מוֹתַר האדם / נירה יקואל
צִפּוֹר יוֹדַעַת לִהְיוֹת צִפּוֹר
בְּלִי לְהִתְעַמֵּק בִּתְעוּפָה.
צָב נוֹשֵׂא אֶת שִׁרְיוֹנוֹ
וְלֹא שׁוֹאֵל מַדּוּעַ זֶה נָחוּץ.
בַּרְדְּלָס טוֹרֵף
וְלֹא תּוֹהֶה
אוּלַי עָדִיף חַמְצִיץ.
וְאֶבֶן?
סְתָם מֻנַּחַת.
גֶּשֶׁם, רוּחַ, נְמָלִים,
יֶלֶד שֶׁבּוֹעֵט אוֹ שׁוּעָלִים –
אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יִגְרֹם לָהּ
לַחֲשֹׁב עַל הֱיוֹתָהּ.
אֲבָל אָדָם –
מַדּוּעַ הוּא שׁוֹאֵל וּמִתְחַבֵּט?
מַדּוּעַ לֹא יָכוֹל פָּשׁוּט לִהְיוֹת,
כְּמוֹ אֶבֶן, כְּמוֹ צִפּוֹר, כְּמוֹ צָב –
בְּלִי לְהָבִין,
בְּלִי לִתְהוֹת.
סְתָם לִשְׁכַּב לוֹ עַל הַגַּב.
בְּלִי מָתַי וְאֵיךְ וְלָמָּה.
סְתָם לִהְיוֹת אָדָם,
שֶׁלֹּא חוֹכֵךְ בְּדַעְתּוֹ.
כְּלוֹמַר –
שִׁימְפַּנְזֶה.
שאלות, שאלות, שאלות – האם זה מותר האדם מן הבהמה, היכולת לשאול שאלות? הרצון להבין את העולם סביבנו?
בואו נחקור.
לפני שנפנה לשאלה "מה מותר האדם" (אם בכלל), או "מהו אדם" – אתחיל בשאלה קלה יותר: "מהו כיסא". למה? המטרה שלי היא להתחקות אחר האופן שבו אנחנו עונים לשאלה "מהו כיסא" וממנו להשליך על שאלות מורכבות יותר כמו "מהי דבורה", "מהו אריה" וכמובן – "מהו אדם".
א. מהו כיסא?
כיסא אינו המושב עליו אנחנו יושבים, או המשענת עליה אנו נשענים. כיסא גם אינו החומר ממנו הוא עשוי, וגם לא הצורה הכללית שלו. האם כיסא הוא מכלול הדברים הללו?
אם ישאלוני "מהו כיסא", אענה: "חפץ דומם שנועד לישיבה". לכן, כשהילד שלי מתיישב עליי להציקני וקורא לי "כיסא", אני יכולה לומר לו בביטחון שאינני כיסא. מדוע? כי אינני חפץ דומם. אולם מה לגבי שולחן? הרי יש אנשים שיושבים על שולחן. ובכן, זו כבר התחכמות, הרי ניתן לשבת לא רק על שולחנות, אפשר לשבת גם על גזע עץ וגם על הארץ. ומה עם "כיסא החותנת"?
קקטוס "כסא החותנת"
"כיסא החותנת" זה קקטוס שנראה כמו פוף עם הרבה קוצים, והוא מהווה דוגמה לשימוש במילה כיסא כשהכוונה היא בדיוק להפך – לדבר שלא נועד לישיבה.
ובחזרה לשולחן – תרצו תשבו, לא תרצו לא תשבו, ועדיין שולחן איננו כיסא, כי הוא לא נועד לישיבה. מדוע אני כל כך בטוחה בכך? משתי סיבות: 1) זהו לא השימוש השכיח בשולחן, ו-2) אין לשולחן מאפיינים שמעידים על כך שהוא נועד לישיבה.
מאפיינים ייחודיים? בדיוק כך. גובה הכיסא נועד לנוחיות הישיבה, כל מבנה הכיסא נועד לשם כך. אולם, על איזו ישיבה מדובר? הרי יש הבדל בין ישיבה על כיסא לבין ישיבה על ספסל או על כורסה, וגם הם נועדו לישיבה! ובכן, ניתן לדייק את ההבדלים ולהעמיק ולדון במאפייניו הייחודיים של כיסא ובאופן הישיבה, אך המטרה לשמה חקרנו את מהותו של הכיסא הושגה ולכן נמשיך.
