סדנת גלובליזציה
המאמר מחולק ל 4 חלקים, המבוססים על 4 מפגשי-שיח בסדנת "גלובליזציה – טוב או רע?". הסדנה עסקה שעסקו בהתפתחות החברה האנושית לאורך זמן, מהמפכה החקלאית ועד ל"כפר" הגלובלי, כבסיס לחשיבה על החברה הנורמטיבית ולבחינת שינוי חברתי.
חלק 1 – המהפכה החקלאית
חלק 2 – שינויי אקלים וגידול אוכלוסיה
חלק 3 – התפתחות מוסדות וארגונים
חלק 4 – מה צופן העתיד
חלק 1 – המהפכה החקלאית
ההמצאה החשובה מכולם
אינה הגלגל או האש,
גם לא הגלולה או חרמש,
גם לא טלגרף או חשמל,
ואף לא הטיסות לחלל.
אין פה בכלל שאלה,
ברור שזו – האסלה.
(נירה יקואל)
בחלק זה נבחן את המהפכה הראשונה בתולדות האנושות – המהפכה החקלאית, וננסה להתחקות אחר התהליך שגרם להתרחשותה. מהתהליך הזה נגזור מודל כללי שיתאר תהליך הפתחות של חברה, כלכלה, מוסדות וטכנולוגיה, כתוצאה מטריגר אקסוגני (חיצוני) חד פעמי. לתהליך הזה נקרא – מודל התפתחות לטווח קצר.
מהי המהפכה החקלאית?
המהפכה החקלאית מתייחסת למעבר מצייד ולקט לביות של צמחים ובעלי חיים. האדם עבר מלהתבסס על הטבע כמות שהוא, לייצור מקורות מזון באופן יזום.
זהו שינוי תפיסתי בהתייחסות של האדם לטבע ולקיום עצמו.
זו לא היתה עוד מדרגת התפתחות באבולוציה התרבותית של האדם, אלא המצאת המושג מדרגה – זו היתה המהפכה הראשונה של המהפכות כולן.
המהפכה החקלאית התרחשה לפני כ-12,000 שנה, וזהו תהליך שלקח כמה אלפי שנים, והתרחש באופן מקביל ובלתי תלוי בעולם כולו.
שינוי באורחות החיים
המהפכה החקלאית היית הכרוכה בשינוי בכל אורחות החיים:
– מעבר מנוודות לישוב קבע
– גידול אוכלוסייה
– שינוי בתזונה
– מ"לחיות את הרגע" לתכנון לטווח ארוך (אגירה, שימור, מבני קבע)
– שינוי בחלוקת העבודה, התמחות, סחר חליפין
– שימוש נרחב בכלים (המהפכה הניאוליתית – שימוש באבן)
– מעבר מרכוש משותף לרכוש פרטי
– שינוי בחלוקת התפקידים וביחסי השליטה
למה?
מדוע האדם עזב את הנדודים ואת אורח החיים של צייד-לקט, לטובת ישוב קבע וחקלאות?
– האם האדם הגיע למסקנה שחקלאות עדיפה מצייד ולקט?
– האם האוכלוסיה גדלה עד כדי מחסור במקורות המזון, כך שהוא נאלץ להמציא לו חלופות?
– האם שינוי האקלים גרם לשינוי בהרכב הצמחיה, אשר התאמה יותר לחקלאות מאשר ללקט?
כל אלו (ועוד) הן השערות הקיימות בספרות.
טענה
שיפור בתנאי אקלים (יציאה מעידן הקרח), הביא לשפע של מקורות מזון. כתוצאה מכך, האדם נדרש פחות לנדוד ולכן יכול היה לשבת במקום אחד, ללקט מזון, לאחסן, לשמור את המזון לתקופות קשות יותר ולייצר לו יציבות כלכלית.
כתוצאה מהגידול במקורות המזון, האוכלוסייה גדלה והקשרים החברתיים הפכו מורכבים יותר.
ככל שהאוכלוסיה גדלה, נוצרה הזדמנות לחלק את העבודה, להתמחות, להתייעל ולהתפתח. אולם על מנת שהאדם יוכל ליהנות מההזדמנויות החדשות שנוצרו, היה עליו לפתח מערכת מוסדית וארגונית אשר תתמוך בקשרי הגומלין החדשים בחברה ותייצר תמריצים להשקיע ברכוש הפרטי ולהגן עליו.
ההתפתחות המוסדית והארגונית יצרה את הביטחון והיציבות הנדרשים למעבר לחקלאות.
מודל התפתחות לטווח קצר
הטענה הנ"ל מוצגת כאן כתרשים המתאר תהליך התפתחות של החברה האנושית, כתוצאה משיפור חד פעמי בתנאי אקלים.
דוגמה
במאמר Toward a Theory of Property Rights, של Harold Demsetz משנת 1967, הוא מציג דוגמה של אינדיאנים מאזור לברדור פניסולה, אשר החלו לראשונה לסחור בפרוות, עם אנשים מחוץ לשבט.
לפני הסחר בפרוות, הילידים היו צדים בעלי חיים לצרכי קיום בסיסיים בלבד. אולם, מרגע שהתחילו לסחור בפרוות, נוצרה לאנשים מוטיבציה להגדיל את הצייד על מנת ליהנות מכל מיני חפצים לשימוש פרטי. כתוצאה מכך המשאב המשותף של חיות הצייד החל להידלדל.
