מנגנון שתפקידו לאפשר לנו לשרוד. נוח לנו לחלק כאן את האגו לשלשה מרכזים עצמאיים יחסית: פיזי, רגשי, מנטלי. לכל מרכז שפה, זיכרון וצרכים משלו. המרכזים או חלקים שבהם מתחרים על כניסה למודעות כדי להפעיל או להגיב.

הלימה בין מה שאני מרגיש בפנים לבין התנהגותי בפועל.

כדי להיות אותנטי נחוץ להיות ‬‬‫מנוטרל‬ ‫מצרכי‬ ‫ההשרדות הדמיונית, אל מול אירוע חיצוני‪.‬‬
למשל: אם פעלתי "פוליטיקלי קורקט", או שלא לפגוע במישהו תוך התנגשות עם ההרגשה הפנימית שלי, אז ניתן לכנות זאת אי אותנטיות.

תופעה שנלווית לאי אותנטיות היא מערכת תקשורת אנושית שמגבירה את הדיסוננס הקוגניטיבי בקהילה. מצד שני היא "מחליקה" את היחסים בין אנשים.

התנהגות הנגזרת מהעבר (הרגל, חינוך, דעות קדומות, הינדוס תודעה), ללא חשיבה/התערבות מודעת. מנגנונים רבים רצוי שיפעלו על אוטומט, כגון המערכת האוטונומית שדואגת לתזמון עבודת חלקי הגוף, אך אם זיהינו התנהגות אוטומטית אשר "מזיקה" לנו, נרצה אולי לפעול כך שהתנהגות זו תיחלש או שבכלל לא תחזור על עצמה.

אזור הנוחות שלנו מבוסס על הפרשנות שגיבשנו לגבי העולם שמולנו, הוא מייצג את האוטומט שאנחנו מורגלים בו.

אזור אי-הנוחות נמצא מחוצה לו, מאמת אירועים אל מול הפרשנות הקיימת ומוכן לערער על העולם המנטלי-רגשי שנבנה כבר כאשר מתגלות סתירות. לכן זהו האזור שלא מאפשר לנו להירדם אל תוך האוטומטיות. עדיין  עומדת השאלה כיצד מזהים את הקו המפריד בין אזור הנוחות לאי-הנוחות.

התהליך המתפתח בין אנשים שבאים במגע שוטף ביניהם ואשר מביא להכרות אישית ורכישת אמון.

יוגדר בהמשך

היכולת להרגיש את מה שמתרחש אצל האחר, ללא שיפוטיות או התנשאות. אחד הכלים שמאפשר פיתוח האמפתיה כלפי קשיי האחר הוא החמלה. רחמים, לעומת זאת, הנו מושג די דומה לחמלה אך מגיע מהתנשאות על האחר.

אנרגיה היא בסיס הכוח המניע את העולם ואותנו. במהלך הרגיל של העניינים מאזן האנרגיה שלנו מאוזן כך שמה שמתקבל אצלנו מעובד ומנוצל לפעילויות הפיזיות, הרגשיות והמנטליות שלנו. לכן שינוי המהלך הרגיל של התנהלותנו בהיבט כלשהו מצריך גיוס אנרגיה על חשבון פעילויות השגרה שלנו.

התנהלות שלי, שנובעת מהגנה עמוקה על עולמי, מה שגורם לי לדיסוננס קוגניטיבי, שאני לא יכול או לא רוצה לראות, גם אם מצביעים לי עליה. אם "אצליח" לזהות את הדבשת, קיים סיכון שלא אוכל לעמוד בכך שעולמי חרב עלי, ולכן לעתים כדאי שהדבשת תהיה נסתרת מעיני, למרות המחיר של אי הבנת האירועים שנקרים בדרכי.

קונפליקט או סתירה בין התפיסה של האדם את עצמו או את המציאות (אמונה, עמדה וכדומה) לבין מה שקורה בפועל.

המאמץ הנדרש כדי להעביר התנהגות מאזור אי הנוחות לאזור הנוחות ולשלבה כחלק מהמנגנון האוטומטי. תלוי במורכבות המשימה, תידרש מספיק אנרגיה, זמן וסבלנות כדי להטמיע את הדבר.