אם כך, מהי נפקא מינה?
במענה לשאלה "מהו כיסא" התייחסנו לשימוש בו עבורנו (למה הכיסא משמש אותנו? לשם מה הוא נועד? לישיבה) והתייחסנו גם למאפייניו הייחודיים – המאפיינים שמעידים על ייעודו/תכליתו. ובתבנית החשיבה הזאת נשתמש גם בהמשך.
ב. תכלית/ייעוד
שאלת התכלית, כלומר למה הדבר משמש או לשם מה הוא נועד, היא שאלה לא מסובכת מדי כאשר מדובר בחפץ דומם שנוצר על ידי אדם (כמו כיסא), ויש לנו הבנה לשם מה האדם יצר אותו. אולם, כאשר אנו בוחנים את שאלת התכלית עבור אובייקטים שאינם מעשה אדם – השאלה מורכבת יותר, ועלינו להיזהר מספקולציות כגון "מה אלוהים רצה…". לכל הפחות, 'אני' אזהר מספקולציות כאלו כי לא הוזמנתי לשום פגישת צוות עם היושב במרומים, כך שאיני יודעת.
המשוטטים במרחבי החקר, ודאי שמו לב שאימצתי את הגישה האריסטוטלית (של אריסטו) לשאלת התכלית, והיא שתכליתו של דבר היא "למה הדבר משמש באופן שעושה שימוש במאפייניו הייחודיים". כלומר, לפי הגישה הזאת אין צורך לשאול את היוצר לשם מה יצר דבר מה, אלא רק להתבונן ביצירה עצמה ולהסיק מסקנות למה היא משמשת (בנוסף – קורה לעיתים שתכליתה של יצירה תסטה מכוונת המשורר).
כאשר אנו בוחנים את השאלה "לשם מה הדבר משמש", עולה שאלה נוספת והיא "את מי הדבר משמש?" כלומר, שאלת התכלית אינה מנותקת מההקשר. לכן עלינו להתייחס גם למושא התכלית. תכליתו של הכיסא היא לשמש לישיבה בשביל בני אדם (ולא בשביל ג'ירפה או אבן בשדה). תכליתה של הזברה היא לשמש מאכל לאריות (למשל), אולם גם צבאים יכולים לשמש מאכל לאריות, וגם תאואים. אם כך, מה ייחודי בזברה? ומדוע מושא התכלית של הזברה הוא האריה דווקא? ומי מחליט שלזברה יש תכלית? יש בזה מן הציניות לומר שתכלית הזברה היא לשמש טרף ליצור חי אחר. האם עולם החי כולו הוא תעשיית בשר? ואם כך מי הטורף הגדול מכולם, התולעים או חיידקי המעיים?
"אם אריה ישאג מי לא יירא?" (עמוס ג', ח')
והנה, שאלת השימוש הולכת ומסתבכת, וכבר איננו יודעים בשביל מי ולשם מה יש זברות ובשביל מי ולשם מה יש אריות, והאם השאלה הזו בכלל רלוונטית או שזו רק דרכה של התבונה להתל בנו. אולי פשוט יותר לשאול במה נבדלת זברה מתאו? מה ייחודי בדבורה? מה ייחודי בצב? מה ייחודי בג'וק?
דבורה? מייצרת דבש. זברה? יש לה פסי ברקוד מעניינים. ארנב? זוקף אזניו לכל רחש. דג? שוחה במים. ציפור? עפה בשמיים. אריה? טורף ושאגתו מהלכת אימים. צב? נושא ביתו על גב. נחש? הולך על גחונו וגם מכיש. זיקית? משנה צבעיה להסוואה, ג'וק? הרי הוא פסגת הפחד (ואל תתווכחו איתי על זה), וכך הלאה וכך הלאה. האם זיהיתם את הדפוס? (לא שלי, של החיות).