כיצד פתרו את הבעיה? הפתרון שנמצא היה להפוך את המשאב המשותף למשאב פרטי, ועל ידי כך למנוע את ניצול היתר של המשאב המשותף. כיצד? הילידים חילקו את אזור הצייד לשטחים פרטיים (פר משפחה), וכך כל משפחה היתה יכולה גם להפנים את הרווחים (ליהנות מהמסחר בפרוות) וגם להפנים את העלוית (לקחת אחריות אישית על הצייד באזור שלה).
דוגמה זו מתארת התפתחות מוסדית וארגונית, אשר נועדה לפתור בעיה שנוצרה מהתרחבות שווקים (פתיחת האפשרות למסחר) ואפשרה לממש התפתחות חברתית וכלכלית של השבט.
חלק 2 – שינויי אקלים וגידול אוכלוסיה
ּכְּשֶׁגַּל הַחֹם אַסִּימְפְּטוֹמָטִי,
נִדְרָשׁ פְּרֵזֶנְטוֹר צַמֶּרֶת
לְהָאִיר לָנוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ,
כִּי יֶשְׁנָהּ סַכָּנָה שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ
וְלֹא נֶחֱוֶה סִימָנִים –
לֹא יִכְאַב לָנוּ הָרֹאשׁ,
לֹא תִּהְיֶה לָנוּ סְחַרְחֹרֶת,
וַאֲפִלּוּ הַבִּיבִּי שֶׁלָּנוּ יִהְיֶה שָׁקוּף.
(נירה יקואל)
בחלק זה נתמקד בשיפור תנאי אקלים ובגידול אוכלוסיה הנובע ממנו, כגורם ראשוני המוביל לתהליך ההתפתחות של החברה האנושית.
מודל זה נותן משקל רב לתנאים הפיזיים (בהתמקד באקלים), לא רק בחיוניות שלהם לקיומם של חיים, אלא גם בהשפעה שלהם על התפתחות ציויליזציה.
למותר לציין כי להתערבות האדם בתהליך (למשל על ידי הנדסת אקלים), יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת, והדבר פותח פתח לשאלות כמו: האם זהו טבע האדם להתערב בטבע? או מהן ההשלכות הקיומיות, החברתיות, והאתיות של התערבות כזאת?
אלו גורמים משפיעים על שינויי אקלים?
ישנם מודלים שונים אשר מדברים על מחזוריות אקלימית בכדור הארץ. הידוע מביניהם, הוצע על ידי הגיאופיזיקאי והאסטרונום מילוטין מילנקוביץ', בשנת 1924. מילנקוביץ' טען למחזוריות של עידני קרח, כל 100 אלף שנה לערך, אשר נובעים משינויים מחזוריים בתנועת כדור-הארץ סביב השמש ושינוי בציר הסיבוב של הכדור. לפי מחזורי מילנקוביץ', עידן הקרח האחרון החל לפני כ-100 אלף שנה, והסתיים לפני כ-12 אלף שנה (המהפכה החקלאית).
האם כדור הארץ בתהליך התחממות או שאולי דווקא נמצא לקראת עידן קרח חדש? 🥶
גורמים נוספים שמשפעים על הטמפרטורה בכדור הארץ הם:
– פעילות השמש – שינויים בפעילות השמש משפיעים על האקלים בכדור הארץ. כאשר השמש פעילה, יש בה יותר כתמי שמש ועוצמת הקרינה בה חזקה יותר.
– השפעות גאולוגיות – התפרצויות געשיות משמעויות גם כן יכולות להשפיע על התחממות כדור הארץ.
– השפעות אנושיות – כשמדברים בימינו על התחממות גלובלית, מדברים על אפקט החממה, שנוצר כתוצאה מפליטת פחמן דו חמצני.
התחממות גלובלית – מהן השאלות שחשוב לשאול?
אוויר וסביבה נטולי זיהום – זה מוצר ציבורי, שאפשר לומר שיש לו תועלת חיובית לכלל האנשים, ואפשר לומר שישנה הצדקה להתערבות שלטונית למניעת זיהום, במיוחד כשמדובר במזהמים הגדולים. אולם, מכאן ועד לטענה שלאדם יש השפעה דומיננטית על האקלים עד כדי התחממות גלובלית, המרחק רב.
אניח כאן מספר שאלות/תהיות לגבי הטענה של התחממות גלובלית, ולקוראי אשאיר את המשימה לחבר את הנקודות:
– מהי ההגדרה של טמפרטורה גלובלית?
– כיצד מודדים טמפרטורות?
– כיצד יוצרים תחזית?
– מהו קנה המידה הרלוונטי?
– מדוע הנושא הזה הוא טאבו ואסור לבטא עמדה אחרת?
– מה האינטרס?
שיפור בתנאי אקלים והשפעתו על גודל האוכלוסיה
יציאה מעידן הקרח, משמעותה שיפור בתנאי אקלים בכדור הארץ אשר שיפר את יכולת ההשירדות של האדם ולכן הביא לגידול אוכלוסיה.
כיצד?
