מה בתכנית?
7 דקות בגן עדן – פאנל, שהכינונו מראש. נתבונן באופטימיות מנקודות מבט שונות.
מעגל שיח – בואו נבחן זאת בזמן אמת, האם אתם אופטימיים או פסימיים?
יצירה אותנטית – מילים וצלילים היישר מהלב + פנת ספרי שירה.
7 דקות בגן עדן - פאנל בנושא אופטימיות
מהי אופטימיות?
כשמדברים על אופטימיות, בדרך כלל מתייחסים לציפיות חיוביות לגבי העתיד. אולם ניתן להרחיב זאת גם לגישה חיובית אל החיים כמכלול, או אולי פשוט להרגשה פנימית?
יש כל מיני שאלות שאפשר לשאול כשחוקרים אופטימיות:
- האם אופטימיות זה טוב?
- מה ההשלכות של חשיבה חיובית לעומת חשיבה שלילית?
- מהי חיוביות רעילה?
- האם אנשים נוטים יותר לאופטימיות או לפסימיות?
- האם ישנה אופטימיות בסיסית שאדם נולד איתה?
- איך אפשר לשנות את תפיסת המציאות?
הפאנל שלנו לקח את האופטימיות לכיוונים שונים, מהגות, דרך חוויות אישיות, ועד לטיפים פרקטיים, כמו הודיה והזנה חושית.
אלדד שידלובסקי – דיבר על אופטימיות כתהליך ועל התקווה של הפילוסוף לוינס כפי שהיא מתבטאת במימוש האחריות של הזולת במילה "הנני". להרחבה – הרעיון האנושי באדם אינו ניתן להשמדה.
שירה ריכטר – דיברה על חיוביות רעילה, ואיך דוקא מתוך ההסכמה להיות במקומות הקשים עם עצמנו ועם הזולת, מתגלה האופטימיות, בחוויה המקבלת ומתן האישור לחוות את הדברים הכואבים ואפילו לראות בהם יופי. כל דמעה כמו נטיף במערת נטיפים.
יעל סער – הדגישה שתפקידה של האופטימיות הוא לגרום לי להרגיש טוב. כי אם אני מאמינה בטוב ומרגישה טוב, אז הסיכוי שאעשה טוב עולה. וכדי לשפר את הרגשה החיובית יעל הציעה את הכלי שהיא מטפלת באמצעותו שנקרא "הזנה חושית", שהמטרה שלו הוא להביא תיאום בין הפיזיולוגיה למחשבה.
גילה פיש – סיפרה על הדרך שלה בחיים, כפי שהיא מכנה זאת "אופטימיות לא זהירה". על האומץ שלה לקפוץ למים בכל הזדמנות, לקחת סיכונים ולפרוץ עם כל רעיון קדימה, גם אם יש אכזבות וגם אם היא משלמת מחירים, היא לא מוותרת והולכת בדרך שלה.
זאב שילאור – סיכם את הפאנל בדרכו האיתגורית, וטען שגם אופטימיות וגם פסימיות הן ציפיות לא רציונליות, כשמנגד ניצבת המציאות. כשאדם מאחל שנה טובה (וגם שנת שלום, ביטחון, עושר ואושר וכולי) – לשנה לא אכפת מה הוא מאחל, השנה תהיה מה שתהיה.
הפאנל שלנו, על קצה המזלג…
מעגל שיח - על אופטימיות, פסימיות ומה שביניהן
על גג העולם ישבו שניים, אחד הביט למעלה ואחד לשמיים…
ולאן אתם מביטים? בואו ונבחן זאת בזמן אמת.
יצירה אותנטית - מילים וצלילים
[1] מה הסוד של האופטימיים / נטלי בימבט
מָה הַסּוֹד שֶׁל הָאוֹפְּטִימִיִּים
בֶּטַח לֹא הַנִּצָּחוֹן,
בֶּטַח לֹא הַבִּטָּחוֹן,
הַטִּפְּשׁוּת אוּלַי, גַּם זֶה לֹא.
כִּי יָבֵשׁ הַמַּעְיָן,
מִתְגַּבֵּר רַק מָה שֶׁאֵין בּוֹ.
