סיפורה של תהילות מתחיל בכפר אושרים. כפר דמיוני שהתבשל בראשו של אדם שחיפש פתרון לבעיה בנאלית לכאורה. רגישות משפחתית לקרינה הבריחה אותה מהמרכז לפריפריה. לא חלף זמן רב מרגע ההתמקמות ברמת הגולן, מצאו אותם עמודי התקשורת הסלולרית גם שם.
הנתיב ממוחו הקודח של יוזם כפר אושרים אל מאות המשפחות שהתרגשו להצטרף לחזון עברה דרך אוסף של רעיונות השלובים לתכנית קוהרנטית שכבר מתקדמת בדרכה למימוש, מבחינתי סיפור פלאי שחובה לספרו. יש שיאמרו שזו הכוונה עליונה, יש שיגידו שזהו ענין של מזל, ואחרים שסבורים שמדובר בשילוב של חזון ויצירתיות, ואם תרצו זוהי התרומה של רכיב לסך הכל, לפלא שמתרקם.
לדידי, אחד שהצטרף בשלבים מוקדמים יחסית, וממש במקרה (או שלא במקרה) נתקל ביוזמה הזו, מדובר בניסוי מרתק וראוי של משהו חדש, מרגש מבחינה חברתית. אין מצב שהתהליך שמתפתח ימצא אותי מתבונן מבחוץ. לולא המתקפה שהותקפנו החל מ 2020, ויש האומרים עוד הרבה קודם, אולי עתון בראשית לא היה נולד, לא היתה מח"צ, בית הלמה לא היה קיים, וגם תהילות לא היתה קורמת עור וגידים. אז מהבחינה הזו (בלבד) אני שולח מכאן תודות לארגון הבריאות העולמי, לאף די איי, לפורום הכלכלי העולמי, ולראשי ממשלתנו ושרי הבריאות לדורותיהם (ולכל שסייעו להם ועדיין עוסקים במלאכה). למרות שמעולם לא הלכתי בתלם, אין לי אלא להצדיע למיומנות של אלה שהנדסו את תודעתי. מבלי שארגיש שפעילותי הסביבתית הנלהבת הנה בסך הכל סיפור שמגיע מפיו של קלאוס שוואב וכתוב בספר הספרים של הפורום הכלכלי העולמי. סיפור שהעמיד אותי לשרות מרצון של האדונים האלה, קלאוס ושות'. לא נעים להכיר בעובדה, אבל אפשר למצוא בכל אתגר משהו מועיל.
ורק להוסיף שמן למדורה, כבר לפני עשרות שנים, בלימודי הכלכלה, לא רק שלא הבנתי מדוע יש גבולות, שפות שונות, מלחמות דת גזע ומין… בנוהל ראיית הטווח הארוך שלי, צפיתי (לבושתי) שכלכלת השוק תגבר ונתקדם בעזרת ארגונים גלובליים כמו ארגון הסחר העולמי לעתיד של שפע. בדיעבד הבנתי שאין כלכלת שוק ואין בטיח, בלשון המשורר: "הפוך, גוטה, הפוך". זוהי כלכלת מונופולים של האדונים, מוכוונת להגברת שליטתם, ומקודמת על גלגלי אג'נדת המחסור וההשנאה.
גילוי נאות:
התאור להלן הנו זוית ראייתי האישית ואחרים היו אולי מתארים את תהילות אחרת.
משפט קצר אחד בפייסבוק, באתר "אנשי הרוח החופשית" צד את עיני, וממנו נדדתי אל דף האתר של כפר אושרים דאז, והיום תהילות. בכפר הזה אין מנהלים. החלטות חייבות להתקבל פה אחד, במעגלי דיון, ומי מהחברים והחברות שרוצה שקולו ישמע. שיצטרף למעגל. היה למשתתף או המשתתפת צורך, יש למצוא לו פתרון. את המודל הזה חייבים לנסות, אמרתי לעצמי.
כיצד נולד מעגל, תשאלו? המעגל הראשון שלנו עסק בתהליך יצירת מעגל שסוכם פה אחד על ידי המשתתפים. כל חבר יכול ליזום מעגל במסגרת התהליך שסוכם.
יש תקנון בסיסי, מעין חוקה, שמנסה להסדיר את התשתית הרעיונית, החברתית והפיזית של הכפר, ועליו חייבים לחתום ואותו לקיים. מעבר לכך כל אחד מאתנו מנהל, כלומר לוקח אחריות. התקנון הנו ועדת הקבלה לישוב. הישוב לא בוחר נבחרים, לא חורץ גורלות של מועמדים, כולם שווים. סדר עולמי חדש ללא אדונים…
מדוע כל כך התרגשתי? הסיבה הבנאלית היתה שחסכתי לעצמי כרטיסי טיסה לאיזו ארץ אחרת עם תרבות אחרת ושפה אחרת שאצטרך ללמוד ולהתאקלם. כולנו, חלקנו מכיר את היעדים הפוטנציאליים אליהם חברים וחברות שלנו נדדו בתקופה הסוערת הזו. אבל הסיבות האמיתיות שונות במקצת. כבר קרוב לעשור שאני שואל את עצמי מדוע חייבים לחיות בתלות בשרותי המדינה? מה צריך לעשות כדי לנהל ישוב קהילתי עצמאי?