שיפור בתנאי אקלים משפיע על זמינות המשאבים החיוניים לקיומו של האדם, ועל היכולת של האדם לשרוד:
– זמינות המשאבים (צמחיה, בעלי חיים, מים) – שיפור בתנאי האקלים מגדיל את הכמות ואת המגוון של הצמחים ובעלי החיים, ולכן מאפשר חיים ומקטין את המאבק על מקורות מוגבלים. היציאה מעידן קרח הביאה לשפע של מזון (ולגידול אוכלוסיה), ומצד שני יצרה גם צורך להתיישב ליד מקורות של מים – שני הדברים יחד גרמו למעבר מנוודות לישוב קבע (באופן הדרגתי).
– יכולת לשרוד – שיפור בתנאי האקלים מייצר תנאים פיזיים שמשפרים את יכולת ההישרדות של האדם מבחינת הצורך בחימום, מגורים, ביגוד וכדומה.
עידן הקרח הקטן
דוגמה מעניינת לקשר בין אקלים לגודל אוכלוסיה היא עידן הקרח הקטן (תקופת ימי הביניים), שם ניתן לראות קשר נסיבתי בין ירידה בטמפרטורות לבין קיטון אוכלוסיה. גם אם הגורם הישיר הוא מגפות, קיים קשר סיבתי בין קור לבין היכולת של הגוף להתמודד עם מחלות (ולראיה – מחלות חורף). את הירידה בטמפרטורות ניתן לראות למשל בציורי השלג שצויירו בתקופת ימי הביניים.
למה?
שיפור בתנאי אקלים אינו הגורם היחיד המשפיע על גידול אוכלוסיה. אם כך – למה אוכלוסיה גדלה? אלו עוד גורמים משפיעים על גידול אוכלוסייה?
גורמים נוספים המשפיעים על גודל האוכלוסיה
שינוי בגודל אוכלוסיה ברמה הגלובלית, משמעותו שינוי בילודה פחות שינוי בתמותה (כשמסתכלים על שינוי בגודל אוכלוסיה ברמה המקומית, יש לקחת בחשבון גם הגירה). לכן, כאשר בוחנים את הגורמים המשפיעים על גידול אוכלוסיה, יש לקחת בחשבון גם את הסיבות שבעטיין אנשים מביאים ילדים לעולם, גם את התנאים שמשפיעים על היכולת לשרוד.
ישנם גורמים רבים אשר משפיעים על גודל אוכלוסיה, כגון:
– התנאים הפיזיים (אקלים)
– השפעות תרבותיות (נורמות, דת, השכלה, חינוך)
– התערבות שלטונית (כדוגמת הגבלת הילודה בסין)
– שיפורים טכנולוגיים וחדשנות (אמצעי מניעה, הגיינה, גידול הייצור)
ועוד.
עד המהפכה התעשייתית, ניתן אולי לומר ששיפור בתנאי האקלים היה הגורם הדומיננטי לגידול אוכלוסיה. אולם מהמהפכה התעשייתית, עם ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה, ניתן לראות גם שהאוכלוסיה גדלה באופן דרמטי (ראו גרף גידול אוכלוסיה). ולכן סביר להניח שהתפתחות הטכנולוגיה הפכה להיות הגורם הדומיננטי לגידול אוכלוסיה. נוסיף אם כך את השפעת הטכנולוגיה על גודל אוכלוסיה במודל ההתפתחות לטווח קצר.
איזון בין מקורות לאוכלוסיה
טענה – גידול במקורות מוביל לגידול אוכלוסיה. כלומר, יש קשר בין כמות המקורות לגודל האוכלוסיה. אם האוכלוסיה תגדל מעבר ליכולת של הסביבה להזין אותה – האוכלוסיה תקטן באופן טבעי (מלחמה על מקורות מוגבלים).
ולכן, במודל ההתפתחות לטווח קצר, המתאר שינוי חד פעמי בתנאי אקלים – ייווצר בסופו של תהליך איזון בין מקורות לאוכלוסיה.
גם חדשנות (שיפורים טכנולוגיים) שמובילה לגידול המקורות, מובילה לגידול אוכלוסיה בהתאם – ובסופו של תהליך חלזוני נגיע בעיקרון לאיזון בין מקורות לאוכלוסיה.
על עקרון האוכלוסיה – מלתוס
תומס מלתוס, בספרו "על עקרון האוכלוסיה" משנת 1798, טען שקצב גידול האוכלוסיה גדול יותר מקצב גידול המקורות (ליתר דיוק, הוא טען שהמקורות גדלים בקצב חשבוני ואילו האוכלוסיה גדלה בקצב הנדסי), וחזה משום כך פיצוץ אוכלוסין וקטסטרופות שיביאו לקיטון אוכלוסיה (ראו תקציר + ביקורות על התיאוריה של מלתוס).
תחזיותיו הקודרות של מלתוס השפיעו על קובעי מדיניות, וגם לאחר שהפחדותיו לא התאמתו במציאות, גם בימינו יש למלתוס תומכים (ניאו-מתלוסיאנים), אשר מביעים חששות לפגיעה אנושה במשאבים הקיימים בכדור הארץ וישנם אף הדוגלים במדיניות שתפחית את קצב הריבוי הטבעי.
תשובה למלתוס
במודל המוצע כאן, קצב גידול האוכלוסיה יכול להיות גדול יותר מקצב גידול המקורות, כפי שמלתוס טען, אך רק כתרחיש זמני של מיציאה מאיזון. ולכן, אין כאן חשש לתרחיש אימים כפי שמלתוס חזה.
