מאמר זה בוחן את כלל ההחלטה "הרוב קובע", ככלל מקובל לקבלת החלטות בחברה.
לכל כלל החלטה יש שני היבטים:
* היבט לוגי-מתמטי – זהו ההליך הטכני שבו מתקבלת ההחלטה, אשר ניתן לבחון אם הוא מקיים הגיון לוגי-מתמטי אשר מכשיר אותו באופן בסיסי לשימוש ככלל החלטה.
* היבט מוסרי-חברתי – זה הרציונל המוסרי-חברתי אשר עומד מאחורי הבחירה בכלל ההחלטה, ואשר גם אותו ניתן לבחון אם הוא אכן מקיים את הרציונל המוסרי-חברתי, והאם הוא כלל ההחלטה המתאים לנו ביותר.
נבחן את שני ההיבטים הללו עבור כלל ההחלטה "הרוב קובע".
א. מהו כלל "הרוב קובע"?
כלל "הרוב קובע" משמש אמצעי לקבלת החלטות על פי רוב פשוט.
כלומר, מעל 50% בהצבעה בין 2 אפשרויות שונות, ויכול להיות גם פחות מ-50% אם ההצבעה מתייחסת ליותר מ-2 אפשרויות.
לכלל "הרוב קובע" שני יתרונות שבזכותן הוא מהווה כלל מקובל בקבלת החלטות:
1. פשטות – כל מה שנדרש מאנשים הוא להצביע עבור האפשרות המועדפת עליהם.
לא נדרש לייחס ערך מספרי לאפשרויות לבחירה או לנמק. נדרש רק לדרג את האפשרויות לפי סדר העדפה (מה עדיף ממה), ובדרך כלל – פשוט לבחור את האפשרות הכי טובה מבין האפשרויות הקיימות.
2. דמוקרטיה – כלל "הרוב קובע" נחשב דמוקרטי, במובן זה שהוא מאפשר לקבל החלטות המשקפות את רצונם של רוב האנשים בחברה, להבדיל מהחלטות שמתקבלות בידי מעטים בעלי כוח, כמו בדיקטטורה (ולכך נתייחס בהמשך).
ב. פרדוקס ההצבעה
פרדוקס ההצבעה הוא כשל לוגי-מתמטי שמתקיים בכלל "הרוב קובע", על פיו:
בהינתן 3 או יותר אפשרויות בחירה, אנו עלולים לקבל העדפה מעגלית, כך שלא נדע מה עדיף ממה ברמת החברה.
למה הכוונה?
יחס העדפה, שבו אנחנו יודעים מה עדיף על פני מה, מתואר כך:
A ≻ B ≻ C
בתיאור זה, יחס ההעדפה הוא: A עדיף על פני B, B עדיף על פני C, וגם – A עדיף על פני C.
יחס העדפה זה מוגדר כטרנזיטיבי.
יחס העדפה מעגלי, לעומת זאת, אינו טרנזיטיבי:
ביחס ההעדפה הזה: A עדיף על פני B, B עדיף על פני C, אבל C עדיף על פני A.
ואם כך, מהי האפשרות העדיפה מכולן?
דוגמה
נתונה מערכת ההעדפות של רותי, גל ונועם, לגבי האפשרויות: ארטיק, ספר וכדור.
לפי כלל "הרוב קובע" ניתן לראות כי:
בהשוואה בין ארטיק לספר – הבחירה של הרוב (רותי ונועם) היא: ארטיק
בהשוואה בין ספר לכדור – הבחירה של הרוב (רותי וגל) היא: ספר
בהשוואה בין כדור לארטיק – הבחירה של הרוב (גל ונועם) היא: כדור
קיבלנו העדפה מעגלית!
מדוע העדפה מעגלית היא פרדוקסלית?
כאשר ההעדפה היא מעגלית, ההעדפה החברתית תלויה בסדר של האפשרויות העומדות לבחירה. נניח שאנחנו פועלים בשיטת הטורניר.
