חופש הינו אחד המושגים שהבנתם מחייבת תשומת לב עמוקה, שמא נבנה את עולמנו ותחושת החופש שלנו ממגדלי קלפים.
הסדנה כללה 4 מפגשי זום שבועיים בהם דנו בהיבטים שונים של המושג "חופש", כולל הזדמנות לתרגול והתנסות, הן תוך כדי המפגש והן במסגרת תרגיל שבועי.
בכל מפגש הוצעה מנטרה לאימוץ כתוצאה מתכני המפגש.
מפגש 1
כשאנו אומרים "חופש", למה אנו מתכוונים?
טענה
אין אנו אדונים למחשבותינו, לרגשותינו, ולתגובותינו הפיזיות.
הכל מוחלט לנו על ידי תהליך אוטומטי מבוסס הישרדות, למעט אולי מקרים מיוחדים – הישרדות של המערכות השונות הפועלות אצלנו: החשיבה, הרגש והגוף.
אם אנו עוצרים לרגע, ועוקבים אחר מחשבותינו, נגלה אולי שהן רצות ללא שליטה שלנו. כלומר אין אנו בעלי הבית. אם אנו עוצרים לרגע ועוקבים אחר רגשותינו, למשל מדמיינים מישהו שאנו שונאים, אנו מגלים שאין אנו אדונים על רגשותינו.
בשני המקרים נראה כי אלו בסך הכל מנגנונים תגובתיים הישרדותיים.
גם בהיבט הפיזי, ישנם גורמים רבים עליהם אין לנו שליטה – המערכות האוטונומיות של הגוף, חוקי הפיזיקה, חוקי השלטון, כללי החברה ואחרים.
מה נותר?
ממחקרים שנערכו בעשרים השנים האחרונות מסתבר שמרכזי ההחלטה במוח מופעלים עוד בטרם מגיעה ההחלטה למודעות שלנו. כלומר, רק נדמה לנו שאנו מחליטים. למעט, אולי, במקרים בהם מדובר מדובר בהחלטה מהותית – כך שאולי יש פתח תקוה ואנו בכל זאת מחליטים לפעמים?
אם אין לנו חופש בחירה, כיצד נקום בבוקר עם ההרגשה שאנו בסך הכל אוטומטים? זהו פוטנציאל לדיסוננס קוגניטיבי (כלומר, הרצון לא להיות אוטומטיים מייצר אצלינו את האשליה שיש לנו בחירה חופשית).
גרוע מכך, משמעות הדבר היא שהעולם כולו מתנהל על אוטומט. כל המלחמות, היריבויות המשפחתיות, והמתחים הבין קהילתיים הם אוטומט.
על פי צ'אט גי' פי טי
(קרדיט למיכל שילאור ששאלה אותו תוך כדי המפגש)
מחקרים נוירולוגיים
מחקרים עם הדמיית מוח (fMRI ו-EEG) הראו כי ניתן לזהות פעילות מוחית שמנבאת את הבחירה של אדם (למשל, באיזה כפתור ילחץ) שניות אחדות לפני שהוא עצמו מדווח שהחליט. לדוגמה, בניסוי של פרופ' ג'ון דילן היינס, נבדקים התבקשו לבחור בין שתי אפשרויות, והחוקרים הצליחו לזהות את ההחלטה ברמת הפעילות המוחית עוד לפני שהנבדק היה מודע לה. כלומר, "המוח שלך כבר החליט, ורק הוא עדיין לא סיפר לך על כך".
הסבר קוגניטיבי
ההסבר לכך הוא שרוב תהליכי קבלת ההחלטות מתבצעים "מאחורי הקלעים" – בתת-מודע, ורק לאחר מכן עולים למודעות. המודעות שלנו היא רק חלק מהתהליך, ולעיתים היא אפילו מגיעה אחרי שההחלטה התקבלה בפועל.
הבדלים בין סוגי החלטות
לא כל ההחלטות זהות: החלטות אינטואיטיביות ומהירות ("מערכת 1" לפי כהנמן וטברסקי) מתקבלות כמעט אוטומטית וללא מודעות מלאה, בעוד החלטות מורכבות ורציונליות מערבות עיבוד מודע וממושך יותר.