אֵין לִי סַבְלָנוּת לִלְמֹד
וְכוֹחוֹת לְהִשְׁתַּנּוֹת.
מָה הַסּוֹד שֶׁל הָאוֹפְּטִימִיִּים?
רֶמֶז לְפָחוֹת.
[2] * / נטלי בימבט
אֵיךְ יְלָדִים חַיִּים?
הַסּוֹד שֶׁלָּהֶם הוּא
שֶׁהֵם מְדַלְּגִים
מָתַי דִּלַּגְתִּי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה?
אֲנִי בְּטוּחָה
שֶׁאִם אֲדַלֵּג, אַגִּיעַ יָשָׁר
לַשִּׂמְחָה.
המקור: להקת "משינה ורמני"
תרגום: נטלי בימבט
היא פוסעת בחיוך בדרכה
קלה כמו רוח, אין שום ויכוח
שתוכל לדלג על כל משוכה.
לכל בעיה מקטנה עד גדולה
יש שיטה דיי קלה
די לצחוק אם הצחוק הוא שלה.
היא פוסעת בחיוך בדרכה
נפרדת ונפגשת, לא מתרגשת,
וכמתק הפרי קלות הפרידה.
פנים חדשות לבקרים מצטרפות
ובלי הכרה
במחול הטירוף היא זרה.
היא פוסעת בחיוך בדרכה,
גם כאורחת, היא מתבדחת
העולם לרגליה, היא כבר רגילה.
וכל הקהל, בלי יוצא מן הכלל
נשבה בקסמה
ולא מבחינים בלילות לבנים של
דמעות שיבשו על לחיה
של זו שפוסעת בחיוך בדרכה…
[4] יש דברים שאי אפשר לבד / נירה יקואל
אֲנִי אוֹפְּטִימִית לַטְּוָח הָרָחוֹק,
אַךְ הָרָחוֹק – רָחוֹק מִדַּי.
אַל תַּגִּידוּ לִי לִנְשֹׁם,
כָּל נְשִׁימָה מַזְכִּירָה לִי
שֶׁהִיא בַּת חֲלוֹף.
זוֹכֵר אֵיךְ הִתְיַשַּׁבְתָּ לִי עַל הָרֹאשׁ בַּעֲמֻקִּים?
לֹא הִצְלַחְתִּי לְהֵחָלֵץ לְבַד.
אָז אַל תַּגִּידוּ לִי לִנְשֹׁם,
קֹדֶם תָּזִיזוּ אֶת הַמִּשְׁקֹלֶת מֵהָרֹאשׁ,
רַק אָז.
[5] משיחותיי עם ירח / נירה יקואל
"וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת", הוּא שָׁאַל,
"אַתְּ עֲדַיִן מַאֲמִינָה בָּאָדָם?"
"כֵּן", עָנִיתִי, "זֶה בִּלְתִּי נִמְנָע,
אֲנִי מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי".
המקור "בלדה לנאיבית" (יהונתן גפן, יצחק קלפטר)
אָמַרְתְּ שֶׁהָאֹרֶז יֵצֵא לָךְ בְּסֵדֶר,
כְּמוֹ בַּסְּפָרִים, לֹא דָּבִיק כְּמוֹ הָעֵדֶר.
כֻּלָּם לָךְ אָמְרוּ “אָז תָּכִינִי רִיזוֹטוֹ”,
אַךְ אַתְּ הִתְעַקַּשְׁתְּ וּמִלֵּאת אֶת הָאוֹטוֹ
בְּאֹרֶז פַּרְסִי, גַּם יַסְמִין, גַּם בָּסמָטִי.
נִסִּית אֶת הַכֹּל, גַּם מַתְכּוֹן מָתֵמָטִי.
שָׁטַפְתְּ אוֹתוֹ טוֹב, וְסִנַּנְתְּ אֶת הַמַּיִם,
קְצָת מֶלַח, קְצָת שֶׁמֶן, תְּפִלָּה לַשָּׁמַיִם
“יוֹם בָּא וְיוֹם הוֹלֵךְ,
וְאַתְּ נִשְׁאֶרֶת
נָאִיבִית שֶׁכְּמוֹתֵךְ.”