אם נתחיל עם ארטיק וספר, "ארטיק" ייבחר. נמשיך עם ארטיק וכדור – והאפשרות שתיבחר היא "כדור".
אם נתחיל עם ספר וכדור, "ספר" ייבחר. נמשיך עם ספר וארטיק – האפשרות שתיבחר היא "ארטיק".
אם נתחיל את ההצבעה עם ארטיק וכדור, כדור ייבחר. נמשיך עם כדור וספר – האפשרות שתיבחר היא "ספר".
תארו לכם כעת את הכוח הנמצא בידיו של יושב ראש הכנסת, אשר מחליט לבדו על סדר היום.
אם כלל "הרוב קובע" עלול לייצר העדפה מעגלית, אולי כדאי לבחור כלל אחר לקבלת החלטות?
ג. משפט אי-ההיתכנות של ארו
קנת' ארו (Kenneth Arrow) , כלכלן אמריקאי יהודי, אחד המייסדים של הכלכלה הניאו-קלאסית המודרנית, הוכיח בעבודת הדוקטורט שלו את משפט אי-ההיתכנות (נקרא גם משפט אי-האפשרות), אשר אומר את הדבר הבא:
לא קיים מנגנון הוגן לקבלת החלטות ברמת חברה!
ליתר דיוק, משפט אי-ההיתכנות של ארו אומר שבהינתן 3 אפשרויות בחירה (או יותר) – לא ניתן לקחת את ההעדפות של כל הפרטים בחברה (כפי שהן באות לידי ביטוי בבחירה החופשית שלהם) ולהפוך אותן להעדפה חברתית אחת, שתקיים את התנאים האלמנטריים הבאים:
1. פה אחד – אם כל הפרטים מעדיפים את A על פני B (העדפה "פה אחד"), אז גם ברמת חברה נקבל ש-A עדיף על פני B (תנאי זה מבוסס על עקרון היעילות של פרטו).
2. אין דיקטטורה – פרט אחד לא קובע לבדו את ההעדפה החברתית.
3. אי תלות באפשרויות לא רלוונטיות – הדירוג היחסי של A ו-B, אינו תלוי בדירוג של C.
איזה כלל החלטה יכול להפר את תנאי 1? קחו לדוגמה את הכלל הבא: קבלת ההחלטות בחברה תתקבל על ידי כך שכל מה שג'וני אומר נעשה בדיוק את ההפך. כלל זה יכול להפר הצבעה "פה אחד" שבה הבחירה של ג'וני זהה לבחירה של כל יתר הפרטים.
איזה כלל החלטה יכול להפר את תנאי 2? מן הסתם, זהו הכלל שבו הבחירה החברתית נקבעת תמיד על פי מה שג'וני מחליט.
כלל "הרוב קובע" לא מקיים למעשה את תנאי 3. בדוגמה לעיל, למשל, כשאנו משווים בין "ארטיק" ל"ספר" – האפשרות העדיפה ברמת חברה היא "ארטיק". אולם, ברגע שאנחנו מכניסים לשיקולים גם "כדור", ההעדפה החברתית יכולה להשתנות (היא תלויה בסדר ההצבעה).
שאלה:
אם לא קיים מנגנון הוגן לקבלת החלטות בחברה, במה הועילו חכמים?
שאלה נוספת:
בפועל, עלינו לקבל החלטות בחברה. אם הקונספט של מנגנון בחירה חברתי לקוי מיסודו, מה זה משנה באיזה מנגנון בחירה נשתמש?