סיכום
נראה כי יש בסיס מדעי לטענה שהמוח מקבל החלטות לפני שהמודעות שלנו "מדביקה" את ההחלטה. עם זאת, לא כל ההחלטות פועלות כך, ויש הבדל בין החלטות מהירות ואוטומטיות להחלטות מורכבות ומודעות.
תרגיל שבועי
התרגיל עוסק בדפוסי תגובה.
בשלב ראשון, אתרו דפוס שחוזר על עצמו ברמה יומית.
לאחר מכן, בדקו אם יש ביכולתכם לשנות דפוס זה.
דוגמה א'
השכן ממול מעשן אל חלוני.
עד כה הדבר הציק לי אך פשוט סגרתי את החלון.
1. אני מחליט ללכת לשוחח עמו.
או
2. אני מחליט שעשן סיגריות לא מפריע לי יותר.
דוגמה ב'
כל בוקר אני מכין סלט קצוץ דק.
כעת אעשה את אותו הדבר, אך החל מהיום אני חותך יום אחד בקצב מואץ וביום הבא בקצב מואט.
המלצות
* לבחור דפוס שכיח בתדירות יומית או יותר.
* לבחור דפוס שקל יהיה לשבשו.
* עדיף דפוס שגורר אי נוחות רגשית.
* הצלחות או כישלונות לא מעניינים כאן. המטרה היא לעקוב אחרי החוויות.
מנטרת המפגש הראשון
אני זה לא הדעות שלי
מפגש 2
עֲבָדִים הָיִינוּ, עַתָּה בְנֵי חֹורִין
במפגש זה עסקנו ביציאת מצרים, והוצעו מספר גירסאות:
הגרסה הארכיאולוגית היסטוריונית
יציאת מצרים לא היתה ולא נבראה. זהו מיתוס שאין לו עדויות תומכות בתרבויות השותפות לסיפור כמו מצרים, עמון, הכנענים ואחרים שהיו בסביבה.
אי אפשר לוגיסטית להתנהל ארבעים שנה במדבר. את הפירמידות לא בנו עבדים, הן מתוחכמות ומדויקות מדי לעבודה של עבדים. אין ממצאים ארכיאולוגיים תומכים.
הגרסה הדתית המקובלת
אין לנו יכולת לדעת את יכולתו של אלהים שברא את העולם וחוקיו, ואם ירצה, הוא יוכל להעביר 2 מיליון אנשים במדבר ולדאוג לכל מחסורם.
המשימה שהטיל על עם ישראל היא לשנות את מהלך ההסטוריה האנושית לכוון אל אחד. כמו כן להנחיל כללי מוסר שמאפשרים קיום קהילות גדולות. הן הנצרות והן האיסלם שואבות ממורשת זו.
גירסת הציניקנים
מדוע אנו מהללים את היציאה מעבדות לחרות, כאשר מסתבר שיצאנו מעבדות לעבדות?
מי שממרה את פי האל נענש קשות, כמו במקרה של קורח, עגל הזהב, ואפילו משה שהכה בסלע ולא יגיע לארץ הנכספת.
העבדים בסך הכל החליפו את פרעה באלוהים.
גירסת האלגוריה
לא משנה אם היתה או לא היתה יציאת מצרים.
סיפור יציאת מצרים הוא משל, שכוונתו שכל אחד ישתחרר מהפרעה שלו, ושהמשה שלו יעזור לו לחצות מדבר מלא חתחתים כדי להגיע לחופש שלו.
גרסה נוספת שעלתה במהלך המפגש
גרסה של נירה יקואל במאמר דעה "יציאה לחירות" באתר בית הלמה (בחלק של המאמר הדן ביציאת מצרים):
"החופש בחיים הללו הוא החופש של האדם להיות הוא עצמו – לחשוב מחשבותיו, להרגיש רגשותיו, ולפעול על פי דרכו".
טעון שעלה במהלך המפגש
אם אין לנו בחירה נוצרת בעיה אתית, כי אם אדם אינו אחראי למעשיו, כיצד ניתן לדון אותו אם רצח אדם אחר?
תרגיל שבועי
> האם אתם מרגישים שביכולתכם להחליף את הגרסה המקובלת עליכם ליציאת מצרים בגרסה אחרת? אפילו פיקטיבית, לשם התרגיל?