חוֹלֶמֶת לָשֶׁבֶת עַל כַּר אֵצֶל פָאטְמָה,
לָתֵת לָהּ לִטְעֹם וְלִרְאוֹת אֵיךְ הִיא שָׂמָה
לָהּ עוֹד בַּצַּלַּחַת וְלֹא מִתְאַפֶּקֶת:
“זוֹ אַתְּ? אַתְּ הֵכַנְתְּ? זֶה טָעִים” הִיא צוֹחֶקֶת.
אַחַר כָּךְ תִּשְׁתּוּ כּוֹס קָפֶה עִם בַּקְלָוָה
וּפָאטְמָה תַּגִּיד שֶׁהַכֹּל זֶה מִן אַלְלָה,
מֵרָחוֹק אָז תִּרְאִי אֶת מֻחַמַּד זוֹרֵחַ:
“זֶה הָאֹרֶז, יָא פָאטְמָה, מֵאִיר כְּמוֹ יָרֵחַ”.
“יוֹם בָּא וְיוֹם הוֹלֵךְ,
וְאַתְּ נִשְׁאֶרֶת
נָאִיבִית שֶׁכְּמוֹתֵךְ.”
לעוד שירים אופטימיים (או שלא) מוזמנים אל מגירת השירים שלי ♥
[7] * / יפה יוסף
אלוהים שלי
אינו תובע ממני
להעלות לו קורבן
הוא בכלל לא חושב
שאני חייבת לו דבר
כמו הורה
המביא לעולם את ילדיו
מייחל לאושרם
מאפשר להם
לגלות ולחקור
פלאי עולם
שברא למענם
לבל ידעו רגע דל
[8] סגולתו של חיבוק / יפה יוסף
מילה
ככל שתהיה יפה
תמימה, חמה, כנה
לא יהיה בכוחה
להוות תחליף
לחיבוק
חם ועוטף
מילה עלולה לסטות
מילימטר
וכל המגדל מתמוטט
חיבוק לא עלול
הוא מבצע
בשתיקתו
את כל המילים
הבונות
(או: בדרך מגלוריה גיינור לג'וני מיצ׳ל)
בימים שהטרפת פושה בכל עבר
ומסתירה לי את התקווה
דברים מרהיבים כמו פרחים או שקיעה
מגרדים לי בנפש
כמו ציפורנים על לוח
כמו I will Survive באמצע שבעה
אבל בכל פעם
שאשא עיני אל השמיים
אני לא שואלת או מבקשת
אני לא מחפשת קשת
מספיק ענן כזה או אחר
כדי להקל את דרכי
לבן על תכלת
לבן על לבן
לבן על אפור
אפור על אפור
אפור על ורוד של בין ערביים
אפור על שחור עם נצנצים
כילדה תמיד אמרו לי שהראש שלי בעננים
הייתי מוצאת חיות בשמיים
ומספרת מעשיות לאחי הקטן
היום אני מתרגשת, לעיתים עד דמעות
מריקוד האקראי האבסטרקט
של חמצן ומימן באויר
בטיפות או פתיתים
עד שרעם הברק
ימטיר גשם, שלג או ברד
וישיב אותם אל הים
ביופיים הזמין, הצנוע,
המיטיב להטיב כשהוא מצל או מרטיב
עננים מרחיבים את ליבי הדואב
בהולכי ובבואי
במכונית בנסיעה או בפקק
בחלון המרפאה או הממד
מהספסל הירוק המתקלף
בגינה ליד המכולת
בים או בהרים
באשנבי המטוסים
שמרחיקים או מחזירים אותי הביתה
עם ג'וני מיצ׳ל באוזניים וגעגועים בכל הגוף
עננים בעיניים משיבים את רוחי
הרי אין אפילו שקיעה או זריחה
שאינן יפות יותר בזכותם
אולי הייתי יותר מאושרת
אם הייתי מצליחה
להאמין באלוהים
אבל אני מאמינה בכל ליבי
בכלורופיל,
באומנות, בידידות, באהבה
וביופיים של עננים
של יום חולין
שעושים למען בריאות נפשי
בלי להתכוון או להתאמץ
ולגמרי בחינם
[10] יִין וְיַאנְג / שרון שמורק
בְּתוֹךְ הַיֵּאוּשׁ שֶׁלִּי יֵשׁ גַּרְעִין שֶׁל תִּקְוָה
וּבְתוֹךְ הַתִּקְוָה שֶׁלִּי יֵשׁ גַּרְעִין שֶׁל יֵאוּשׁ
וְהַתִּקְוָה מַחְזִיקָה בִּזְנָבוֹ שֶׁל הַיֵּאוּשׁ
שֶׁמַּחֲזִיק בְּתוֹרוֹ בִּזְנָבָהּ שֶׁל הַתִּקְוָה…
מַמָּשׁ סֵמֶל שֶׁל יִין וְיַאנְג.
