חיי תפורים בחיי אחרים, את הבד כבר טוו עבורי בני הדורות הקודמים.ואני את דרכם ממשיכה, תופרת ורוקמת חיים חדשים על בדים קדומים, ונכדי, ובעתיד גם ניניי, ימשיכו לתפור ולרקום חיים יפים בוורוד.
ננעלתי מחוץ לבית. אמא אומרת שהיא אמרה לי לקחת מפתח. לא זוכרת. אולי היא סתם אומרת. ובכלל מה רע לה? יושבת בפארק מסתכלת על אחי מתאמן.ואני?על השטיח בכניסהכמו כלבלב עזוב,כמו הכפכפים עם החול מהים,כמו הקורקינט הישן.יושבת שםובוכה.ולאמא לא איכפת!היא לא רואה!היא אמנם התקשרה לשאול אם אני בסדר,אמרתי שכן,אבל כמה בסדר אפשר להיות כשבוכים על השטיח …
אני בזרימה, האותיות הופכות למילים, שוטפות, זורמות בזרם החיים. החיים האינסופיים בזרם היקום, ואני זורמת על גבן ובתוכן… זה התווך בין הדברים כולם, למעשה מבחינתנו הוא לא קיים.הוא כל כך קטן ועדין,שהאדם בו לא יכול להבחין. מכיל אנרגיה עצומה,שרוטטת בשמחה.הוא מלא מלא חכמה,ואין אנו יודעים מה מקורה. הכל חידות ואין פותר,את העוצמה הזאת לא ניתן …
צחוק מתגלגל, שמחה מתפרצת, העצב נגנז, העלבון עף לשמים. אופטימיות זהירה – האם העולם השתנה לטובה? כיף לאהוב עד השמים – לחוש, ליהנות ולזרום.כמו עלים על גבי המיםשל פלג קטן,שמימיו נוצצים –משקף את השמש המאירה כל אדווה,קטנה כגדולה. הפסימיות תשקע בתחתית הפלג,והנאה גדולה כאבן מתגלגלת.