הדפוס שאני מזהה ומציגה לפניכם הוא שהדרך שלנו (בני אנוש) להבדיל בין יצור חי אחד למשנהו, הוא על ידי המאפיינים שבאמצעותם הוא מתקיים או שורד. צבעי ההסוואה של הזיקית הם הדרך הייחודית של הזיקית להתחמק מאויבים שלא יטרפו אותה – זאת דרכה לשרוד. עיניו המיטיבות לראות של הנץ משמשות אותו למציאת מזון – זו דרכו לשרוד. השריון של הצב – מגן עליו, זו דרכו לשרוד. וכך הלאה.
כלומר, המאפיינים הייחודיים של בעל חיים כלשהו, הם המאפיינים שבאמצעותם הוא שורד, והאופן הייחודי של בעל החיים לשרוד (בזכות המאפיינים הללו) – הוא התכלית של אותו בעל חיים במארג החיים הכולל.
מדוע במארג החיים הכולל? כיוון שזהו מושא התכלית שאנו מתייחסים אליו. אנו מוצאים את התכלית הייחודית של הנץ על פי המאפיינים הייחודיים לנץ – ייחודיים בהשוואה למה? בהשוואה ליתר בעלי החיים, כלומר – בהתייחס לטבע בכללותו.
האמנם? האם מושא התכלית הוא אכן הטבע בכללותו, או שמא מושא התכלית הוא אנחנו, בני אנוש, אשר מחפשים תבנית על פיה נוכל לסווג, למיין ולשייך את בעלי החיים מתוך רצון להבין את העולם סביבנו?
שמתם לב שכל הזברות דומות במהותן? פעם זברה, תמיד זברה. גם כל הזבובים דומים במהותם.
האם גם כל הדבורים דומות במהותן?
בכוורת ישנה חלוקת תפקידים: יש מלכה, יש דברים פועלות, יש לעיתים גם דבורים לוחמות, ויש דבורים ממין זכר (הידעתם שדבורה ממין זכר נוצר מביצה בלתי מופרית? ושכל שימושו הוא להפריה?). כלומר, במקרה של כוורת דבורים, אפשר להתייחס לכוורת כמושא התכלית, ולמצוא את תפקידה של כל דבורה בכוורת (למצוא את יעודה של כל דבורה במארג החיים של הכוורת). אפשר, לעומת זאת, להתייחס לדבורים בהשוואה ליצורים חיים אחרים, ולמצוא את תכליתן במארג החיים הכולל. ואפשר, כמובן, למצוא את תכלית הדבורים בשבילנו – לייצר לנו דבש (אין זה אומר שזהו תפקידן בחלד, אלא שלשם כך הן משמשות אותנו).
שימו לב כיצד תכליתה של הדבורה משתנה, בהתאם למושא התכלית שאנו מתייחסים אליו.
שימו לב גם שחלוקת התפקידים בתוך הכוורת לא משתנה עם גודל הכוורת, או עם מיקומה, או עם הזמן. כשהכוורת גדלה, הדבורים לא יתחילו להמציא את הגלגל ולעסוק במסחר, נכון?
ומה לגבי האדם?
ג. מותר האדם
באחד הימים התכנסו בבית הלמה ושאלנו אילו מאפיינים ייחודיים לאדם. הרשימה היתה ארוכה:
- מודעות לחיים ולמוות
- רצון מודע
- יכולת לשקר לעצמי
- יוצר כלים
- נפש, נשמה
- מדבר
- תיעוד
- אומנות
- קשרים חברתיים מורכבים
- הגות, רוחניות
- יכולת תכנון וחשיבה
- מצפון, מוסר
- דמיון
- חי לא רק בהווה
- חי לא רק בהישרדות
- שואל שאלות
כשהתבוננתי ברשימה הזו, שמתי לב שניתן לחלק אותה לכמה קטגוריות:
[1] שכל (יכולת תכנון, יצירתיות, יכולת לשאול שאלות, לפתור בעיות מסובכות ולהסיק מסקנות)
[2] מודעות (מודעות לחיים ולמוות, חשיבה הגותית ורוחנית, רצון ובחירה חופשית)
הסיבה שהפרדתי בין השכל למודעות היא שיכולת שכלית ברמה כזאת או אחרת, ניתן למצוא גם אצל יצורים חיים אחרים, ואילו המודעות לחיים ולמוות, ככל הידוע לי, ייחודית לאדם.