זהו המנגנון שמאפשר חיים ושיפור העמידה בתנאים חיצוניים לאורך זמן. כל פעילויותנו או מרביתן נובעות מהצורך בהישרדות. ההישרדות הפיזית מקבילה לזו של עולם החי, אבל המערך הרגשי-מנטלי שלנו גם הוא עוסק בהישרדות. הרגשות יכולים לשרת את הישרדות האגו במרחב החברתי. המערך המנטלי משרת את ההישרדות של ההבנה שלנו של המידע אותו אנו פוגשים דרך החושים. קשה להפריד בין המנטלי לרגשי כיון שהמנטלי יפעיל בדרך כלל את המערך הרגשי כדי להתגונן.

היכולת שמאפשרת מתן תשומת לב לדבריו והתנהגותו של האחר, או בכלל למה שקורה בסביבה. אם מתערבת שיפוטיות או התנגדות פנימית, תשומת הלב עלולה להיפגם. היא מאפשרת את ההכרה שלכל אחד יש היסטורית חיים ייחודית ממנה הסיק את הבנותיו ונגזרות פעולותיו. מהכרה זו אפשרי להסיק על ייחודיות הפרט ולהכיל את זכויותיו השוויוניות במרחב. עומק ההקשבה נגזר מכמות פרטי המידע שניתן לקלוט תוך כדי התקשורת עם האחר, אך זו אינה בהכרח הסכמה עמו.

רגש המבטא תחושה של השתתפות בסבל, המלווה לרוב ברצון להקל או להפחית מן הסבל של האחר.
להבדיל מרחמים, חמלה מתבצעת בין שווים ולא מתוך התנשאות המרחם על המרוחם. חמלה מתפתחת בזכות פיתוח הקשבה והכלה.

(שימו לב שאנו משתמשים כאן בפרשנויות שהשתרשו לחמלה ולרחמים, ולא במשמעות המקורית של המילים).

שארית מחוויה מכאיבה, שגורמת לתגובה רגשית (שמקפיצה אותי), כאשר מופעל טריגר.

יתכן שיבלות צומחות מתוך דבשת שהוארה ובהיותי ער להן יש לי אפשרות לעמוד על מקורן (לשאול למה) ולנסות להקל או שחרר אותן.

השימוש במושג כולנו כדי להסביר משהו על עצמי הנו בעייתי. לרוב אין למסביר היכולת לדעת שאכן ההסבר חל על כולם, וכן השימוש בכולנו מחביא בתוכו סוג של תירוץ למה כך אני מתנהג עם ההשלמה שמדובר בגזירה משמיים.

נשתמש כאן במילה מולקולה כאלגוריה.  אפשר לדמיין את הפרט כאטום בתוך אוסף של מולקולות, למשל מולקולת המשפחה, מקום העבודה, חוג. כל מולקולה גם היא חברה במולקולות גדולות יותר כמו קהילה, ישוב, עיר, מדינה. בניגוד למולקולה הכימית, האטומים כאן קשורים בקשרים מרובים ביניהם, שהן התכונות שמאפיינות אותנו. המולקולות מסתדרות לפי תכונות הפרטים בהן, ואם פרט מסוים משנה תכונה, המולקולה מסתדרת מחדש כדי לשקף זאת. כך אפשר לדמיין שאדם שמבצע שינוי פנימי יתכן שיכה גלים שישפיעו על סביבתו.

רגשות שמקורן אינן בהתגוננות אלא בהוויה מתמשכת, כגון חמלה, אמונה, אהבה, שמחה, תקוה.
רגשות כמו עצב וצער גם כן אינן נובעות מהתגוננות אך הן בדרך כלל הרגשות של הטווח הקצר אל מול אירוע ספציפי.

גרסה חלופית – כל הרגשות הן תוצאה של מנגנון הישרדותי. אנו רוצים לקרב הנאה/עונג ולהרחיק כאב/סבל. מכאן נובע שנרצה להפחית רגשות שליליים, אבל יש להם תפקיד, הם משמשים כאינדיקציה הישרדותית (לא רק במובן הפיזי, אלא גם חברתי, משמעות ועוד). 

רגשות שגורמים לתחושת חוסר נוחות, ועולים מהצורך להתגונן אל מול הסביבה והחברה.