סדנת שירה ושיח בהשראת לוינס – ינואר 2025 – עם אלדד שידלובסקי ונירה יקואל

לוינס מתייחס לזמן בהקשר של האחרות – הזמן שלי והזמן של האחר שונים. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בתפיסות הזמן השונות, אלא בעצם החוויות השונות שעוברות עלינו ומתרחשות על פני זמן. כפי שאוזכר במפגש הראשון לוינס חווה את חדגוניות הזמן במחנה השבויים בו שהה. שעמום הוא חווית זמן שאין בה תכנים למלא אותה.

שוחחנו על מושג הזמן כמושג הכרחי בהגדרת טקסט נרטיבי בניגוד לטקסט תיאורי או טקסט שמיועד לתת הסבר. הספרות מתרחשת בזמן. יש בה עלילה. חלק מהפילוסופים התעלמו מנושא הזמן והשינוי הגלום בו. בעולם האידאות האפלטוני הכל מושלם, אין הזדקנות, אין התכלות החומר ולכן אין זמן. מנגד, הפילוסופיה של לוינס מתרחשת כולה בזמן ולכן יש בה מימד נרטיבי. בדומה לספרות יש בה, בנוסף למימד הנרטיבי, גם מימד חוויתי.

הבחנו בין זמן השעונים (זמן פיזיקלי) לבין הזמן האיכותי. הפילוסוף ברגסון התייחס לזמן האיכותי. זמן המבטא זרימה בו לכל רגע יש חוויה שונה המושפעת מהרגעים שקדמו לו, כמו חוויה הנוצרת בעת שמיעת מוזיקה. הזמן האיכותי מבטא את חווית הקיום השונה של כל אחד מאיתנו. האחרות נובעת, כאמור,  מכך שחווית הקיום היא פנימית ואותה לא ניתן לחלוק. הזמן שלי שונה לכן בהכרח מזמנו של האחר. על ברגסון כותב לוינס "גישתו של ברגסון שחררה אותנו מהגורל האבסורדי כי אין שום חדש, משום שמה שעומד להתרחש, הרי במובן מסוים כבר אירע" (אתיקה והאינסופי, עמ' 39). רק התייחסות אגוצנטרית לעולם המתעלמת מקיומו של האחר יכולה לטעון שאין חדש תחת השמש. שהרי האחר הוא כולו מסתורין לא מפוענח.

על הזמן הפיזיקלי הוא זמן השעונים כותב וו' ג' זבאלד (W.G. Sebald) בספרו "אוסטרליץ":

עד להאחדת לוחות הזמנים של הרכבות הראו השעונים בליל ובלייז' שעה שונה מזו שהראו השעונים בז'נבה או באנטוורפן, ורק מאז שנכון זמן אחד, באמצע המאה התשע עשרה בערך, שולט הזמן ללא עוררין ("אוסטרליץ", עמ' 13).

תרגיל הכתיבה הראשון התייחס לתפיסת הזמן השונה שיש לאנשים, וגם לכל אחד מאיתנו. רגעים בהם הזמן נע מהר לעומת  רגעים בהם נדמה  לנו שהזמן לא זז.