מנגנון שתפקידו לאפשר לנו לשרוד. נוח לנו לחלק כאן את האגו לשלשה מרכזים עצמאיים יחסית: פיזי, רגשי, מנטלי. לכל מרכז שפה וזיכרון משלו.

הלימה בין מה שאני מרגיש בפנים לבין התנהגותי בפועל.

כדי להיות אותנטי נחוץ להיות ‬‬‫מנוטרל‬ ‫מצרכי‬ ‫ההשרדות דמיונית, אל מול אירוע חיצוני‪.‬‬
למשל: אם פעלתי פוליטיקלי קורקט, או שלא לפגוע במישהו תוך התנגשות עם ההרגשה הפנימית שלי, אז ניתן לכנות זאת אי אותנטיות.

תופעה שנלווית לאי אותנטיות היא מערכת תקשורת אנושית שמגבירה את הדיסוננס הקוגנטיבי בקהילה.

התנהגות הנגזרת מהעבר (הרגל, חינוך, דעות קדומות, הינדוס תודעה), ללא חשיבה/התערבות מודעת.

אזור הנוחות שלנו מבוסס על הפרשנות שגיבשנו לגבי העולם שמולנו, הוא האוטומט שאנחנו מורגלים בו.

אזור אי-הנוחות נמצא מחוצה לו, מאמת אירועים אל מול הפרשנות הקיימת ומוכן לערער על העולם שנבנה כבר כאשר מגלה סתירות. לכן זהו האזור שלא מאפשר לנו להירדם אל תוך האוטומטיות.

היכולת להרגיש את מה שמתרחש אצל האחר, ללא שיפוטיות וללא התנשאות. אחד הכלים שמאפשר פיתוח האמפתיה כלפי קשיי האחר הוא החמלה. רחמים, מושג די דומה לחמלה, אבל מגיע מהתנשאות על האחר ולכן שונה.

אנרגיה היא בסיס הכוח המניע את העולם ואותנו. במהלך הרגיל של העניינים מאזן האנרגיה שלנו מאוזן כך שמה שמתקבל אצלנו מעובד ומנוצל לפעילויות הפיזיות, הרגשיות והמנטליות שלנו. לכן שינוי המהלך הרגיל של התנהלותנו בהיבט כלשהו מצריך גיוס אנרגיה על חשבון פעילויות השגרה שלנו.

התנהלות שלי, שנובעת מדיסוננס קוגנטיבי,  ולכן אני לא יכול או לא רוצה לראות, גם אם מצביעים לי עליה.

קונפליקט או סתירה בין התפיסה של האדם את עצמו או את המציאות (אמונה, עמדה וכדומה) לבין ההתנהגות שלו בפועל.

זהו המנגנון שמאפשר חיים ושיפור העמידה בתנאים חיצוניים לאורך זמן. כל פעילויותנו או מרביתן נובעות מהצורך בהישרדות. ההישרדות הפיזית מקבילה לזו של עולם החי, אבל המערך הרגשי מנטלי שלנו גם הוא עוסק בהישרדות. הרגשות יכולים לשרת את הישרדות האגו במרחב החברתי. המערך המנטלי משרת את ההישרדות של ההבנה שלנו של המידע אותו אנו פוגשים דרך החושים.

היכולת שמאפשרת מתן תשומת לב לדבריו והתנהגותו של האחר. אם מתערבת שיפוטיות או התנגדות פנימית תשומת הלב עלולה להיפגם. היא מאפשרת את ההכרה שלכל אחד יש היסטורית חיים יחודית ממנה הסיק את הבנותיו ונגזרות פעולותיו. מהכרה זו אפשרי להסיק על ייחודיות הפרט ולהכיל את זכויותיו השוויוניות במרחב. עומק ההקשבה נגזר מכמות פרטי המידע שניתן לקלוט תוך כדי התקשורת עם האחר, אך זו אינה חייבת לגרום בהכרח להסכמה.

רגש המבטא תחושה של השתתפות בסבל, המלווה לרוב ברצון להקל או להפחית מן הסבל של האחר.
להבדיל מרחמים, חמלה מתבצעת בין שווים ולא מתוך התנשאות המרחם על המרוחם. חמלה מתפתחת בזכות פיתוח הקשבה והכלה.

(שימו לב שאנו משתמשים כאן בפרשנויות שהשתרשו לחמלה ולרחמים, ולא במשמעות המקורית של המילים).

שארית מחוויה מכאיבה, שגורמת לתגובה רגשית (שמקפיצה אותי), כאשר מופעל טריגר.

יתכן שיבלות צומחות מתוך דבשת שהוארה ובהיותי ער להן יש לי אפשרות לעמוד על מקורן ולנסות לשחרר אותן.

נשתמש כאן במילה מולקולה כדימוי.  אפשר לדמיין את הפרט כאטום בתוך אוסף של מולקולות, למשל מולקולת המשפחה, מקום העבודה, חוג, כל מולקולה גם היא חברה במולקולות גדולות יותר כמו קהילה, ישוב, עיר, מדינה. בניגוד למולקולה, האטומים קשורים בקשרים מרובים ביניהם, שהן התכונות.

רגשות שמקורן אינן בהתגוננות אלא בהוויה מתמשכת, כגון חמלה, אמונה, אהבה, שמחה, תקוה.
רגשות כמו עצב וצער גם כן אינן נובעות מהתגוננות אך הן הרגשות של הטווח הקצר אל מול אירוע ספציפי.

טענה כנגד – כל הרגשות הן תוצאה של מנגנון הישרדותי. אנו רוצים לקרב הנאה/עונג ולהרחיק כאב/סבל. מכאן נובע שנרצה להפחית רגשות שליליים, אבל יש להם תפקיד, הם משמשים כאינדיקציה הישרדותית (לא רק במובן הפיזי, אלא גם חברתי, משמעות ועוד). 

רגשות שגורמים לתחושת חוסר נוחות, ועולים מהצורך להתגונן אל מול הסביבה והחברה.