אלו דברים שעליי אהובים (יצירה משותפת)
בהשתתפות (לפי סדר הכתיבה):
הדס יקואל, הילה קנטור חסין, נירה יקואל, טל יעקובי, ענבל אביטל ווניק, שלומית איילי, שרון פורת.
בהשראת:
צלילי המוזיקה, מילים ולחן: אוסקר המרשטיין וריצ'ארד רוג'רס.ספר ושוקו באמצע הלילה
עוגות וגם גלידה היישר מאיטליה
רוח הרים וציוץ ציפורים
אלה דברים שעליי אהובים
יער וגשם וחושך ורוח
נער מתוק וניחוח אשוח
רמז וסוד וגרידת תפוזים
אלה דברים שאותי משמחים
אם אקשיב לי
אצותת לי
כשהלב ישאל
על כל הדברים שעליי אהובים
אוכל להמריא אל על
שמש יפה שאותי מחממת
שדה ירקרק עם פריחה מהממת
אחו גדול עם סוסים חביבים
אלה דברים שעלי אהובים
קוף מטפס על עצים שביער
קו אור זורח – איילת השחר
טבע יפה, סודות חשובים
אלו דברים שעליי אהובים
ריקוד סוחף של זוגות אוהבים
נוף יפהפה של הרים מושלגים
צחוק מתגלגל וילדים שובבים
אלו דברים שעליי אהובים
אם אקשיב לי….
פסנתר, מיקרופון, חלילית ודרבוקות
קשקשן, מפוחית, פעמון וגיטרות
להקליט ולשיר שירים חדשים
אלו דברים שעלי אהובים
אדום של שקיעה ושעת בין ערביים
ריח פריחה וגלים על המים
מעוף הציפור ושמיים כחולים
אלו דברים שעלי אהובים
תנור מקולקל וגם לחם צונח
עוגה ששכחתי בה קמח תופח
פקק בדיוק כשכל כך מאחרים
אלה דברים שעליי כה שנואים
אם אקשיב לי….
גברת תכלת / הדס יקואל
בהשראת Mr. Blue Sky by ELO
שמש מאירה מעל
אין עננים בכלל
הפסיק הגשם
אפשר לצאת ולטייל
כולם יודעים שזה יום כה יפהפה, היי
צועד לאורך השדרה
השמש מאירה
את העיר
ברחובות אין כל סגריר
גברת תכלת חזרה אלינו באמת, היי
גברת תכלת
העיר שואלת
מדוע הסתתרת לך כל יום (כל יום)
מה עשינו לא נכון?
היי אתה עם החגורה
ברוך הבא אל החברה
חגיגה
גברת תכלת ממתינה
כי היום הוא היום המצופה, היי
גברת תכלת
העיר שואלת
מדוע הסתתרת לך כל יום (כל יום)
מה עשינו לא נכון?
היי שם, גברת תכלת
את פשוט כה נהדרת
הביטי איך את משפרת
כל העיר כה מאושרת
גברת תכלת, עושה חיל
אך הנה בא מר ליל
הוא מתגנב
כמעט נוגע, מתקרב
לא משנה, אני אזכור אותך כך
אני אזכור אותך לעד
גברת תכלת
העיר שואלת
מדוע הסתתרת לך כל יום (כל יום)
מה עשינו לא נכון?
היי את, גברת תכלת
את פשוט כה נהדרת
הביטי איך את משפרת
כל העיר כה מאושרת
אני הרכבת / הדס יקואל
אני הרכבת, נוסעת במסילה,
יש לי נקודת יציאה ויעד מוגדר.
כל יום באותה השעה מתחילה,
אוספת נוסעים בדרך להר.
אסור לאחר או להתמהמה,
בל תאחר הגברת לעבודה.
יש לוח זמנים שקובע,
והמסלול כתוב באפליקציה, שתדע.
אבל תמיד חלמתי קצת לשנות,
לצאת לטיול, לראות נופים חדשים.
אבל האם ניתן מהמסילה לסטות,
מבלי לרדת מהפסים.
לחוש, ליהנות, לזרום / גילה פיש
צחוק מתגלגל,
שמחה מתפרצת,
העצב נגנז,
העלבון עף לשמים.
אופטימיות זהירה –
האם העולם השתנה לטובה?
כיף לאהוב עד השמים –
לחוש, ליהנות ולזרום.
כמו עלים על גבי המים
של פלג קטן,
שמימיו נוצצים –
משקף את השמש
המאירה כל אדווה,
קטנה כגדולה.הפסימיות תשקע
בתחתית הפלג,
והנאה גדולה
כאבן מתגלגלת.
ננעלתי מחוץ לבית / טל יעקובי
ננעלתי מחוץ לבית.
אמא אומרת שהיא אמרה לי לקחת מפתח.
לא זוכרת.
אולי היא סתם אומרת.
ובכלל מה רע לה?
יושבת בפארק מסתכלת על אחי מתאמן.
ואני?
על השטיח בכניסה
כמו כלבלב עזוב,
כמו הכפכפים עם החול מהים,
כמו הקורקינט הישן.
יושבת שם
ובוכה.
ולאמא לא איכפת!
היא לא רואה!
היא אמנם התקשרה לשאול אם אני בסדר,
אמרתי שכן,
אבל כמה בסדר אפשר להיות כשבוכים על השטיח בכניסה
כמו כלבלב עזוב?
כמו הכפכפים עם החול מהים?
כמו הקורקינט הישן?
יושבת סתם.
בסוף ירדתי למטה,
לא להיות כזאת מוזרה.