> מהן התכונות הנדרשות לאדם כדי לחצות את המדבר? בין אם בגרסת הפרט והמדבר שלו או בגרסת העם ומדבר סיני.
מנטרת המפגש השני
להיות ספקן כדרך חיים
מפגש 3
"בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה"
רובנו מייחלים לחופש ורואים בו ערך חשוב. בדיון זה ניסינו לבחון סוגיה זו יותר לעומק.
אם אין רשות "מסדרת" (מלך, ר"מ) אצטרך לדאוג בעצמי להגן על "זכויותי".
> אני יוצא בבוקר מהבית ולא יודע אם בסוף יום אחזור.
> אני זורע חיטה ולא יודע אם בסוף העונה אקצור.
> אני אבוד מול איום של עמלק, עמון, מואב, או פלישתים.
אם כך, אולי עדיף מלך שמתמחה בהגנתי מפני אויבים ובהשלטת סדר והקניית בטחון אישי לחברי הקהילה?
המחיר: הטלת מגבלות שלא אוהב, ומיסים מעיקים.
יש או אין בחירה חופשית?
במהלך המפגש עלתה טענה שהתייחסה לסוגיית הבחירה החופשית: "בחרתי במסלול מסוים עוד בצעירותי, בניגוד למצופה ממני".
אולם, האם זו אכן הוכחה שבחרתי? אולי זה נבחר לי?
האם חוזר בתשובה בוחר להפוך לדתי?
אולי, אבל זה יכול לקרות גם עקב טראומה קיומית שאילצה אותו לשנות מסלול, ולא מבחירה.
האם חסידי אומות העולם שנטלו סיכונים בהצלת חיים עשו זאת מבחירה חופשית?
ייתכן שכן, עם זאת ייתכן גם שמצפונם לא איפשר להם להפנות את ראשם ולא לראות את מצוקת האחר.
שאלת האתיקה
שאלת האתיקה עלתה גם במפגש זה: "עולם ללא בחירה אין בו אתיקה כי דברים נעשים, אני לא אשם, זה נגרם לי".
"זה לא אני שגנבתי, הגנבה קרתה לי".
האתיקה – מטרתה סדר והגינות בחיי הקהילה, לכן לא משנה אם בחרת או לא, גרמת נזק ולכן העונש.
הענישה ממילא מוטמעת במנגנון האוטומטי של האדם ותגובתו לוקחת זאת בחשבון.
נקודת אור
בסוף המפגש הוצע שאולי בכל זאת יש נקודת אור של בחירה, לכל הפחות במרחב הפיזי.
דוגמאות לצורך בהחלטות
> ירשתי ממון וצריך להחליט בין קניית טסלה וטיול ארוך בדרום אמריקה.
> הילד בגיל בית ספר וצריך להחליט לאיזה
> ההורה במצב חירום בריאותי וצריך להחליט כן או לא החיאה
> אני בגיל גיוס. להתגייס לצהל או להתחמק משרות מטעמי מצפון
> להקשיב לחדשות הערב או לסגור את הטלוויזיה
> האם להתעמת עם השכן שמעשן אל מול חלוני או לסגור חלון.
חופש ואחריות
חופש מוחלט שלי (לא לסבול מעישון סביל, למשל), מחייב פגיעה בחופש המוחלט שלך, לעשן.
אי אפשר להמנע מהתחום האפור בו ישנן התנגשויות חופש. אמנם עולמי שונה משלך אך זכויותיי שוות לזכויותיך. לכן חופש חייב להיות מלווה באחריות. אין אפשרות לחופש בלי לקחת אחריות. אני אחראי גם לאפשר לך את החופש שלך.
לקיחת אחריות מתאפשרת למשל על ידי כך שנתייחס לתחום האפור כאילו אתה זה אני.
תרגיל התבוננות
קחו לכם דקה או שתיים להתבוננות עצמית – האם אני מזהה תחום בו אני מתחמק מאחריות?
אזור הנוחות
האם עצלות (או אזור הנוחיות) היא אויב של החופש?
