אני בזרימה, האותיות הופכות למילים, שוטפות, זורמות בזרם החיים. החיים האינסופיים בזרם היקום, ואני זורמת על גבן ובתוכן… זה התווך בין הדברים כולם, למעשה מבחינתנו הוא לא קיים.הוא כל כך קטן ועדין,שהאדם בו לא יכול להבחין. מכיל אנרגיה עצומה,שרוטטת בשמחה.הוא מלא מלא חכמה,ואין אנו יודעים מה מקורה. הכל חידות ואין פותר,את העוצמה הזאת לא ניתן …
צחוק מתגלגל, שמחה מתפרצת, העצב נגנז, העלבון עף לשמים. אופטימיות זהירה – האם העולם השתנה לטובה? כיף לאהוב עד השמים – לחוש, ליהנות ולזרום.כמו עלים על גבי המיםשל פלג קטן,שמימיו נוצצים –משקף את השמש המאירה כל אדווה,קטנה כגדולה. הפסימיות תשקע בתחתית הפלג,והנאה גדולה כאבן מתגלגלת.
גברת תכלת (בהשראת Mr. Blue Sky by ELO) שמש מאירה מעל אין עננים בכלל הפסיק הגשם אפשר לצאת ולטייל כולם יודעים שזה יום כה יפהפה, היי צועד לאורך השדרה השמש מאירה את העיר ברחובות אין כל סגריר גברת תכלת חזרה אלינו באמת, היי גברת תכלת העיר שואלת מדוע הסתתרת לך כל יום (כל יום) מה …
אני הרכבת, נוסעת במסילה, יש לי נקודת יציאה ויעד מוגדר. כל יום באותה השעה מתחילה, אוספת נוסעים בדרך להר. אסור לאחר או להתמהמה, בל תאחר הגברת לעבודה. יש לוח זמנים שקובע, והמסלול כתוב באפליקציה, שתדע. אבל תמיד חלמתי קצת לשנות, לצאת לטיול, לראות נופים חדשים. אבל האם ניתן מהמסילה לסטות, מבלי לרדת מהפסים.
"מאין באה הרוח?" שאלתי. "העלים –", הוא ענה, "קריר בחוץ, אז הם זזים כדי להתחמם". "והקור," שאלתי, "מהיכן?" "האנשים –" הוא ענה, "הם שכחו לאהוב". "וכיצד היא נרגעת, הרוח?" שאלתי, אבל הוא לא ענה. רק טאטא את הלבבות שנשרו מהעצים והשליך אותם לפח הגדול.
התרגלנו לפחד מכל צל וכל אדם, ואם הוא מתעטש או משתעל – אז שבעתיים. התרגלנו לבלות עם מסכות על הפנים, לשמור מרחק ולחטא את הידיים. התרגלנו לא לחבק את הילדים והנכדים, התרגלנו לחבר את הזקנים ישר לאֶקְּמוֹ. התרגלנו לחטט באפים של אחרים, לסובב עמוק עמוק ולהרגיש עמוק שאין כמו: מצלמות ופקחים, בדיקות חסרות תועלת, דוחות …