ישבתי על החומה ליד הבניין,
הרגשתי כמו החתולים שיושבים שם.
עדיף להרגיש חתול מאשר להרגיש כפכף עם חול,
אבל כמה עוד אפשר לסבול?
ובכלל אמא כבר אמורה היתה לבוא
וכמעט חושך.
וחושך לי גם בלב.
למה הם לא מגיעים?
אולי אני אשן הלילה עם החתולים,
לפחות אין להם ציפייה שאמא תחזור,
אמא שלהם בטח קבורה באיזה חור.
ועוד מעט חושך.
ועוד מעט מאוחר.
ומה אם אמא לא תבוא לעולם?
ואולי הכל סתם פחד ואשליה,
כי הנה סוף סוף שני פנסים של אור
נכנסים לחנייה.
אז ביי לחתולים,
נתראה בשמחות,
כשאמא תהיה בבית ולא יתחשק לי כל כך לבכות.
תופרת / אילנה בארי מטרני
בהשראת המשפט: "התחילו לתפור והחוט כבר יגיע"
תופרת אני ותופרת,
חיי תפורים בחיי אחרים,
את הבד כבר טוו עבורי
בני הדורות הקודמים.
ואני את דרכם ממשיכה,תופרת ורוקמת חיים חדשים
על בדים קדומים,
ונכדי, ובעתיד גם ניניי,
ימשיכו לתפור ולרקום
חיים יפים בוורוד.
שירה יקומית / גילה פיש
אני בזרימה, האותיות הופכות למילים,
שוטפות, זורמות בזרם החיים.
החיים האינסופיים בזרם היקום,
ואני זורמת על גבן ובתוכן…
זה התווך בין הדברים כולם,
למעשה מבחינתנו הוא לא קיים.
הוא כל כך קטן ועדין,
שהאדם בו לא יכול להבחין.מכיל אנרגיה עצומה,
שרוטטת בשמחה.
הוא מלא מלא חכמה,
ואין אנו יודעים מה מקורה.הכל חידות ואין פותר,
את העוצמה הזאת לא ניתן לקלוט.
רק באמצעות הלב להתחבר,
ורק לאהוב את החבר.
הכי חשוב בעולם / שרון פורת
מה הדבר הכי חשוב בעולם?
קודם כל, להיות בן אדם.
מלא בערכים, כבוד וחמלה,
להתרחק לצמיתות ממסכי התעמולה,
לדעת להעמיק פנימה, לחשוב,
להבין שרק אתה יודע מה עושה לך טוב,
לא לחפש את התשובות מחוץ לקופסה
שאיתה הגעת לכאן למלא ייעודך.
מעפר באת ואל עפר תשוב,
נכסים וכסף הם לא דבר חשוב,
הם באים והולכים כמו כל דבר חומרי,
והם אף פעם לא יהיו חלק מלהיות אנושי.
אז עיצמו את העיניים, ספרו לאחור,
הרגיעו את המיינד שתמיד רץ סחור סחור,
הביטו פנימה, התבוננו באמת,
ותראו שכל מה שאנו זקוקים לו נמצא בתוכנו בכל עת.
אין צורך לברוח מעבר לים,
או לחפש אוצרות נסתרים באי שם.
הכל כבר נמצא, ברור וגלוי,
ומה שמשתקף מאיתנו החוצה, רק בנו תלוי,
כי אין באמת דבר שקיים מצד עצמו,
אין דבר שיכול להיווצר ללא מחשבה בצדו,
כי החוץ הוא שיקוף של הפנים כמובן –
ולכן לעולם לא רק שחור ולבן.
פינוי בינוי / שלמה שפט
היום התכנסנו דיירי השכונה,
והקשבנו להסבר על מה שיקרה השנה –
איך יתקדם הפינוי בינוי?
מה התוכניות? ואיך יראה השינוי?
הגיע זמן השאלות.
שאלתי מתי יתחילו לבנות,
ענו לי שהתחלת הבנייה
תיקח חמש שנים תמימות.
אז חשבתי שעלי להיות אופטימי
כי לא עוזר להיות פסימי,
אמנם לאף אחד אין חוזה
עד מתי יחיה –
אבל בגיל 80,
5 שנים זה חתיכת מחזה.
פסימי יכול להיות צודק
אבל הוא לא נהנה מזה
ואם לא נהנים, אז מה הטעם באורך החיים?
לכן נמשיך לקוות ולחלום,
יתכן שיתגשם החלום,
ואם לא – ממילא לא אדע,
כי אעבור לעולם אחר בתודה.
כמה חכם צמח / שרון פורת
כמה חכם זה להיות צמח, שיודע מתי הזמן לגדול,
מתי להתכנס, מתי לעשות הכל,
מתי מגיע גשם, מתי השרב,
אין לו רגע פנוי, וודאי לא מחשבות שווא.
הוא יודע מה הייעוד ולאן הוא צריך להגיע,
לא נותן לגורמים חיצוניים לו להפריע,
התוכנית שלו סדורה, ידועה מראש,
שגם מזרע קטן עוד יעמוד לנו כאן ברוש.
מכתב לאחותי / שלמה שפט
עברו חודשים כמו יובלות,
לא התקשרת.
אמנם לטלפון שני קצוות,
אבל זה לא מפר את הדממה.
אז אני מתקשר,
יודע שאשמע:
"למה אתה לא מתקשר?
שכחת את אחותך?
מה קורה לך בנשמה?"
ואולי אני לא מתקשר
כי אני לא רוצה לשמוע מאומה.