במפגש הבא נעסוק בשני אילנות גבוהים, וברצון שלהם לשנות את כיוון התנועה המכני של האנושות.
תרגיל שבועי
נסו לזהות נושא אחד או כמה נושאים, שלגביהם אתם סבורים שעליכם לקחת אחריות, אך יש לכם נטייה להתחמק מכך. זו הזדמנות להתלבט ולהתחבט לגבי אי לקיחת האחריות.
מנטרת השבוע
היזהר פן תיפול במלכודת אזור הנוחיות
מפגש 4
אילנות גבוהים
במפגש האחרון בסדנה, היכרנו את את גרסת קרישנמורטי וגרסת גורדייף – אילנות גבוהים, פורצי דרך, שעסקו בהתנהגותם של בני האדם, המכשולים העומדים בפניהם בחיי היומיום אשר גורמים להתנהלות תת-אופטימלית, ודרכי התמודדות לשדרוג הוויתם.
במפגש זה הכרנו בקצרה את נתיב חייהם ושליחותם, תוך התמקדות במושג החופש.
האם נוכל לזהות מרכיב מרכזי אחד, שאם נתגבר עליו נרחיב את גבולות החופש שלנו?
על גי'דו קרישנמורטי
מיהו קרישנמורטי?
> כבן למשפחה שהיתה חלק מהאגודה התיאוסופית, הוא זוהה על ידי ראשי הקהילה כבר בגיל 5 כמי שההילה שלו נטולת אגו לחלוטין. לכן הוא סומן כמי שיהיה המורה הרוחני של האגודה, והוכשר לכך בהתאם.
> כאשר היה בגיל 38 נערך כנס גדול של האגודה כאשר הוא הנואם המרכזי.
> בכנס הוא הסביר שכבר כמה שנים הוא מהרהר בסוגיה של ההטיה החינוכית שלו ושל אחרים, שבסופו של דבר משעבדת אותו למערכת ערכים המותנה במקום, בזמן, ובסביבה החברתית בה אדם נמצא.
> הוא פסל את עקרון הגורו, והציע לכל מי שחפץ לצעוד במסע השחרור מהכבלים, לחפש את הגורו שבתוכו, ולא גורו חיצוני שבמקרה הטוב עצותיו טובות לדרכו שלו אך לא של אחרים. במלים אחרות, מי שרוצה להיות גורו, לא ילמד את זה מגורו אחר אלא מהתבוננותו בעצמו ובחינת דרכו.
> הוא מכריז על פירוק האגודה (דבר שלא קרה בפועל), ויוצא לדרכו.
> בדרכו החדשה, הוא מסתובב בעולם ומקיים שיחות עם קהלים שמעוניינים להקשיב לדבריו.
קרישנמורטי – על עולם המחשבות
קרישנמורטי מצליח לפשט ולהסביר מושגים כגון: סבל, עצב, כעס, קינאה, חרדה, פחד מוות – התנהלויות האדם שאינן מיטיבות עמו ונובעות ממערכת החשיבה שלו. לחשיבה יש צורך הישרדותי לייצר תרחישי אימה שלא יקרו, אך הרגשות השליליים הנלווים לתרחישים אלו אינם נחוצים כלל להישרדותו וגוזלים ממנו את האנרגיה העצומה הנדרשת להתבוננות וצמיחה.
> אנו עורמים במהלך חיינו את מחשבותינו לתוך מאגר זכרונות, הוא טוען, והמאגר הזה הופך לנטל מכביד, שכברירת מחדל אנו מזדהים עמו, ומרגישים שעלינו להגן עליו כחלק מתהליך ההשרדות החברתית והמנטלית שלנו.
> מחשבה שעלתה במוחנו מושווית למאגר הזכרונות הקיים, מעובדת, ומוטמעת (או נקברת) שם. כך המחשבה מקבלת את המשמעות שלה. לכן כאשר יומנו שרוי בעולם המחשבות שלנו, אנו בעצם מתנהלים מתוך עולם שכבר מת, ואשר ממסך לנו את המציאות כפי שהיא.
במלים אחרות (פרשנות על דברי קרישנמורטי) –
לחיות בעולם המחשבות שלנו זה כמו לחיות בבית קברות. אנו הופכים עבדים של בית הקברות של המחשבות שלנו.