[3] חברה (יכולת לקיים קשרים חברתיים מורכבים, כללי מוסר, מצפון, וכמובן – דיבור)
שימו לב שאצל הדבורים, למשל, כל הכוורת הם "בני משפחה", והתקשורת ביניהם מבוססת בעיקר על פרומונים ('חלקיקי' ריח). בני אדם מקיימים קשרים חברתיים-כלכליים גם עם אנשים זרים.
[4] יצירת כלים / טכנולוגיה
כאן בא לידי ביטוי השילוב בין השכל למבנה הפיזי (הצורה) – ידיים שמתאימות למלאכות עדינות ומורכבות יחד עם יכולת חשיבה מפותחת.
האם אחד המאפיינים הללו (או כולם יחד) מכוונים אותנו אל התכלית?
אני חוזרת לרגע אל עולם החי, ומנסה לדייק מעט יותר – האם המאפיין הייחודי של האריה הוא הפעולה (אריה מפחיד, אריה טורף) או הצורה (המבנה הפיזי המאפשר זאת – שאגת האריה, השיניים החדות והגדולות, מבנה הגוף)? והרי הם קיימים במשולב.
הצורה היא המאפיינים הייחודיים והפעולה היא התכלית הייחודית. הצורה היא ה"כוח" והפעולה היא ה"פועל". הם תמיד שזורים יחדיו, והם אלו שמאפשרים לאותו יצור חי לשרוד בעולמנו, לקחת חלק במעגל החיים.
במילים אחרות – אם הצבי רץ ממש מהר (זאת הפעולה), הוא עושה זאת בזכות רגליו הקלילות (זאת הצורה). אם כך, האם ככל שהצבי ירוץ מהר יותר כך ישתפרו סיכוייו לשרוד? האם ככל שראייתו של הנץ תהיה חדה יותר כך ישתפרו סיכוייו לשרוד?
אם כך, ובחזרה אלינו בני האנוש שמדברים ללא סוף (האם זהו ספוילר?), האם על מנת למצוא את התכלית (על פי אותה תבנית חשיבה), עלינו לזהות את המאפיינים הייחודיים לאדם, אשר מסייעים לו בהישרדותו?
האם ככל שתבונתו של האדם רבה יותר כך יגדלו סיכוייו לשרוד? האם אלברט איינשטיין הוא השורד האולטימטיבי? או שמא הדלאי למה? את מי הייתם לוקחים אתכם לאי בודד, את עדה יונת או את בוב הבנאי? רגע אחד… מדוע לבוב הבנאי (או לצ'ארלי הדוגמן או אפילו לסבטלנה המהנדסת) אין שכל כמו לאלברט איינשטיין? הרי לכל האריות שיניים חדות וחזקות. האם אתם מסוגלים לדמיין אריה חסר שיניים? האם תוכלו לומר בכנות ששכל הוא המאפיין הדומיננטי של בני האדם? אהמ…
אם כך, אולי השכל אינו המאפיין הייחודי של האדם?
שכל או לב? ואולי שניהם?
אולי דווקא החברותיות היא המאפיין הייחודי של האדם? האם ככל שהאדם חברותי יותר כך סיכוייו לשרוד גדלים? אין ספק שבימי בית הספר העליזים (זהירות, הטיית נוסטלגיה), להיות מקובל חברתית מהווה יתרון הישרדותי. אם כך, מדוע חברותיות אינה מאפיין דומיננטי אצל כל בני האדם? מדוע יש אנשים שמה שמניע אותם זה "מה יגידו" ואנשים אחרים שמה שמניע אותם זה "אתם לא תגידו לי"? מדוע יש אנשים עם שפע של ביטחון עצמי ואחרים פחות?
מדוע אנחנו כל כך שונים זה מזה? והאם אנחנו כל כך שונים זה מזה?