הדבר המשונה לכאורה הנו שלמדינה, כביכול, צריך להיות האינטרס שכך יתנהלו ישובים. מספרים לנו שאנו מדינה במצור ואויבים סביב לה. אז מדוע לא לבזר את ההתנהלות והמשאבים, כך שלא ניתן יהיה לחבל בבת אחת במקור אנרגיה ראשי, במקור מים איזורי, בדרכי אספקת מזון? טוב, אני מנחש את התשובה, שליט רוצה לשלוט, וביזור מתנגש עם שאיפות אלו.
תכנית תהילות עסקה בדיוק בהבטים האלה של התנהלות יישובית ופתרה לי את החידה הזו תוך התיחסות לכל תחום שיכלתי להעלות בדעתי. התכנית נותנת פתרון עצמאי למגוון נושאים כגון אנרגיה, מים, מזון טרי, תינוך, ותקשורת קווית בלבד, אם למנות כמה.
סיבה אחרת היתה חוסר הנוחות שלי לראות את חבריי בישוב כעדר שמובל לטבח, שחלקו אפילו כעת טרם הבין עדיין מה קורה, על מה ולמה. אני יודע שרובנו כאן נתקלנו בתגובות כגון: "אתה עדיין תקוע שם, בקורונה, תתקדם, המגפה מאחורינו". לא שאכפת היה לי מה הם חושבים עלי, "מרסס הוירוסים", אלא שראיתי לאן הם הולכים, והשאלה במי הרולטה הרוסית תפגע היתה ונותרה שאלה כואבת. אחרי שמישהו חוטף, אני מתאפק מלהגיב "אמרתי לכם", כי מה הטעם?
וסיבה שלישית, המהותית ביותר, היא שאני ביטקוינר, ברוב עוונותי. ולביטקוין יש תקנון שנקרא קונצנזוס, אוסף של כללים ללא בעלות. אין הנהלה. מבנה מופלא שכבר למעלה מעשור צומח מאליו, כי חזונו מרגש, והמענה שלו נשען על חוסר ההסכמה של אנשי חופש להתנהלות חסרת מצפון של השולטים בעולם הכסף והכלכלה. שני המבנים הללו דומים בעיני, האחד בהבט החברתי, והשני בהבט הכלכלי.
אז נרשמתי. הגעתי ליום רישום, חתמתי על התקנון וההסכם, והשארתי צ'ק פקדון של 2500 ₪ לפקודת המועצה האזורית ערבה תיכונה. הוא יופקד כאשר השטחים יוצעו לרכישה.
מדוע ערבה תיכונה? מאוהבי המדבר אנוכי?
מסתבר שזוהי המועצה היחידה שקלטה את הערך של התכנית ואת כדאיות חיבורה לישוב שעתיד לקום סמוך לעיר אובות, תכנית שכבר בדרך לסיום התכנון המפורט המתבצע במשרד השיכון. כקוריוז, בדצמבר 2022 הכריזה הממונה על תכנית ההתיישבות הזו שביולי 2023 השטחים יוצעו לציבור. הכריזה ולא עמדה במילתה. גם ביציאת מצרים הצטרכנו להתגבר על כמה מכשולים קטנים שרק חיזקו את רוחנו ואת כוחנו.
בתכנית המקורית חישוב עלות בית גדול ומרווח, הכולל את התשתית העצמאית של הישוב נאמדה בכחצי מיליון ₪ בלבד, בהנחה של 400 משפחות.
הספקנות הנה חלק בלתי נפרד מתפישת העולם של אלו הנמשכים לתכנית הזו, בין אם מחפשי עיר מקלט ובין אם מסיבות אחרות. אז טענה "שערורייתית" של בית בחצי מיליון ₪ צריך להוכיח, לשם כך הקמנו כעת את מעגלי תכנון הבית, תכנון המים, ותכנון החשמל שהם מהרכיבים הכבדים ביותר של עלות הבית למשפחה.
מסע במדבר אי אפשר שלא יתקל במכשולים. לא כל מי שהתלהב והצטרף, עדיין עמנו. היו חברים יקרים שקידמו בפעילותם את הקהילה, ובהמשך פרשו, כל אחד מסיבותיו. במקביל, ישנה הצטרפות מתמשכת, ועדיין לא התקרבנו לאיזור 400 המשפחות שהיינו רוצים. במסגרת המסע במדבר, נתקלנו גם באירוע שמכונה "משבר מאקו". כתבה לא מפרגנת על הפרויקט, שצצה לפתע, וגרמה לפרישה של חברים. אני יכול להבין את כתב מאקו ששומע על הפרויקט, על החזון ועל העלויות והדבר מעלה את חשדותיו, מנסה להבין את "חוסר ההגיון" מתוך ההגיון הרגיל של כתבי עיתון. אבל תהילות לא פועלת בהגיון הרגיל ומי שבאמת רוצה לבחון אותה, צריך להתבונן במבט של שפע, לא של מחסור אליו הרגילו אותנו. שפע, וחלקי הפאזל של ההיגיון מתחילים להסתדר.