תשובה 1:
ההבנה והמודעות שאין כלל הוגן לקבלת החלטות בחברה, היא לכשעצמה חשובה. מדוע? על מנת שלא "ניתפס" לכלל החלטה אחד ונקבע אותו ככלל ההחלטה היחיד הטוב ביותר. במקום זאת, נוכל להיפתח לכללי החלטה שונים, אשר יכולים להיות מתאימים יותר בהקשרים שונים. כמו כן, הבנה זאת חשובה על מנת שנשמור על חוש הביקורת ונוסיף סייגים בנקודות החולשה של כללי ההחלטה שאנו נעזרים בהם.
תשובה 2:
לבחירה בכלל החלטה יש גם שיקולים מוסריים-חברתיים.
ד. ההיבט המוסרי-חברתי
כאמור, כלל "הרוב קובע" נחשב דמוקרטי, במובן זה שהוא מאפשר לקבל החלטות המשקפות את רצונם של רוב אנשים, להבדיל מהחלטות שמתקבלות בידי מעטים בעלי כוח.
שימו לב – דמוקרטיה מוגדרת כ"שלטון העם". הגדרה זו פשטנית ומשאירה מקום רחב לפרשנויות, גם במובן המהותי וגם במובן המעשי.
המילה שלטון ברורה. כוונתה היא למי שמקבל החלטות בפועל (מי ששולט). אולם, מה זה "עם" (או מה זו "חברה")?
המושג "חברה" מתאר ישות דמיונית אשר מתייחסת לאוסף של פרטים אינדיבידואלים, אשר חיים יחד תחת איזושהי התארגנות ו/או קשרי גומלין.
רוב מול מיעוט
ניתן לומר שכאשר אנו מסתכלים על הסקאלה של רוב מול מיעוט, אז ה"רוב" מתאר טוב יותר את רצונה של החברה בהשוואה ל"מיעוט" (או, כפי שמקובל לומר: דמוקרטיה עדיפה מדיקטטורה).
כלומר, ה"רוב" מהווה קירוב טוב יחסית לרצונה של הישות הדמיונית הנקראת "חברה".
אולם, אם אנחנו מבינים ש"רצון הרוב" אינו באמת רצונה של ה"חברה", אלא רק קירוב, אנחנו מבינים גם שהקירוב הזה יכול לפעמים להיות לא טוב בכלל.
מה אם ה"רוב" אינו רציונאלי, חכם ומוסרי? מה אם יש ניגוד אינטרסים מובהק בין הרוב למיעוט? מה אם המיעוט אינו מתייחס להחלטה ספציפית אחת, אלא מדובר במיעוט קבוע באותה חברה מדומיינת, ורצונו לא בא אף פעם לידי ביטוי?
התשובה המעשית לסוגיות אלו היא בקביעת מגבלות מוסריות לכלל "הרוב קובע". לכן, שלטון שמוגדר כדמוקרטי קובע מאפיינים נוספים (כמו הפרדת רשויות, זכויות אדם וזכויות מיעוט בפרט, שוויון בפני החוק, חוקה), אשר מהווים חלק בלתי נפרד מהפרשנות המעשית של המושג דמוקרטיה, ונועדו לשמור על זכויות המיעוט, ובעיקר לשמור על המיעוט מפני עריצות הרוב.
במקרים של ניגוד אינטרסים מובהק, מקובל הרבה פעמים להשתמש ב"רוב מיוחס" (גדול משמעותית מ-50%). יש אף מקרים בהם נדרשת הסכמה "פה אחד" בהחלטות מסוימות. אולם, גם השימוש ברוב מיוחס (ואפילו פה אחד) עלול להיות מנוצל לרעה. מספרים על הסנהדרין, שאם היתה ביניהם הסכמה "פה אחד" בדיני נפשות (כלומר, אם להוציא אדם להורג), וכולם חרצו גורלו של אדם כ"אשם" – הוא יצא זכאי! מדוע? מכיוון שאם לא קם אפילו אדם אחד להגן עליו, ישנה סכנה שלא הופעל מספיק שיקול דעת ואנשים חרצו גורלות ללא מחשבה, ואולי אף בהתנהגות עדרית.
