סיפורה של מורדת
איך כמעט שרפתי את הבית? כיצד הפכתי למורדת? מהי המהפכה החברתית שאנחנו בעיצומה? איך עלה הרעיון להקים את בית הלמה? מי המייסדות של בית הלמה? מה ההבדל בין בית הלמה לאקדמיה? מיהם אנשי הלמה? ולמה עכשיו?
סיפורה של מורדת – אפריל 2025
איך כמעט שרפתי את הבית
אני מחפשת את המכנסיים האהובים עליי – הלבנים עם הכתמים הצהובים (לא מאקונומיקה, ככה קניתי אותם).
ואז אני נזכרת שרציתי לגהץ אותם. אבל אני לא מגהצת בדרך כלל, אז איפה המגהץ?
ואז אני מגלה את המגהץ מחובר לחשמל, ונזכרת… זה היה לפני יומיים! המגהץ מחכה לי דולק כבר יומיים!
ואז אני נזכרת שאבא שלי תמיד אומר ש"כמעט זה לא נחשב", אז הכל בסדר… וחוץ מזה יש לי שליחות בחיי, ואלוהים הבטיח לי עד גיל 90.
אבל רגע, נסחפתי…
לפני ההתחלה
כל חיי הרגשתי לא שייכת (לעולם בכללי). לא הבנתי איך אני משתלבת במכלול הזה שנקרא חיים. עשיתי מה שכולם עושים פחות או יותר (חיים), אבל תוך תחושת זרות. היו תקופות שכמעט לא דיברתי. היו תקופות שדיברתי יותר מדי. עד מתי? עד להתחלה.
ההתחלה
היום שבו מילה אחת קטנה הפעילה את ה"סוכנת" הרדומה שהיתה בי (לא סוכנת ממסדית… סוכנת באיזושהי תכנית-על שאין לי מושג מהי). המילה היתה "קורונה" (זה קרה בפעם הראשונה ששמעתי את המילה הזאת, כשה"סו-קולד" מגפה עדיין לא יצאה אפילו מצ'יינה). הרגשתי כאילו חטפתי אגרוף בבטן, הרגשתי שאני מתהפכת, שכל חושיי ופנימיותי נדרכים, הרגשתי שמישהו לחץ על play. זאת היתה תחושת בטן מהסוג שמשנה חיים.
מאותו רגע – לא הייתי מסוגלת לשמוע את המילה הזאת יותר. אני בעצמי לא מבטאת אותה כמעט אף פעם. המילה הזאת היתה אבן הראשה (בעיניי) לכל הטירוף שקרה בעולם מאז, ואבן הראשה למהפכה בחיי.
מה קרה מאז?
כל מה שקרה לי מאז אותו יום, הוביל אותי אליכם, לשליחות של בית הלמה. מאז אותו יום האינטואיציה מוליכה אותי ובועטת בי בלי רחם. בכל סטייה קטנה מהשליחות המדויקת, הגוף-נפש מתריע לי מה נכון ומה לא. למה? כי זה מסלול לימודים מואץ. אני נדרשת ללמוד מהר ולהפנים.
אז מה השליחות? רגע, סבלנות…
מן הון להון
החיים האלו – מה טיבם?
האם שמתם לב שהחברה האנושית מתפתחת מהפיזי אל המופשט? ניתן לראות זאת בהיבטים שונים – מהכסף שאנו משתמשים בו ועד לאלוהים שאנו מאמינים בו. ואפשר לראות זאת גם בהון הרלוונטי (ההון שעומד בבסיס הכלכלה וקובע את יחסי השליטה בחברה):
צייד ולקט ← קרקע ← תעשייה ← מידע ← מה השלב הבא?
(להרחבה, ראו – "גלובליזציה – טוב או רע?")
לענייננו, אגלה רק שאנו כבר בעיצומו של השלב הבא – תודעה. תודעה היא ההון הרלוונטי בתקופתנו, ומהפכה זו החלה בשיווק האגרסיבי של מגפה, מעטים שמכתיבים מה אמת ומה פייק, מה לחשוב, מה להרגיש ואיך לפעול.
אבל… איך כל זה קשור לבית הלמה?
הכל בגלל מטוש קטן
סתיו 2021, מגפת קץ האנושיות היתה בעיצומה והתו הירוק הבדיל בין ברוך המציית לארור המערער. האקדמיה סגרה שעריה בפני כל מי שלא הציג את התו הנכסף, ואני מצאתי את עצמי מהצד הנכון של השער (כלומר – בחוץ). אחרי שנים רבות בהן לימדתי תיאוריות כלכליות, נותרתי עם הרבה שאלות וללא מענה, והרי האקדמיה, כפי שאני תפסתי אותה, אמורה היתה להיות מגדלור של חשיבה עצמאית, ולא כלי שרת של אדוני המהפכה.
בצר לי, פניתי בקריאה: "מי לבית הלמה – אליי…", או ליתר דיוק, פניתי אל חברותיי לצרה בשאלה – מה דעתכן שנקים אקדמיה חופשית?
מן הון להון (אבל עם המון מחשבה), ייסדנו 5 מרצות מתחומי דעת שונים את "בית הלמה" (ורד בן-שדה, אלינה אופלינסקי, טל יעקובי, אופירה אליאב, ואני – נירה יקואל).
