מנטָרות האיתגוריה
המנטרות הן משפטים קצרים ברוח האיתגוריה שמזכירים לנו רעיונות מועילים ליישום.
המנטרות נובעות מהרציונל שמונחה באיתגוריה, ואינן משקפות בהכרח תובנות של כלל חברי האיתגוריה.
מנתק את ההזדהות שלי עם דעותיי כדי לאפשר לדעות אחרות להיבחן ללא התגוננות.
הכרה במציאות והבנתה ממקם אותי באופן בו אם ארצה לפעול, אוכל להתייחס למצב הקיים כנקודת המוצא ממנה להתחיל. הדבר מאפשר לי סיכוי גדול יותר להצליח בפעולה.
הצעקה מעידה על התגוננות, אבל אין לזה קשר לצדק. יתכן שלפעמים שמי שצועק צודק אך בדרך כלל לא אחרת אולי לא היה צורך בכלל לצעוק.
שיפוטיות הנה כלי התגוננותי שמאפשר גימוד של האחר במקום העצמה של עצמי.
אם התבוננתי במנגנון המודעות שלי וראיתי שיפוטיות, לא פרקטי להילכד בלשפוט זאת, אפשר פשוט להכיר בקיומה ולשחרר את הצורך.
הבנה זו מאפשרת להתקדם מסובייקטיביות לאובייקטיביות, ויכולה להיעזר ברמזים מהמראה שמציבים לי אחרים.
כך ניתן להכיר בעוצמותיו ובחולשותיו של האחר ולחמול.
להזכיר לי שיתכן שאני אמן בהסתרת אי הנוחות שלי מעצמי.
חמלה מחייבת הכרה בזכויות של האחר להיות אחר ולפעול מתוך חולשותיו כפי שאני פועל מתוך שלי. לכך נדרשת הקשבה וזו איננה אפשרית במצב של התנגדות הרגש או המחשבה.
קיים קושי להבדיל בין תגובה אינטואיטיבית ותגובות אחרות. לכן צריך לפתח את האמון באינטואיציה דרך ניסוי וטעייה, כך שנוכל לסמוך גם אם אין הגיון מלווה.
יש ניגוד אינטרסים בין רכיבים שונים שלי, והדרך לבנות הרמוניה היא לרכוש את בעלות הבית על החלטותיי, לקיימן מבלי לאפשר לצרכים מנוגדים של חלקים אחרים לערער. זהו יעד לשאוף אליו אם רוצים התנהלות אינטגרטיבית במרחב החברתי.
החלטה שהחלטתי זו ההחלטה היחידה שיכולתי להחליט ברגע זה. אין בחירה ברגע האמת ולכן אין על מה להתחרט. כדי לפעול אחרת בעתיד צריך להכין מראש את העתיד.
אין מדובר במדע מוכח, אלא באסטרטגיה מועילה להתנהלות השוטפת.
פיקחות מאפשרת הרגשת עליונות כלפי אחרים. קיימת סכנה שהאדם ילכד בפיקחות של עצמו ויתרגל שלא להקשיב לאחרים. כך יכול להיווצר מעגל העצמת פיקחות שבסופו של דבר יכשיל את האדם. לא כך החכם, הנשמר מן המלכודת ויודע שהקשבה מתגמלת.
ככל שרגש יותר אקססיבי, הוא גוזל יותר אנרגיה ויוגדר כרגש שלילי. לכן כדי לשמר אנרגיה, כדאי למצוא דרכים לשחרר את אלה שאינן נחוצות. שחרור הרגש אינו דיכוי הרגש, ודיכוי מוסיף אובדן נוסף של אנרגיה.
הרעיון שאפשר לפתור כל בעיה מציע גישה פרקטית מעצימה לחיים. אם הבעיה משקפת מציאות, הרי היא עובדה, (לימון חמוץ לא יכול להיות בעיה כי זה טבעו). אם הבעיה נובעת רק מפרי דמיוני ואופן מחשבתי, ביכולתי לשנות את אופן ההתבוננות בה ולפתרה.
"על אוטומט" פירושו שלא יכולתי לפעול אחרת, מה שמעלה את סוגיית האחריות האישית והבחירה החופשית? אפשר לנקוט בגישה שלמרות שיתכן שלתהליכים גדולים שאולי אינם ידועים, עדיין לפרט יתכן שיש אפשרות לנתב את מסלולו כנגד ברירת המחדל, האוטומט שלו.
קאנט הציע להתייחס לאדם כתכלית, כך שאם הפעולה נובעת מתוך התחושה "מה נכון" לי/לזולתי כאדם שיש לו תכלית בעולם – יש בה יציאה מהאוטומט, אך אם הפעולה נובעת אך ורק מתועלת כלשהי, יש בה רק התנהלות הישרדותית (אוטומטית).
בפרשנות על קאנט הרשות הנתונה פועלת על פי תסריט ידוע מראש (התכלית). כיצד? ההתנהלות ההישרדותית (האוטומטית) היא הדרך שמובילה אל התכלית של האדם, כל עוד האדם לא הופך את האמצעי למטרה. למשל – פרנסה לשם הפרנסה לעומת פרנסה לשם התכלית/ייעוד.