בדומה לדוגמה של כוורת הדבורים, עלינו להחליט ראשית מהו מושא התכלית. אנחנו יכולים לבחון את ההבדלים בין בני אנוש ואז לבחון את התכלית של אדם ספציפי בהשוואה לכלל בני האדם (לשאול מה ייחודי בשרון? מה ייחודי בסילביה? מה ייחודי במיכל?), ובהקשר הזה נוכל גם לשאול אם אדם בוחר את ייעודו בחיים או שאולי התכלית נגזרת מתוך כישוריו, אישיותו ונסיבות חייו? (כלומר – הבחירה מצומצמת למדי).
שימו לב שכאשר אנו בוחנים את שאלת 'מותר האדם', אנחנו שואלים על התכלית של המין האנושי ביחס לטבע באופן כללי (במה נבדל האדם מהבהמה?), ולא מתייחסים לתכלית האישית או לשאלת הרצון החופשי של הפרט הבודד.
מה לגבי המגוון?
כאמור, ובדומה לכוורת דבורים, לבני האדם שונים יש תפקידים שונים. אך להבדיל מכוורת דבורים – מגוון התפקידים בקרב בני האדם הוא גדול הרבה יותר. האם למגוון הזה יש תפקיד ברמת המין האנושי בכללותו? האם יש חשיבות לפאזל האנושי בהקשר ההישרדותי של המין האנושי? האם למגוון האנושי יש תפקיד במעגל החיים?
רגע לפני שאתייחס לשאלת המגוון, אעלה תהיה נוספת, אשר נדרש לה גם מאמר נפרד – מה עם המודעות של האדם לחיים ולמוות? אולי זהו מותר האדם מן הבהמה? אם התכלית שאנו חותרים אליה היא בהשוואה ליתר היצורים החיים, כלומר, במובן ההישרדותי – האם למודעות לחיים ולמוות יש תרומה למאבק ההישרדותי של האדם? אולי התרומה היא בביטול האבסורד הקיומי (המוות הוודאי) דרך ביטול המוות (האמונה בחיים שאחרי)? ואולי המודעות לחיים ולמוות מרמזת על תכלית שונה בתכלית? תכלית שאינה נגזרת מתוך הצורך לשרוד בחיים הללו?
ד. הקשר בין גודל למגוון
כשאני בוחנת את המאפיינים הייחודיים של האדם (של המין האנושי בכללותו) ביחס ליצורים חיים אחרים, אני מזהה קשר בין גודל האוכלוסייה להתנהלות האנושית וליכולת של האדם לשרוד. הקשר הזה נובע מהמגוון האנושי, או ליתר דיוק – מהיכולת של בני האדם לחלק תפקידים ולהתמחות.
למה הכוונה? ככל שהאוכלוסייה גדולה יותר (הקבוצה האנושית שבה האדם מתנהל) – כך יש יותר חלוקת עבודה ויותר מגוון של תפקידים בקרב חברי הקבוצה. המגוון הזה אינו רק חלוקה של 10 משימות (למשל) של הפרט הבודד בקרב 10 חברי הקבוצה, אלא יצירת תפקידים חדשים והשתכללות. ככל שהאוכלוסייה גדולה יותר, כך היא משוכללת יותר. גם מבחינת השפה, גם מבחינת הכלים (טכנולוגיה), וגם מבחינת המבנה החברתי ואופן ההתקשרות בין האנשים.
גידול אוכלוסייה ← חלוקת עבודה והתמחות ← יותר מגוון, יותר השתכללות.
התופעה הזאת ייחודית לבני האדם. אין שום יצור חי אחר (למיטב ידיעתי), שהאופן שבו הוא מתנהל ושורד משתנה עם גודל הקבוצה.
מה כאן הצורה ומה כאן הפעולה? או במילים אחרות – מהם המאפיינים הייחודיים לחברה האנושית הבאים כאן לידי ביטוי, ומהי התכלית?
כל המאפיינים שציינו לעיל הם ייחודיים לאדם, אולם המאפיין הייחודי, להבנתי, שגם משפר את סיכויי הישרדותו של האדם ברמת החברה – הוא המגוון.
ומכיוון שמגוון תלוי בגודל האוכלוסייה, אזי ככל שהחברה האנושית גדולה יותר, כך היא משכללת את יכולתה לשרוד.
> תאמרו שישנה מגבלת משאבים אשר מגבילה את גודל האוכלוסייה ולכן את יכולתה להשתכלל – ייתכן, וזוהי שאלה מרתקת לדון בה.