אָז לָמָּה אֲנִי מַרְגִּישָׁה כָּל כָּךְ לֹא מְאוּזֶּנֶת?
[11] * / שרון שמורק
אולי אוכל אחרי הכל,
להתחדש באש, כעוף החול.
שהרי מים במדבר לא מצאתי".
השחרור מוטל בספק (אולי),
מסתיים במילים של יאוש.
[12] עקבות נמלה / שרון שמורק
שִׁירַי הֵן עֲקֵבוֹת שֶׁל נְמָלָה בַּחוֹל.
זֶה לֹא הַגֹּדֶל שֶׁקּוֹבֵעַ.
זוֹ הַנּוֹכְחוּת.
[13] ההרגשה "נחמה" / שירה ריכטר
אם לא מתנגדים
הרגשות מתחלפים.
ברגע שאשחרר הקצנה
וארגיש באמת ר ע
תופיע כנחמה
הרגשה מצחיקה
[14] ג'וקים ורגשות / שירה ריכטר
לג'וקים, יתושים ורגשות יש תכונות דומות.
אם מרססים אותם הם נעלמים אמנם,
אבל לא להרבה זמן,
וכשהם חוזרים הם יותר גדולים ויותר מחוסנים.
את הלילה הם אוהבים במיוחד,
וכשהם בסביבה השינה בדרך כלל – לא.
[15] טרופות / שירה ריכטר
אמא שלי ואני רואות מפלצות.
אני מציירת אותן והיא לוקחת תרופות.
[16] * / שאני רז בואנו
בְּדִיּוּק כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁהוֹצֵאתִי אֶת הַפָּרָה הָאַחֲרוֹנָה
וְצָלִיתִי אוֹתָהּ עַל הָאֵשׁ מֻתֶּרֶת לַכֹּל,
הִגִּיעָה אַחַת חֲדָשָׁה מֵהַיּוֹנְקִיָּה
וְהִתְיַשְּׁבָה בְּאֶמְצַע הַסָּלוֹן.
כֵּן, זֹאת פָּרָה, אֵין סָפֵק.
אֲבָל זִקְנֵי הַסַּפָּה אָמְרוּ שֶׁרָאוּ כְּבָר
גְּדוֹלוֹת מִמֶּנָּה וְאֶפְשָׁר
לִשְׁחֹט אוֹתָהּ מִיָּד.
אָז שָׁחַטְנוּ.
לֹא סִפַּרְתִּי לָהֶם
אֲבָל הִשְׁאַרְתִּי עוֹד אַחַת (לֹא גְּדוֹלָה מִדַּי) בַּמַּקְפִּיא,
שֶׁנַּחֲלֹק חָלָב טָרִי יַחַד
אַחֲרֵי הַמַּבּוּל.
[17] אחרית: אהבה / שאני רז בואנו
בְּסוֹף הָאַהֲבָה תְּחַסֵּל אוֹתָנוּ,
תִּגְמֹר עָלֵינוּ שְׂפַת הַלֵּב.
אֲנָשִׁים יְדַבְּרוּ אַהֲבָה שְׂפַת אִמָּם,
יָשִׁירוּ אֶת שֶׁעַל לִבָּם,
יִצְעֲדוּ בָּרְחוֹבוֹת עוֹנְדִים תִּלְיוֹנֵי לְבָבוֹת עַל צַוָּארָם.
שִׁכּוֹרִים נִסְתּוֹבֵב כָּאן מֵאַהֲבָה,
מְחַיְּכִים, נְבוֹכִים.