היו לנו דיונים והחלפנו דעות. היו שטענו שזו כתבה מוזמנת, הרי רובנו בתהילות בוגרי בית הספר לקונספירציות. היו שהציעו סיבות אחרות, אך בסופו דבר רובנו היינו תמימי דעים שהכתבה באה עלינו לטובה. מדוע לטובה? כי מבחינתנו זהו סוג של מסננת טבעית. מי שעדיין מאמין לכתבות שכאלה ולזבלה שזולגת מהאקרנים, סביר שלא ישרוד את תהילות. אז עדיף מוקדם מאשר מאוחר, עדיף גם לו וגם לחברי תכנית תהילות.
נחזור לעלויות. האם העלות ריאלית? ימים יגידו, כי לך תדע איך השווקים יראו מחר בבוקר. יש קסם בתהליך בחינת העלות, כיצד החברה שולפים רעיונות ופתרונות, חוקרים מה יש לעולם להציע. אל תתפסו אותי במלה, אבל לי נראה שנצליח לשמר את המחיר המוזר הזה. מדוע המחיר קריטי? מה היה קורה אם המחיר ה"מחושב" היה מיליון ₪ ? הרי גם כך מדובר במחיר זול? אז יש מטרה שהוצבה בתשתית תהילות, שהמחיר לא יהוה מכשול להצטרפות, שלא יכניס חברים לחובות מעיקים, חובות של עבדות, כאלה שקשה לפרוע.
אז כיצד תיתכן בנייה כל כך זולה? יצירתיות כבר אמרנו? חסכון ברווח הקבלני? התכנית מניחה 3 מודלים סטנדרטיים של בית מרווח, המבוסס בחלקו על מכולות. אלו, ופריטים נלווים של הבית, ייובאו בהובלה עצמאית לכלל 400 המשפחות שבתכנית. הכנת התשתית לבית, הצבת המכולות, ובניית הביסוס תתבצע בסרט נע. יש לנו פתרונות בידוד יחודיים, כמו גם פתרונות מים. החשמל יגיע כמובן מהשמש, ובשפע. הכל כמובן בהתאם לחוק ולתקנות.
מדוע אני קורא לתכנית ניסוי? לדעתי ישנם מספר יסודות חברתיים שצריכים להתקיים כדי שהניסוי יצליח. הפרק הפיזי ועלותו אינם גורם סיכון משמעותי בניסוי. הניסוי האמיתי הוא האם אנו, התושבים המרכיבים את הקהילה, מבינים שכל אחד מאיתנו מגיע עם התיק שלו, שתיקים של אחרים שונים בתכנים אך שווים בזכויות, ושאנו במסע הן של שחרור התיקים שלנו, והן של הכלה של האחרים. להיות קשוב הנה מפתח לשיפור יכולת ההכלה. כך הרווח הנקי של כל אחד ואחת מאתנו הוא קודם כל בהתפתחות הפנימית שלנו, שתשליך חיובית על המרחב החברתי והציבורי בישוב. האם יש ארבע מאות משפחות שמסוגלות לכך? ימים יגידו. זהו הניסוי.
אז איך הייתי מודד את הצלחת הניסוי הזה, תהילות?
- הצבע השולט בתהילות הוא ירוק כהה. פלג נחל קטן זורם לו בין השכונות.
- תהילות הופכת למודל לחיקוי בהיבטי עקרונות המשילות, תפישת השפע, ובתכנית הההקמה הפיזית של היישוב.
- תהילות הופכת לחלק ממרקם המועצה, תורמת חברתית וכלכלית למרחב כולו.
- וההצלחה האולטימטיבית: ילדי תהילות נשארים בתהילות.
דף הנחיתה של תהילות
מרתק לקרוא. בהצלחה בניסוי (-:
היי טל, כל תוצאה נחשבת כהצלחה, כי ההצלחה תמונה בתהליך, בחברויות, באנשים מדליקים.
יופי של כתבה זאב,
בהצלחה לנו בהגשמת החזון הנפלא והמתבקש הזה,
שנועד להחזיר לנו את הקצב שלנו, את הנשימה שלנו, את השמחה שלנו 🙂
אי הצלחה אינה אופציה
איש אחד רעיון גדול הלוואי שנגשים את החלום שהוא בר מציאות ומעבר לכל דמיון בהחלט מקום לעשות בו שינוי אמיתי .