קרישנמורטי מאתגר את קהל שומעיו – אז מה אתם הולכים לעשות עם זה?
האם אפשרי לנו מתוך השעבוד שהערמנו על עצמנו להתבונן במציאות באופן חופשי?
ראו את "מעוף הנשר" הטס בשמיים, הוא מפנה את תשומת לבנו, הוא לא משאיר אחריו עקבות. האם אנו מסוגלים לפסוע ללא השארת עקבות? קרישנמורטי קורא לזה "השאלה הבלתי אפשרית".
הוא מזהה את פחדינו כמקור מרכזי שמשעבד אותנו – פחד מוות, פחד מכאב, פחד כלכלי, פחד המעמד החברתי בקהילה.
הפחדים יוצרים אצלנו תרחישי אימה שחוזרים על עצמם ואף מתעצמים ואלו לא יקרו במציאות. מקורם של הפחדים במחשבה. בטבע אין פחדים, אלא רק אירועים ותגובות.
> היתקלות עם נחש גוררת פעולה, לא תכנית לפעולה. מנגנון החירום של חיות ושלנו עוקף את תהליכי החשיבה הרגילים שלנו.
> איילה שמזהה טורף פועלת, מתוך השרדות, לא מתוך פחד, הוא טוען. אנו אולי סבורים שהיא פוחדת כי אנו משליכים זאת מעצמנו, ללא הצדקה.
> אם הבית בוער, יש פעולה, אין זמן לפחד. אז איך זה שאנו לא רואים שהבית בוער? הבית שלנו זה העולם שלנו, האם אנו לא רואים שהבית בוער מאלימות? אלו לא רק המוסדות, לא רק החברה – זה מתחיל בנו עצמנו.
> האם אנו אלימים בגלל פחדינו? הוא מציע. אז מה אתם הולכים לעשות בנושא, להשאר באלימות שלכם, בפחדים הדימיוניים שלכם? אם תתנגדו לפחדים שלכם, או תרצו לדכא את האלימות שבתוככם, האין גם זו אלימות? אז מה אתם הולכים לעשות עם זה?
הדרך של קרישנמורטי
קרישנמורטי מציע פשוט להתבונן בפחד לעומק. ההתבוננות מאפשרת לזהות את המנגנון הכללי של הפחד שפועל, ולא את הפחד הספציפי לרגע זה.
שאלה – האם פחד ממשיך להתקיים לאחר שהפנמנו שמדובר בפרי הדמיון, תולדה של המחשבה?
אולי נתבונן במוות מזווית אחרת? כשאנו הולכים לישון, האם אנו יכולים "למות לעצמנו" כאילו זהו יומנו האחרון, ובבוקר נקום טריים, עם חיים חדשים ללא הפחדים המשעבדים?
למי שמתרגל מדיטציה קרישנמורטי מציע לא לכפות על עצמו שיטה כזו או אחרת, כי זו סוג של כפייה, אלימות.
האם אתם יכולים להתבונן ללא שיטה, ללא כפייה?
על גורדייף
מיהו גורדייף?
> כבר מגיל צעיר זוהה כבעל תכונות יחודיות. הוריו שכרו לו מורים פרטיים מדיסיפלינות שונות, ובמקביל, הוא למד מקצועות אומנות כגון נגרות, אריגה ואחרות שהיו שגורות באמצע המאה התשע עשרה. נערים הזמינו אצלו למשל אקדחים שבנה בעצמו.
> מספר אירועים, מקריים כביכול, גרמו לו לשאול שאלות ולצאת לנדוד בחיפוש אחר תשובות. למשל, מדוע קללה רובצת על יזידים שמציירים מעגל סביבם שמונעת מהם לצאת מהמעגל?
> הוא מגבש קבוצה של מחפשי אמת, שמנסה להגיע למקורות ידע קיימים אך נסתרים מהציבור.
> בין השאר הוא זוכה להיכנס לאחוות (מסדרים) שונות ששימרו ידע שנצבר מתרבויות עתיקות בהקשר של חוקי ההתנהלות של העולם, ההסטוריה שלו, ומבנה טבע האדם ואפשרויותיו.