> תאמרו שגידול האוכלוסייה וההשתכללות (שיפורים טכנולוגיים, מבני שליטה מורכבים ועוד) מביאים לחורבן ולהרס ודווקא פוגעים ביכולתנו לשרוד – גם על זה נוכל לדון ולכתוב אפילו סדרת מאמרים.
> תאמרו שהישרדות אינה המטרה, אלא רק אמצעי – גם על זה נוכל להרחיב עוד ועוד, אבל כן אוכל לומר כבר עכשיו שאמירה זאת תואמת לתיזה במאמר הזה, כיוון שהתכלית של האדם (ביחס למארג החיים הכולל) אינה הישרדות, אלא הפעולה הייחודית (שעושה שימוש במאפיינים הייחודיים) שבאמצעותה האדם שורד.
והמשפט האחרון מחזיר אותנו לשאלת התכלית:
אם אכן המאפיין הייחודי של החברה האנושית הוא המגוון, מהי הפעולה הייחודית? מהי התכלית?
לשאלה זו אעלה השערה ראשונית, כיוון שאני עדיין מתחבטת בה – והיא, שלהבדיל מיתר היצורים החיים שלהם יש תכלית לקיים את מעגל החיים (כל אחד בדרכו), תכליתו של האדם, כפי שאני מזהה זאת היא לפרוץ דרך.
מדוע? כשאני בוחנת את התנהלות החברה האנושית לאורך זמן, אני מזהה תהליך של גידול אוכלוסייה וגידול במגוון, אשר מובילים להתפתחות חברתית, כלכלית וטכנולוגית (אני משתמשת במילה התפתחות כדי לתאר שינוי לכיוון מסוים לאורך זמן, ולא מתוך שיפוטיות טוב / רע). המין האנושי אינו קופא על שמריו, עולם לא כמנהגו נוהג. להפך – יש התפתחות לאורך זמן.
ה. כמה מילים לסיכום
השאלה "מהו מוֹתַר האדם מן הבהמה?", כלומר מה יתרונו של האדם בהשוואה ליתר היצורים החיים, מתייחסת הרבה פעמים לעליונות הרוחנית של האדם, ואף לאחריותו המוסרית. התייחסות זו יכולה להיבחן לנוכח המאפיין הייחודי של המודעות של האדם לחיים ולמוות.
מנגד, קהלת (ג', ט') מבטל את העליונות הזאת באמירה שכולנו בני תמותה, ובכך מתייחס למעשה לכך שגם האדם מנסה לשרוד ככל יכולתו, בדיוק כמו יצורים חיים אחרים:
"כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל".
במאמר זה התייחסתי לשאלת התכלית מנקודת מבט הישרדותית, כלומר, מהי הדרך הייחודית שהאדם שורד בהשוואה ליתר היצורים החיים (מה מותר האדם מן הבהמה)?
התובנות שאני הגעתי אליהן:
> מותר האדם (המאפיין הייחודי של המין האנושי במובן ההישרדותי, בהשוואה ליתר היצורים החיים) הוא במגוון, ואני מזהה קשר בין גודל אוכלוסייה למגוון.
> תכלית האדם שאני מזהה לנוכח המאפיין הייחודי הזה הוא לפרוץ דרך.
לא בחנתי כאן את המודעות לחיים ולמוות, למרות שגם זה מאפיין ייחודי לאדם, והוא דורש דיון מיוחד.
המטרה שלי במאמר זה היא לנסות לשכלל את ההבנה שלנו לגבי השאלה "מהו אדם?" ו"מה מותר האדם?" וכמובן, לעורר חשיבה.
אני מזמינה אתכם להגיב ולשתף את התובנות שלכם.
ב-ד כתבת שאת לא מכירה יצור חי שהתנהלותו וצורת ההשרדות משתנה עם המספר של הפרטים
נעים מאוד, ארבה.
כשיש הרבה ארבה (וזה ארבה רק כשיש המון, מלאנתלפים) הם מתנהלים בצורה שונה לחלוטין.
יש עוד בעולם החי ולא זוכרת כרגע – אבל מיני ציקדות מסוימות אולי גם.
תודה נצ
מעניין לגלות דברים חדשים