אולם, גם אם נניח שה"רוב" מתייחס לאנשים רציונאליים, חכמים ומוסריים, האם הסקאלה של רוב מול מיעוט היא הפרשנות היחידה ל"שלטון העם"?
נקודת מבט אחרת על דמוקרטיה במובן המהותי
אומר פרופ' ישעיהו ליבוביץ':
"אין סילוף גדול יותר של מושג הדמוקרטיה מאשר ההנחה שהרוב מוסמך להחליט על ערכים. מה ההבדל בין דיקטטור המחליט מה טוב ומה רע, לבין המון בני אדם שמחליטים על הדבר הזה? אנחנו אומרים שהדיקטטור הוא רשע או מטופש, אבל כל אדם יכול להיות רשע ומטופש. זאת אומרת, גם הרוב של בני האדם יכול להיות רוב של מטופשים ומרושעים, ולכן המהות הפנימית של הדמוקרטיה אינה בשלטון רוב, אלא במשטר שבו הסמכויות של השלטון מוגבלות, ללא תלות בכך אם זה שלטון של יחיד או שלטון של הרוב".
(ציטוט ידוע, המקור חסר).
מדוע אנו מחפשים לבטא את רצונה של ישות דמיונית הנקראת "חברה"? מדוע שלא נסתכל על רצונם האמיתי והלא מדומיין של אנשים אינדיבידואלים? אולי הסקאלה שמתארת נכונה את "שלטון העם" אינה רוב-מיעוט, אלא סקאלה אחרת לגמרי? אולי הסקאלה שעלינו לבחון היא עד כמה כל פרט בעם (או בחברה) ריבון ומקבל החלטות בעצמו? אולי "חופש" אינו "רק" זכות יסוד, אלא הדמוקרטיה במהותה?
ליבוביץ' מתייחס להיבט המהותי של הדמוקרטיה, אשר לתפיסתו לא עוסק בשאלה "מי קובע עליי", אלא עד כמה אני חופשי כאדם לקבוע לעצמי. ככל שהחופש של האדם מוגבל יותר, והוא תלוי ברצונם של אחרים (מיעוט או רוב – לא חשוב), כך אנו מתרחקים מהמהות האמיתית של הדמוקרטיה.
זוהי פרשנות אחרת לגמרי למושג דמוקרטיה (כלומר, ל"שלטון העם") במובן המהותי! פרשנות זו מתייחסת לסקלה של חופש ולא לסקאלה של רוב-מיעוט. עצם ההבנה שיכולה להיות סקאלה אחרת, שאנחנו יכולים לפתוח לדיון את המושג דמוקרטיה, חשובה בפני עצמה.
במקום אחר, ליבוביץ' מוסיף ואומר כי הוא איננו פשיסט (הוא אינו מיחס למדינה עצמה ערך), אבל הוא גם איננו אנרכיסט. למה הכוונה? ליבוביץ' טוען כי הוא מבין את הצורך במנגנון שלטוני והוא מבין שכל מנגנון שלטוני פוגע בחופש. עם זאת, את הדמוקרטיה הוא מודד לפי החופש בפועל. בדמוקרטיה, לתפיסתו, כוחו של השלטון חייב להיות מוגבל עד למינימום ההכרחי. אנרכיה, לעומת זאת, מוותרת על מנגנון שלטוני מלכתחילה.
מעשית – עד כמה הרוב באמת קובע?
נניח לרגע את ההשגות לגבי כלל "הרוב קובע", ואף את ה"תרופות" הנדרשות על מנת להישמר מעריצות הרוב, ונתמקד אך ורק בהיבט המעשי. כעת נשאל את השאלה הבאה: האם בפועל הרוב באמת קובע?