יתרה מזאת, במודל הזה גידול אוכלוסיה הוא טריגר להתפתחות חברה, מוסדות וטכנולוגיה (ולכן גם לגידול מקורות וחוזר חלילה – עד לאיזון בין מקורות לאוכלוסיה). כלומר, גידול אוכלוסיה מהווה תמריץ להתפתחות החברה האנושית ולא להפך.
וכאן עולה גם השאלה המוסרית – גם אם נניח שהאוכלוסיה גדלה בקצב מהיר מגדול המקורות, מהי הסכנה המוסרית בהתערבות במנגנון הטבעי (התערבות מכל סוג – כולל תמריצים והסברה)? ויותר מזה – מהי הסכנה המוסרית אפילו בעצם המחשבה על גודל אוכלוסיה כדבר אשר דורש התערבות?
אסיים במשפט שאני נוהגת לומר: "קודם ידלל אדם את עצמו, ורק אחר כך ידאג לאחרים".
חלק 3 – התפתחות מוסדית וארגונית
מה קורה כשהאוכלוסיה גדלה באופן משמעותי?
למשל, כשהכפר מכפיל את גודלו, או למשל כששני כפרים מתחילים לנהל קשרי גומלין חברתיים וכלכליים ביניהם?
הסיפור הבא מדגים זאת. שימו לב לפרמטרים הבאים:
- גידול אוכלוסייה
- התרחבות שווקים
- חלוקת עבודה
- התמחות
- זכויות רכוש
עַל רֹאשׁ הָהַר שָׁכַן לוֹ כְּפָר בֶּן מֵאָה תּוֹשָׁבִים
וּבוֹ אָפְתָה לָהּ לִיז, מִבְחָר עוּגוֹת וּלְחָמִים.
לְמַרְגְּלוֹת הָהַר הַזֶּה שָׁכַן עוֹד כְּפָר קָטָן,
וּבוֹ אָפָה שִׁמְשׁוֹן עוּגוֹת וְלֶחֶם כַּמּוּבָן.
קָשָׁה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ לְטִפּוּס אֶל רֹאשׁ הָהַר,
לָכֵן כָּל כְּפָר לִכְפָר, הָיָה לְגַמְרֵי לֹא מֻכָּר.
עָבְרוּ יָמִים, עָבְרוּ שָׁנִים וְהַיְּלָדִים גָּדְלוּ,
וְתוֹשְׁבֵי שְׁנֵי הַכְּפָרִים צָמְחוּ וְהִתְרַבּוּ.
יוֹתֵר יָדַיִם וְכֵלִים פָּרְצוּ אֶת הַדְּרָכִים,
וְהַיּוֹם שְׁנֵי הַכְּפָרִים בָּאֶמְצַע נִפְגָּשִׁים.
מַחְלִיפִים סְחוֹרוֹת וְגַם נְדוּנְיָה וּקְשָׁרִים,
פַּעַם הֵם עוֹלִים לָהַר וּפַעַם הֵם יוֹרְדִים.
לְלִיז הָיָה מַתְכּוֹן יָשָׁן, סוֹדִי, שֶׁל תּוּפִינִים,
אוֹתוֹ קִבְּלָה מִסָּבָתָהּ לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים.
אַךְ הֲכָנַת הַתּוּפִינִים דּוֹרֶשֶׁת שֶׁפַע זְמַן,
וְהַשְּׁכֵנִים צְרִיכִים כָּל בֹּקֶר לֶחֶם, כַּמּוּבָן.
פָּנְתָה לִיז לָאוֹפֶה שִׁמְשׁוֹן בְּהַצָּעָה כָּזֹאת:
"אַתָּה תָּכִין הַלֶּחֶם וַאֲנִי אָכִין עוּגוֹת.
יִהְיֶה לַתּוֹשָׁבִים יוֹתֵר אֵיכוּת וְגַם מִגְוָן,
אַתָּה וְגַם אֲנִי מִזֹּאת נַרְוִיחַ, כַּמּוּבָן.
סִפְּרָה לִיז לְמִרְיָם שְׁכֵנָתָהּ עַל הַסִּכּוּם הַנַּ"ל
סִפְּרָה מִרְיָם לְכָל הַכְּפָר, כְּפִי שֶׁמְּקֻבָּל.
שָׁמְעוּ גַּם הַשְּׁכֵנִים שֶׁבַּבִּקְעָה עַל הַסִּכּוּם,
וּכְבָר הֵכִינוּ הַסַּלִּים, שֶׁלֹּא יֶחְסַר מְאוּם.
עָבְדָה לָהּ לִיז עַד אוֹר רִאשׁוֹן, הֵכִינָה תּוּפִינִים,
עַל פִּי אוֹתוֹ מַתְכּוֹן סוֹדִי בְּאֶלֶף טְעָמִים.
עִם בֹּקֶר הִשְׂתָּרֵךְ לוֹ תּוֹר מֵהַבִּקְעָה לָהַר,
וְתוֹךְ שָׁעָה נִגְמַר הַמְּלַאי, "הֲרֵי זֶה נֶהֱדָר!"