מֵהַמִּרְפֶּסֶת נִצְעָק
"אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ,
"אַתְּ שׁוֹמַעַת? אוֹהֵב אוֹתָךְ".
נִלְבַּשׁ בְּגָדִים צִבְעוֹנִיִּים
וְנֵשֵׁב עַל הַדֶּשֶׁא
וְנִתְעַרְבֵּב וְנִתְעַרְבֵּל
וְנַעֲשֶׂה אַהֲבָה בְּמִלִּים,
אַהֲבָה בַּנֶּפֶשׁ, בַּגּוּף,
וְנִתְכַּנֵּס שְׂפָתַיִם חָזֶה שֵׂעָר
יָדַיִם לְגוּף אַחֵר
לְחַפֵּשׂ אַהֲבָה
לִמְסֹר,
וְלָדַעַת,
וְלֹא נוּכַל לַחֲזֹר אָחוֹרָה.
מְבֻלְבְּלֵי אַהֲבָה נַמְתִּין
בְּצֵל הַמִּגְדָּל.
[18] * / רחל חתוכה
ליבי
נפל
חלל
בקרבי
נפערה
תהום
רבה
לשווא
חיפשתי
לתפוס
לחוש
להגביה
להחזירו
למקומו
אך
מאז
משא
רב
נפל
עליו
ואיבדתיו
בין
המשאות
במעמקים
פעימות
חלושות
מפלסות
הדהודים
מזכירות
לי
כי
פעם
היה
לי
לב
[19] * / חצב מן
אני אופטימי כתוצאה מהוודאות שאמות.
כתוצאה שניה – אני אופטימי לגבי הוודאות שאמות.
יִהְיֶה טוֹב, אֲחוֹתִי
יִהְיֶה טוֹב
כְּבָר שָׂבַעְנוּ קְרָבוֹת
שָׂבַעְנוּ שִׁבְעָה
הַקּוֹל הַמְּקוֹנֵן מְכֻוָּץ כָּל כֻּלּוֹ
נִסְגְּרוּ מֵיתָרִים
אֵין בָּמָה
אֵין יוֹתֵר כְּלֵי מִלְחָמָה
רְכוּשׁ צַהַ”ל עָיֵף עַד אֵימָה
הִגִּיעַ זְמַן לֶאֱסֹף אֶת הַסּוֹף
נָמַקּוּ הַסּוּסִים
נִדְבַּק הָאָבָק לָרִיסִים
רְסִיס לִרְסִיס שָׁכֵן
הֲלֹא כֵן?
יִהְיֶה טוֹב, סִיס
יִהְיֶה טוֹב
הִגִּיעַ הַזְּמַן לַעֲזֹב
לְהַרְחִיב רְאִיָּה
אֵין יוֹתֵר שֶׁטַח מֵת
יֵשׁ תְּחִיָּה
כָּל דָּבָר בְּעִתּוֹ
כָּל דָּבָר לְאִטּוֹ
מַחְבּוֹשׁ לְכָל רֹאשׁ
יֵשׁ לִדְרֹשׁ
לְהָעֵז
כָּל אַחְוָה וְאָחוֹת
כָּל כִּבְשָׂה וְכָל עֵז
יֵשׁ פְּצָעִים לְאָחוֹת
זוֹהִי עֵת לְתַקֵּן
וְלִי בִּכְלָל אֵין אָחוֹת
הֲלֹא כֵן?
יִהְיֶה טוֹב, אוּחְתִי
יִהְיֶה טוֹב
(גרסה מחודשת לשיר "אני נשאר אני" של דתיה בן דור)
לפעמים אני בוכה ולפעמים צוחקת
לפעמים אני מוחה ולפעמים שותקת
לפעמים כשאני שטה על ענן לבד
הירח מלווה אותי שלא אפחד
לפעמים אני דבורה ולפעמים כוורת
לפעמים אני שוכחת, לפעמים נזכרת
לפעמים אני פרה ולפעמים קיפוד
לפעמים יש פיל בחדר, אבל ששש… זה סוד
אבל אני יודעת מי אני…
לפעמים אני כבשה ולפעמים מורדת
לפעמים אני בקושי ת'חיים שורדת
לפעמים אני בולעת צפרדעים חיות
לפעמים אני לא יודעת אם שווה לחיות
לפעמים אני אתמול ולפעמים מחר
אני תופרת לי חיים בתך הווה נסתר.