בדמוקרטית ייצוגית (כפי שנהוג במדינתנו), מרגע שהשלטון נבחר – כל ההחלטות מתקבלות על ידי נציגים ולא על ידי "העם"! הנציגים, ביניהם, יכולים "לשחק" בכלל "הרוב קובע", אבל מדובר ברצון הרוב של הנציגים, שלא בהכרח משקף את רצון רוב העם. זה לא ה"עם" ששולט, כך שכלל "הרוב קובע" לא באמת מיושם בקבלת החלטות בפועל, מלבד בהחלטה מי יהיה בשלטון. ישנו פער טבעי בין רצון רוב הנציגים לרצון רוב העם, פער שקיים גם אם יהיו מנגנונים שיבטיחו קיום הבטחות בחירות ונאמנות לציבור הבוחרים. פער טבעי, כאמור, כי אין מנוס, עלינו לקבל החלטות ברמת חברה.
אולם אם כלל "הרוב קובע" מהווה רק קירוב לרצון החברה (שהיא, כאמור ישות מדומיינת), עד כמה אנחנו מתרחקים מהקירוב הזה כאשר הכלל המעשי הוא "רוב הנציגים קובע"?
שימו לב – ההחלטה היחידה שמתקבלת בהכרעת רוב העם בדמוקרטיה ייצוגית, היא הליך ההצבעה לשלטון. זאת ההחלטה היחידה שבה ה"עם" לכאורה "שולט". כל זאת בהנחה שהבטחות הנציגים (המפלגות או המועמדים) אכן משקפות את רצון הבוחרים, הבחירות מתנהלות באופן תקין, הרכבת השלטון גם היא מתנהלת באופן תקין, ולאחר שנבחרו הנציגים לשלטון, אותם נציגים אכן עושים עבודתם נאמנה (כלומר, ישנם מנגנונים אשר מבטיחים זאת).
אולם, מה קורה אם בהחלטה הדמוקרטית האחת והיחידה הזאת ההליך אינו תקין?
ה. שאלות לדיון
מאמר זה בחן את כלל "הרוב קובע" הן בהיבט הלוגי והן בהיבט המוסרי-חברתי.
בהיבט הלוגי ראינו כי כלל "הרוב קובע" עלול לייצר בעיה של העדפה מעגלית. במקרה כזה, התוצאה שתיקבע תלויה בעיקר בסדר ההצבעה אשר יכול להיות נתון בידיו של אדם אחד בלבד (ואם כך – האם באמת הרוב קובע?).
בהיבט המוסרי-חברתי הצגנו את הרציונל של כלל "הרוב קובע" ככלל דמוקרטי, והצענו כחלופה את גישתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. על פי גישה זו, הסקאלה עליה נמדדת הדמוקרטיה אינה "רוב-מיעוט", אלא מידת החופש שיש לפרטים בפועל, מתוך הבנה ש"שלטון העם", יכול לבוא לידי ביטוי רק כאשר כל פרט הוא ריבון ומקבל החלטות עבור עצמו. זאת המהות האמיתית של הדמוקרטיה, לפי תפיסתו של ליבוביץ'.
בכך, המאמר פותח לדיון את המושג דמוקרטיה הן מבחינה מהותית והן מבחינה מעשית, ופותח למעשה דיון בשאלות יסוד על הקשר שבין האדם לשלטון, ובמיוחד בתקופה זו שבה הבסיס החברתי-שלטוני מעורער ואנו נדרשים לחשב מסלול מחדש.
שאלות כמו:
1. מה זה עם? או מה זו חברה?
2. למה הכוונה "שלטון העם", כיצד "עם" יכול לשלוט?
3. מהי דמוקרטיה במהות? מי קובע מה המהות של הדמוקרטיה?
4. מדוע דווקא כלל "הרוב קובע" נבחר כנציג הדמוקרטי של כללי ההחלטה השונים?
5. מדוע דווקא דמוקרטיה?
6. באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות?
פינגבאק: הרוב לא קובע - שינוי תודעתי
מאמר מעניין מאוד 🙂
תודה רבה!