קָרְאָה לִיז לְמִרְיָם שְׁכֵנָתָהּ לָבוֹא וְלַעֲזֹר,
לְהָכִין עוֹד מְלַאי שֶׁל תּוּפִינִים וְגַם לִמְכֹּר.
רָאָה שִׁמְשׁוֹן שֶׁלִיז הִנָּהּ שְׂמֵחָה וְגַם פּוֹרַחַת,
וּרְוָחֶיהָ שֶׁגָּדְלוּ, לֹא לוֹ, הֵסֵבוּ נַחַת.
הַלֶּחֶם שֶׁאָפָה שִׁמְשׁוֹן מֵאָז וּמִתָּמִיד,
לֹא אִפְשֵׁר לוֹ, לְשִׁמְשׁוֹן, לִהְיוֹת גַּם הוּא אָמִיד.
שָׁלַח שִׁמְשׁוֹן אֶת בְּנוֹ יוֹבָב לִגְנֹב אֶת הַמַּתְכּוֹן…
וְאָז הֵכִין מְלַאי תּוּפִינִים, לְבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן.
אֶת הַמְּחִירִים הוֹרִיד שִׁמְשׁוֹן כְּדֵי לִמְשֹׁךְ קָהָל,
וְ"שֹׁד וָשֶׁבֶר", לִיז, כִּי הִתְהַפֵּךְ לָהּ הַגּוֹרָל.
אִבְּדָה אֶת כָּל הַלָּקוֹחוֹת וְאֶת הָרְוָחִים,
וְהַמַּתְכּוֹן שֶׁל סָבָתָהּ הָלַךְ לִשְׂדוֹת זָרִים.
הָלְכָה לָהּ לִיז לְרֹאשׁ הַכְּפָר, בָּכְתָה וְזָעֲקָה,
וְהוּא יָרַד אֶל רֹאשׁ הַכְּפָר לְמַטָּה בַּבִּקְעָה.
אָמַר לוֹ "הָאוֹפִים סִכְּמוּ עַל זוֹ הַחֲלֻקָּה,
וְכָעֵת שִׁמְשׁוֹן גָּנַב מִלִיז אֶת מַרְכֻּלְתָהּ".
עָנָה לוֹ הַשֵּׁנִי "אֲבָל הֵיכָן הַהוֹכָחָה?"
וְלֹא יָדַע אָז, הָרִאשׁוֹן, לָצֵאת מֵהַמְּבוּכָה.
נִסָּה לוֹמַר "זֹאת לֹא טָעוּת, הֲרֵי כֻּלָּם יוֹדְעִים
שֶׁלִיז הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה בִּתְחוּם הַתּוּפִינִים".
עָנָה לוֹ הַשֵּׁנִי "וּמָה אִם כֵּן? וּמָה אִם כָּךְ?
בַּתּוּפִינִים נִסָּה שִׁמְשׁוֹן, נִסָּה וְגַם צָלַח.
הַמְּחִירִים שָׁוִים הֵם לְכָל כִּיס וְכָל תּוֹשָׁב
וְאֵין לְךָ שׁוּם הוֹכָחָה שֶׁמַּר שִׁמְשׁוֹן גָּנַב".
חָשַׁב אָז רֹאשׁ הַכְּפָר שֶׁל לִיז וְכָכָה הוּא אָמַר:
"הַיּוֹם זֶה תּוּפִינִים, מָחָר יִהְיֶה זֶה כָּל דָּבָר.
נַסְכִּים שֶׁמֵּהַיּוֹם, עַל כָּל חִדּוּשׁ וְכָל מַתְכּוֹן,
יִהְיֶה רִשּׁוּם שֶׁל הַזְּכֻיּוֹת, לְמִי שֶׁבָּא רִאשׁוֹן".
מֵהַסִּפּוּר עַל שְׁנֵי כְּפָרִים, מָה אָנוּ לְמֵדִים?
שֶׁעִם גִּדּוּל אֻכְלוּסִיָּה, יֵשׁ צֹרֶךְ בְּחֻקִּים.
כְּדֵי שֶׁנֶּהֱנֶה מֵחֲלֻקַּת הָעֲבוֹדָה,
וְשֶׁשִׁמְשׁוֹן יַמְצִיא אוּלַי מַתְכּוֹן לְפַשְׁטִידָה.
נשווה לדוגמה בין כפר קטן של פעם לבין עיר גדולה ומודרנית
מידע – בכפר קטן כולם מכירים את כולם, וגם הכלכלה פשוטה. המידע, אם כך, יחסית זמין לכולם. בעיר גדולה ומודרנית, אנשים מנהלים קשרי גומלין גם עם אנשים שאינם מכירים (למשל השליח מהסופר, הפקידה בבנק, או אדם שפוגשים ברחוב). כמו כן, המוצרים עצמם הפכו להיות מורכבים ומגוונים, וחלקם דורש מומחיות על מנת לפענח אותם. בעיר גדולה ומודרנית כמות המידע עצומה והיא מעבר ליכולת של כל אדם להכיל, לסנן, ולהתנהל איתה בחייה היום יום. לכן, באופן יחסי לכמות המידע הקיימת סביבנו, המידע שברשותנו – מוגבל.