לפעמים אני סבבה, לפעמים סקנדל
לפעמים אנ'לא יודעת מי אני בכלל
אבל אני יודעת מי אני…
לפעמים אני פסנתר ולפעמים גיטרה
מנגנת ניגונים כשהרוח שרה
לפעמים אני מחבת ולפעמים סירים
מנגנת על העצבים של אחרים
לפעמים אני צבעים ולפעמים מכחול
אני בונה לי ארמונות ומגדלים בחול
לפעמים הם מתפרקים וזה עצוב לי ממש
אך תמיד למחרת מגיע יום חדש
אבל אני יודעת מי אני…
[22] * / נטלי בימבט
בְּכָל מַצָּב
יֵשׁ רַק עַכְשָׁו
בְּכָל כְּאֵב
יֵשׁ כּוֹחַ לֵב
בְּכָל צָרָה
יֵשׁ יְצִירָה
בּוֹרֵא בּוֹרֵא
בְּרִיאָה בְּרִיאָה.
[23] * / נטלי בימבט
כָּל נְשִׁימָה הִיא שַׁי
לַנְּשָׁמָה הִיא זְמַן
שְׁנִיָּה וְעוֹד שְׁנִיָּה
הִיא נֵס – שָׁנִים
וְהַחַיִּים הֵם הַפְתָּעָה גְּמוּרָה
בִּמְקוֹם לִנְשֹׁר הַיְשֵׁר לָאֲדָמָה
לְהִתְרוֹמֵם, לִפְעֹם, לָנוּעַ בַּמֶּרְחָב
וְלֶאֱהֹב, עַד בּוֹא
וְאַף בְּלֵב הַסְּתָיו.
המקור – מילים: יולי קים, לחן: אלכסי ריבניקוב
תרגום: נטלי בימבט
אם הרבה הרבה הרבה זמן
במשעול, בשביל, בדרך
גם בשמש גם בגשם,
לדלג, לרוץ, לצעוד!
אז ודאי ודאי ודאי ודאי דאי
בטח בטח בטח בטח בטח
אז אולי אולי אולי לי
תוכל את אפריקה למצוא!
א-אההה באפריקה יש נהרות עמוקים!
אההה באפריקה הרים שנוגעים בשחקים!
א-אההה תנינים, היפופיטמים,
א-ההה קופיפים ולוויתנים
א-ההה והתוכי הירוק!
ומיד מיד מיד יד,
באותו הרגע רגע
באותה שנייה שנייה יה
כשבשביל חבר אפגוש!
אז בפה מלא אומר לו,
אם בקוקוס או בננות,
לא חשוב איזו חיה הוא
בטח שאומר שלום!
א-ההה שלום לכם, נהרות עמוקים!
א-ההה שלום להרים שנוגעים בשחקים!
אההה, תנינים, היפופוטמים,
אההה, קופיפים ולוויתנים,
אההה דש לתוכי הירוק!
אבל כמובן מובן בן,
אם אתה בטלן עצלן לן
אם אתה כזה פחדן אז –
שב בבית אל תזוז!
לא כדאי לך לנסוע,
שינוח המנוע,
נהרות, הרים, וג'ונגל –
ההרפתקה לא בשבילך!
מה לך ולרוח ים, שעברה מרחקים?
מה לך ולשמיים כאלה גבוהים?
א-ההה תנינים היפופוטמים,
אהה קופיפים ולוויתנים,
אהה ולתוכי הירוק?
מפגש מלא זמר..
הייתי אופטימית שאצליח להגיע, ואז פסימית באותו בוקר, אז נשארתי בבית.
היה מגוון. מאורגן. מעניין. נעים.טעים
המון אנשים טובים ומוכשרים.
נשארתי עם חומר למחשבה. ועוד קצת תובנות.
אופטימיות זה בגוף.ביולוגיה. ואם אין, אפשר לאמן.
תודה רבה נירה על היוזמה, הכישרון והאירגון❤️