> הוא לומד ומפתח יכולות יחודיות, הן פיזיולוגיות והן פסיכולוגיות ביניהן יכולת ההיפנוט וטלפתיה.
> הוא חוזר לרוסיה להקים קבוצות ולאחר מכן למערב, צרפת אנגליה ארה"ב, במטרה להנחיל את הידע שרכש, תיאורטית ופרקטית, ולהכשיר אנשים שמוכנים להשקיע בעצמם לשדרג את הוויתם.
< התרגילים שגורדייף מביא מאתגרים את התנהלות ברירת המחדל, בין אם כלליים או ספציפיים למצבו של פרט מסויים.
> גורדייף מזהה באנשים את נקודת העוורון המרכזית ולוחץ עליה, מה שגורם למי שלא יכול לעמוד בכך להפרד ממנו.
אלגוריות שגורדייף משתמש בהן
> האדם משול לכרכרה. יושב רדום, עם נהג שיכור שנותן לסוס למשוך לאן שמתחשק לו. כך הכרכרה מחלידה וחורקת מחוסר בתחזוקה מתאימה ותתפרק בטרם עת.
> האדם חי במרתף המשרתים מבלי לדעת שמעל המרתף יש ארמון. אם מספרים לו, הוא אינו יודע כיצד להגיע לארמון שלו.
> כמכונה מקולקלת, האדם, לא יכול לבחור דבר. הכל נבחר לו, כי אינו בעל הבית. הוא חי בשינה וסבור שהוא ער. כיון שאינו יכול לבחור, גם אינו יכול לעשות כלום. הכל קורה לו.
לעשות ולהיות
כדי לרכוש את היכולת לעשות, הוא צריך קודם כל ללמוד להיות.
> להיות – להיות (to be) פרושו שהאדם רוכש בעלות על גופו, נפשו ורוחו – שלושה מרכיבים שלא יודעים לתקשר האחד עם השני כיון ששפתם שונה. כאשר האדם משפר את ההרמוניה של רכיביו, הוא פותח אפשרות לעורר שני מרכזים רדומים, המרכז הרגשי הגבוה והמרכז המנטלי הגבוה. רק אז הוא מסוגל לחוות את העולם באופן ישיר והרמוני, ולפעול מתוך עשייה.
> לעשות – שני העקרונות המרכזיים להתפתחות הינם: פעילות מודעת וסבל יזום:
פעילות מודעת מצריכה לפרוץ את השגרה המכנית.
בסבל יש הרבה אנרגיה מניעה שאפשר לגייס לטובת ההתפתחות הפנימית.
ה"אני"
בכל אדם יש "אני" מרובים שמתחרים על תשומת הלב –
> אני אחד מחליט לעשות היום צום, אני אחר קופץ ברגע של רעב ומתעלם מהאני הקודם.
> אני אחד מתחיל בדיאטה ואני אחר דוחה אותה למחר אל מול עוגת הגבינה שמולו.
> אני אחד מחליט שטלוויזיה מיותרת ואני אחר סקרן לראות אולי הפסדתי איזו חדשה.
מהות ואישיות
גורדייף מציע חלוקה נוספת של האדם למהות ואישיות.
> האישיות – מנסה לשרוד בעולם החיצוני שברובו פרי הדמיון.
> המהות – מבינה רק צרכים בסיסיים, וכשאלה נמנעים בגלל האישיות, נוצרים קונפליקטים שמייצרים סבל ושאר רגשות שליליים.
תרגיל שבועי
המשותף בין קרישנמורטי לגורדייף הוא נקודת העוורון.
האם ניתן לזהות את נקודת העיוורון שלי? חשבו על כך.
מנטרת השבוע
מגייסים את הסבל לטובת ההתפתחות
קישורים
[1] הספר "Meeting with remarkable men" הינו סוג של אוטוביוגרפיה סלקטיבית של גורדייף
(יש גם תרגומים לעברית שניתנים לרכישה).
[2] הספר "סיפור בעל זבוב לנכדו – "Beelzebubs tales to his grandson" הינו יצירה של גורדייף המתארת את העולם והאדם, הקילקולים, וההזדמנויות.
(יש גם תרגומים לעברית הניתנים לרכישה).
סיכום נהדר, תודה רבה!