עלויות עסקה – עלויות עסקה הן עלויות הנובעות ממגבלה של מידע, כמו: חיפוש מידע, השוואת מחירים, כתיבת חוזים, הסטייה מהתנהלות אופטימאלית בגלל מגבלת מידע, רמאויות (חסר מידע על התנהגות האנשים), חוקים ואכיפתם.
מן הסתם, בעיר גדולה ומודרנית יהיו הרבה יותר עלוית עסקה, כולל התנהלות הנובעת מקיומן של עלויות עסקה ושנועדה לצמצם עלויות עסקה, אך היא עצמה עלות עסקה.
למשל – כשאדם רוכש רכב יד שניה מאדם זר, הוא לא מכיר את המוכר ולא יודע אם הוא יכול לסמוך עליו, הוא גם לא מומחה בתחום הרכב ולכן לא יודע להעריך את מצב הרכב, וכמובן שאין לו גם מידע לגבי כל כלי הרכב המוצעים למכירה, מצבם, ואמינות המוכרים. מה יעשה? ייקח את הרכב למכון בדיקה, ישקיע זמן (וכסף) בחיפוש, ייקח פרטים של המוכר ויכתוב זכרון דברים. כל אלו הן עלויות עסקה (לדוגמה – המאמר המפורסם "שוק הלימונים", שכתב ג'ורג' אקרלוף).
מוסדות – נגדיר מוסדות ככללי המשחק. כלומר, כל החוקים הפורמאליים ואכיפתם (קרי – אכיפה חיצונית על ידי החוק), וכל המוסכמות והנורמות החברתיות ואכיפתן (קרי – אכיפה פנימית על ידי לחץ חברתי, אמון, מוניטין).
בכפר קטן שבו כולם מכירים את כולם, המוסדות הם בלתי פורמאליים בעיקרם. אדם שסוטה מההתנהגות הנורמטיבית זוכה מיד ל"פרצופים", ואם ימשיך בהתנהגותו הוא מסתכן באיבוד קשרים חברתיים וכלכליים (לדוגמה – נערה בחברה חרדית שמגיעה לבית הספר בחצאית שאינה באורך המתאים).
בעיר גדולה ומודרנית, מוסדות פורמאליים ובלתי פורמאליים גרים בכפיפה אחת. כששני צדדים כותבים למשל חוזה שכירות לדירה, לחוזה יש תוקף משפטי והוא משמש כגיבוי לצורך אכיפת ההסכם. ההסכם בין הצדדים נשען גם על אמון (הנובע מתוך ההיכרות ביניהם, פענוח לא מודע של שפת גוף, בירור מידע על השוכר/משכיר וכדומה).
ארגונים – נגדיר ארגונים כמבנה החברתי שבו מתנהלים קשרים חברתיים וכלכליים. בהקשר הכלכלי, בכפר קטן או עיירה קטנה של פעם, הכלכלה התנהלה בעסקים משפחתיים קטנים. ככל שהשווקים גדלו, גם המבנים הכלכליים גדלו והפכו מורכבים יותר (פירמות גדולות לצד עסקים קטנים).
ישנם מניעים שונים לגידול פירמות. אזכיר כאן 2 מניעים אשר קשורים למגבלה של מידע:
(1) חיסכון בעלויות עסקה –
רונלד קואז, במאמרו "טבע הפירמה", מסביר גידול פירמות אנכי (גידול בשלבי היצור, למשל – מיזוג עם הספק), על מנת לחסוך בעלויות עסקה שנובעות ממגבלת מידע אודות ספקים.
(2) יתרונות לגודל במוניטין –
בעבודת הדוקטורט שלי, והמשכה במאמר "על כלכלה של מותגים משותפים", הצעתי הסבר לגידול אופקי של פירמות (גידול בהיקף המכירות, כולל התרחבות פירמה לתחומים נוספים), בשל יתרונות לגודל במוניטין. הרחבה אופקית של הפרמה מאפשר למידע אודות התנהגות הפירמה לעבור מהר יותר, רמאות הופכת לפחות כדאית, ויוצא מכך שגודל הפירמה (בהנחה שעדיין מתקיימת תחרות) מהווה סיגנל לאיכות.
טכנולוגיה – כאמור לעיל, בכפר קטן המוצרים פשוטים והמגוון דל. אדם אחד מגדל פלפלים, אדם אחר תופר שמלות, והשלישי מוכר קרח עם עגלה וסוס. בעיר גדולה ומודרנית אני יכולה להזמין דרך האינטרנט טלפון סלולרי, שמלת משי, ונייר טואלט רב-שכבתי עם ריח של פיות שרחצו באגמים נסתרים. וכל השפע הזה (גם בכמות, גם בגיוון וגם במורכבות) הוא הסביבה שבה מתנהלים החיים החברתיים והכלכליים.
למה צריך מוסדות?
ויותר ספציפית – למה חשוב לאכוף זכויות על רכוש פרטי?
בתהליך ההתפתחות של החברה האנושית, ככל שהאוכלוסיה גדלה והמורכבות החברתית והכלכלית גדלה, גם ההון משתנה. נוצר צורך להגדיר מחדש את הזכויות על ההון הפרטי, על מנת שהפרטים יוכלו להפנים רווחים ועלויות (כפי שראינו בדוגמה של הילידים והסחר בפרוות).
לדוגמה – מה ההבדל בין אדם אשר נוהג ברכב פרטי לבין אדם שנוהג ברכב חברה?