אז מה זה "בית הלמה"? ולמה הכוונה "אקדמיה חופשית"?
איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבב הרומני
מכירים את הסיפור מאיר העיניים הנ"ל של מאיר שלו? טוב, אם אינכם מכירים, נא להתעדכן. בכל אופן, הסיפור הוא על אדם קדמון אחד שחולם על קבב רומני, אבל הוא לא יודע איך להכין דבר כזה וגם לא יודע איך להסביר לחבריו – כי אף לא אחד מהם ראה, טעם או הריח קבב רומני מימיו.
כך גם בית הלמה – ישבנו וחלמנו על אקדמיה חופשית. אבל מה זה אומר? איך מקימים אקדמיה חופשית? האם ראיתם או שמעתם מימיכם על אקדמיה חופשית?
בואו, יוצאים למסע…
המסע להשלת כבלים
> חופש מהממסד – שלב ראשון השלנו את כבלי הממסד. אין לבית הלמה מימון חיצוני, אין תכתיבים, וכמובן – אין כפייה (הלוא זה היה הטריגר הראשון שהוביל אותנו להקים את בית הלמה).
> חופש לחשוב, להרגיש ולפעול – מהר מאד הבנו שהתו הירוק היה רק סימפטום, ולמעשה האקדמיה (ברמה המערכתית) סגרה את השער בפני חופש המחשבה. מצאנו את עצמנו מגלות השכלה אחרת – השכלה שמציבה סימני שאלה על כל שעל. ומרגע שפתחנו את השער הזה, נכנסו בו תחומי דעת שנפרדו או הודרו מהאקדמיה, ומצאנו גם שיש דרכים נוספות לחקור את עצמנו ואת העולם, כי לא על השכל לבדו יחיה האדם.
> חופש מכבלי השוק – הניסיון שלנו לצלוח את השוק, הביא אותנו להבנה שיש לנו עוד כבלים להשיל. כמוסד להכשרה מקצועית, האקדמיה מתנהלת על פי צרכי השוק ומיטיבה להכשיר את אדריכלי העתיד, את בנקאי הצמרת, ואת חוד החנית הטכנולוגית המשדרגת לכולנו את אזור הנוחות. אולם, האם יש בה העוז לאתגר את אזור הנוחות? האם לנו יש את העוז לאתגר את דפוסי ההתנהלות המוכרים לנו?
> חופש מהיררכיה ושאר ירקות – הניסיון ויכולת החקר שרכשנו באקדמיה משמשים אותנו גם בבית הלמה, אבל לא על חשבון חשיבה עצמאית. כדי להשיל מהניסיון את הקיבעון, שחררנו את הטייטלים וההיררכיה, ובית הלמה הפך לקהילה לומדת שוויונית.
> חופש בתוכנו פנימה – אוקטובר 2023. טבח אכזרי, חטופים שמחכים להיוושע, ומלחמה בלתי נגמרת שטרפה את הקלפים. עולמנו הפיזי התערער. כיצד ממשיכים מכאן? ומה תפקידו של בית הלמה בעת הזו? אנשים מתים בחוץ ואנחנו משחקים ב"למה"? קפאתי. במשך חודשים ארוכים קפאתי. כיצד אני ממשיכה מכאן? ומה הטעם? החופש בתוכנו פנימה – זה הטעם! כשהחופש החיצוני התערער, התחדד הצורך בחיפוש אחר החופש בתוכנו פנימה.
ומכאן, כיצד נתפתח הלאה? רגע, סבלנות… "הַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ" (מתוך שירו של נתן אלתרמן "עוד חוזר הניגון").
המרד
במסע הזה להשלת הכבלים, נולד וקם בית הלמה – כמודל חברתי חדשני לחקר אותנטי של אדם וחברה.
אתם מבינים? בית הלמה, בעצם קיומו, הוא מרד. לא מרד במובן של מאבקים והפיכה, אלא מרד בעצם היותנו אוסף של אנשים ששואלים שאלות, שלא אומרים אמן, שמטילים ספק, שחושבים באופן עצמאי. אנחנו קוראים לזה "אנשי למה" (להרחבה – ראו "מיהם אנשי הלמה?").
למה? כי שאילת שאלות היא הבסיס לחשיבה עצמאית, להתבוננות פנימה ולהתפתחות אישית וחברתית.
וזה הקשר של בית הלמה לתקופה זו – בתקופה שבה התיקון החברתי הנדרש הוא לפתח תודעה עצמאית (במקום תודעה נשלטת) – לשאול שאלות, לשאול "למה", זו התשובה שלנו.
(להרחבה – ראו "חזון בית הלמה").
המשך יבוא
הסיפור של בית הלמה עדיין נכתב, וכך גם הסיפור שלי (אלוהים הרי הבטיח לי עד גיל 90… אבל זה שייך לסיפור אחר). איני יודעת מה ילד יום, אבל אני יודעת שיהיה טוב. איך אני יודעת? פשוט כי זו האפשרות היחידה שמאפשרת את המשך הקיום של החברה האנושית.
החיים הם מטריושקה🪆
בכל פעם שאת יוצאת מהקופסה,
את מגלה שיש עוד קופסה
לצאת ממנה.