התפתחות ההון
ניתן לראות את התפתחות ההון המרכזי לאורך זמן, מהפיזי אל המופשט, ובמקביל את השינוי בהגדרה של זכוי ות הרכוש:
שינוי בהון: בעל חיים וצמחים (אין רכוש פרטי) ← קרקע (בעלות על קרקע ומבנים) ← תעשיה וא"כ הייטק (בעלות על מפעלים, על מוצרים) ← הייטק (חברות, פטנטים, מוצרים, רכוש, פיננסיים) ← מידע…
כשהמידע הפך להיות ההון המרכזי, ובעיקר כשהמידע לגבי מאפייני האנשים והתנהגותם הפך להיות מרכיב מרכזי בכלכלה – המשמעות של הזכויות על רכוש פרטי היא הגנה על הפרטיות.
שימו לב שההון אינו מתחלף, אלא מתווסף. השינוי בהון בא לידי ביטוי בכך שיש הון חדש שהופך להיות יותר דומיננטי בכלכלה. ומה השלב הבא?…
המאבק על התודעה
קשה לזהות את השלב בהתפתחות שאנחנו נמצאים בו כאשר אנחנו חלק מהתהליך, וגם כאשר אנו מזהים ומבינים את השינוי, לוקח זמן למוסדות להתפתח, והדבר כרוך במאבקים על השליטה בהון. הרי האנשים השולטים בחברה (הון-שלטון) מעוניינים לשמר את מעמדם וכוחם.
ההון הדומיננטי העכשווי, כפי שאני מזהה אותו, הוא "תודעה". מאבק על תודעתם של האנשים היה קיים מאז ומתמיד, אולם בימינו ההון הזה הפך להיות ההון הדומיננטי. היכולת להשפיע על התנהגותם של אנשים דרך מניפולציה רגשית, הצפה של מידע, עיוות המידע והאמת, יצירת תלות של ההמון במוצרים טכנולוגיים – הופכת את ההמון למריונטה נשלטת.
במודל ההתפתחות לטווח קצר, ניתן להסביר זאת על ידי יציאה מאיזון, או לופ (לולאה) של התרחבות שווקים והתפתחות טכנולוגית, אשר עדיין לא מצא את איזונו על ידי התפתחות מוסדית. במילים אחרות – ברמה החברתית, עדיין לא נמצאו הכלים להגן על התודעה, ולשמור על תודעה עצמאית.
על יציאה מאיזון וצמיחה כלכלית
ישנן אין ספור תאוריות על צמיחה כלכלית, שלא אפרט כאן. ההסבר המקובל לצמיחה כלכלית הוא שיפורים טכנולוגיים. הסבר שהיה יכול להניח את הדעת אילו גודל האוכלוסיה היה נשאר קבוע. אולם, כפי שנוכחנו לעיל, מאז המהפכה התעשייתית, לא רק הטכנולוגיה התפתחה באופן מואץ, אלא גם גודל האוכלוסיה. ואם נגדיר צמיחה כלכלית כגידול של התוצר לנפש, אז נדרש הסבר יותר מעמיק מ"שיפורים טכנולוגיים".
באמצעות מודל ההתפתחות לטווח קצר, ניתן להציג באופן פשוט להפליא הסבר לצמיחה כלכלית, כיציאה מאיזון.
כיצד?
צמיחה כלכלית מתרחשת כאשר הגידול בתפוקה (אשר נובע משיפורים טכנולוגיים) מוביל להתרחבות שווקים שאינה נובעת מגידול אוכלוסיה.
במקרה כזה, החברה נכנסת ללופ של התרחבות שווקים ושיפורים טכנולוגיים, ולגודל האוכלוסייה לוקח זמן להדביק את הפער, והתוצאה היא גידול בתוצר לנפש, כלומר – צמיחה כלכלית.
אילו שיפורים טכנולוגיים הובילו להתרחבות שווקים?
המצאת הקיטור, ובעקבות זאת רכבות, ולאחר מכן כלי תחבורה שונים – כל אלו מאפשרים לאנשים לחצות ימים ויבשות כשהעולם כולו נפתח לסחר ושיתופי פעולה כלכליים – השווקים גדלים ללא גידול מקביל של האוכלוסיה.
באופן דומה, גם המצאת הטלגרף, ובעקבותיה התפתחות הטלפון והאינטרנט – איפשרו לאנשים ממקומות גיאוגרפים מרוחקים לתקשר בזמן אמת. כתוצאה מכך, השווקים התרחבו וירטואלית והנה אנחנו כבר בכפר הגלובלי גם מבלי לצאת מהבית.
התוצאה היא שהיחס בין מקורות לאוכלוסיה יצא מאיזון ← צמיחה.
שימו לב כי בעקבות הגידול בתפוקה גם האוכלוסייה תגדל, ובסופו של דבר הפער יצטצמצם ונחזור לאיזון בין מקורות לאוכלוסייה. אולם כל עוד אמצעי התחבורה והתקשורת משתכללים, וכל עוד יש עוד לאן להרחיב את השווקים – יווצר פער בין מקורות לאוכלוסיה.
מודל התפתחות לזמן קצר (סופי)
המודל לוקח בחשבון גם את השפעת השיפורים הטכנולוגיים על גידול אוכלוסיה, וגם את השפעתם על התרחבות השווקים ללא גידול מקביל של האוכלוסייה.
למה?
האם צמיחה כלכלית היא מטרה ברמת חברה? למה? האם יש מטרות נוספות? מהן? כיצד מחזירים את התהליך לאיזון? האם איזון זו מטרה?
חלק 4 – מה צופן העתיד
ּהייקו עירוני / נירה יקואל
שְׂמִיכָה שֶׁל טְלָאִים
פְּרוּשָׂה עַל כְּבִישׁ עִירוֹנִי,
מְכַסָּה טְלָאָיו.
מְנַקֶּה רְחוֹבוֹת
אוֹסֵף שִׁבְרֵי חֲלוֹמוֹת,
לְאַלְבּוֹם חַיָּיו.
בֵּית קָפֶה בַּשְּׁכוּנָה,
הוּא כּוֹתֵב, הִיא עוֹנָה,
בֵּינֵיהֶם דְּמָמָה.
תִּקְתּוּק שְׁעוֹנִים,
מֵאָה עֶשְׂרִים וְאַחַת,
זוֹ פְּצָצַת קִדְמָה.
עד כה התייחסנו למודל לטווח קצר, אשר בוחן את תהליך ההתפתחות של החברה האנושית כתוצאה משיפור חד פעמי בתנאי האקלים. מודל זה מתאים על מנת להתמקד בתקופה מסויימת ובקשרים בין גידול אוכלוסיה והתרחבות שווקים להתפתחות מוסדית, ארגונית וטכנולוגית.
בחלק זה נבחן את גידול האוכלוסיה לזמן ארוך, ונציע הסתכלות כוללת על התפתחות החברה האנושית על פני זמן, תחת ההנחה של מגבלת משאבים.
עקומת גדילה טיפוסית
עקומת הגדילה הטיפוסית מתארת קצב גידול אוכלוסייה של יצור חי כלשהו, בסביבת מחיה בלתי משתנה (המתייחסת לסביבה הגיאוגרפית, לתנאי האקלים, למקורות המזון ולמתחרים).
שלב 1 – שפע מקורות, אוכלוסיה מועטה. קצב גידול האוכלוסיה איטי, זהו שלב של הסתגלות האוכלוסיה לסביבת המחיה.
שלב 2 – שפע מקורות, האוכלוסיה כבר הסתגלה לסביבה והיא גדלה מספיק על מנת שקצב ההתרבות שלה יהיה מהיר.
אוכלוסייה מספיק גדולה בכדי להתרבות מהר
שלב 3 –מחסור במקורות, האוכלוסיה גדלה וכבר אין מספיק מקורות לקצב צמיחה מואץ, ולכן קצב גידול האוכלוסיה איטי.
כיצד משפיע שיפור חד פעמי בתנאי אקלים על עקומת הגדילה הטיפוסית?
שיפור בתנאי האקלים מוביל לגידול המקורות ולכן לגידול בכושר הנשיאה של האוכלוסיה בסביבת המחיה, והאוכלוסיה תגדל בהתאם.
כיצד משפיע שיפור חד פעמי בתנאי אקלים על עקומת הגדילה האנושית?
בדומה לעקומת גדילה טיפוסית (של כל יצור חי בסביבת מחיה נתונה) – שיפור בתנאי האקלים מוביל לגידול המקורות ולכן לגידול בכושר הנשיאה של האוכלוסיה בסביבת המחיה, והאוכלוסיה תגדל בהתאם.
אולם, כתוצאה מכך שהאוכלוסיה גדלה, המבנה החברתי מתרחב (והשווקים גדלים), וכתוצאה מכך, כפי שנוכחנו במודל ההתפתחות של הטווח הקצר, הדבר יוביל בסופו של דבר להתפתחות טכנולוגית אשר תגדיל שוב את המקורות ולכן האוכלוסיה תגדל שוב – תהליך זה ימשיך עד לאיזון בין מקורות לאוכלוסיה.
גידול האוכלוסיה האנושית לאורך זמן
כאשר בוחנים את גידול האוכלוסיה האנושית לאורך זמן, ניתן לזהות את שני השלבים הראשונים בעקומת הגדילה הטיפוסית – קצב גדל איטי ולאחריו קצב גידול מהיר.
בהינתן מגבלת משאבים, האם יש גבול עליון ליכולת ניצול המשאבים (כלומר – ליכולת האדם לייצר מקורות)?
האם יש גבול עליון לכושר הנשיאה?
האם יש גבול עליון לשיפורים טכנולוגיים?
ואם כן – אז מה?…
אנחנו חיים בתקופה של התפתחות מואצת – אוכלוסיה, חברה, שווקים, מוסדות וארגונים, טכנולוגיה. קשה לנו לדמיין את עצמנו חיים אחרת.
אולם, רוב זמן הקיום האנושי החברה האנושית התפתחה בקצב איטי. עד למהפכה החקלאית לא היו שיפורים טכנולוגיים כמעט בכלל.
האם יש לנו יכולת לדמיין את עצמנו חיים ללא מרדף?
בהתייחס להתפתחות מהפיזי למופשט: בעלי חיים וצמחים – קרקע ומשאבים – תעשיה – תעשיית הייטק – מידע – תודעה. האם הגענו גם לגבול העליון של ההפשטה?
