"עושה שלום במרומיו,
הוא יעשה שלום עלינו".
מה רוצות לומר המלים הללו לצלילי המנגינה היפהפייה הזו ?
האם זה מישהו או משהו שיודע לגרום לשלום בית במרחבו ולכשיתפנה מהמלאכה שם, או שכשיחליט שאנו זכאים לכך, ירד אלינו לעשות שלום גם כאן? שלום אצל צאן מרעיתו. אז הבה ונודה לו מראש, נאמר אמן.
אם צריך לעשות שלום, סימן שאנו במלחמה, אולי מתמדת, כי פסוקים אלה אינם תלויי תקופה ספציפית. האם יש בכלל הגיון במלחמות? האם אנו מייצרים בזיעת אפינו ובמיטב זמננו ערך רק כדי לסכן אותו בכליון במלחמות?
אירוע שקורה במציאות אינו יכול להיות לא הגיוני, כי עובדה שקרה. מעצם היותה, המציאות חייבת להיות הגיונית. זה שאין לנו הסבר לאירוע שקרה לא הופך אותו לחסר הגיון. אם אין באפשרותי להסביר אירוע שקרה אז כנראה שאת חוסר ההגיון אצטרך לחפש במרחבי חשיבתי שלא היתה מסוגלת להכיל או לעבד כהלכה את האירוע, כי אירועים הם הגיוניים – בהגדרה. אני יכול לשפוט את האירוע מנקודת מבט מוסרית, תועלתית, כלכלית, קהילתית, ערכים שאימצתי לי ובהם צבעתי את האירוע. היה והתנגשו עם מציאות שאינה תואמת לזוית המבט שלי, מה הטעם להגדיר את המציאות כחסרת הגיון? קונפליקטים שנוצרו ביני לבין המציאות, מקורם בהגיון שלי, לא מחוצה לו.
אז אומר מעתה, מי שלא הגיוני זה אני – לכן אתבונן במראה ואצביע על עצמי שם, ואודיע לו שהגיונו לקוי, או שמחשבתיו טעונות תיקון. זה אולי לא נוח ולא נעים, אך אם אני רוצה לתקן, התיקון צריך להתחיל בהכרה שלי שחל אצלי קילקול תפישתי וצריך לעשות משהו בנדון.
נחזור ממרחבי ההגיון חזרה למרחבי המלחמה.
אז מדוע יש מלחמות? הרי כולנו רוצים שלום. המוסלמים האדוקים מתפללים 5 פעמים ביממה לשלום, למשל. מה מונע את השלום מלהופיע? מדוע מלחמות העולם האלה של המאה העשרים עם ההרוגים, הנכים, המחלות, הערים ההרוסות? המציאות היא שיש מלחמות בין מדינות, ומלחמת עולם היא בסך הכל מקרה פרטי, קיצוני אמנם אך מקרה פרטי של מלחמה בין מדינות.
בהעדר תשובה ברורה, פשוטה, נשאל: אז מדוע יש מלחמות בין מדינות? הרי זהו שיבוש של חיי השגרה, הכלכלה, הנכסים, והסיכון שלא לחזור בריא ושלם או לא לחזור בכלל, כל זאת עבור גאוות מנצחים, שלל מנצחים?
מה ההבדל בין מלחמות בין מדינות ומלחמות בין קהילות בתוך המדינה? הרי יש מלחמת קהילות מתמשכת בין חילונים ודתיים, סונים ושיעים, קתולים ופרוטסטנטים באירלנד, מוסלמים וקופטים. אם מתקיימת אלימות בין קהילות בתוך המדינה, מדוע שמלחמות בין מדינות לא תתקיימנה? לולא ההאלימות הבין-קהילתויות, התיתכן מלחמה בין מדינות?
אז מדוע יש מלחמות בין קהילות? אפשר למנות סיבות שונות, אבל אפשר פשוט לרדת לרמת החמולה. מדוע יש מריבות תוך חמולתיות, שהן סוג של מסגרת משפחתית רחבה? לא חסרות יריבויות אלימות בתוך החמולה.
אם יש אלימות תוך חמולתית, אולי יש אלימות במשפחה הגרעינית? קמים בבוקר לעוד יום של עימותים: הורים וילדים, אחים ואחיות, בעל ואשה, גיסים, חמות. אפשר לכנות זאת חילוקי דעות, או עימותים מילוליים, אבל יש גם עימותים פיזיים, יריבות, שנאה, קנאה. הכל בתוך המשפחה.
אם יש עימות מתמשך בתוך המשפחה, מלחמה שחוזרת ונשנית, שמתקבעת והופכת להרגל, אולי זו נובעת מהיות בני המשפחה עצמם אלימים? אולי חסר שלום בין בן משפחה לבין עצמו?
אם אין שלום פנימי ביני לביני, כיצד יהיה שלום במשפחתי, וכיצד ישרור שלום בחמולה אם אנו נושאיה של האלימות, וכיצד יהיה שלום בקהילה, וכיצד נמצא שלום ואחווה במדינה, קל וחומר לגבי שלום בין מדינות. ואיך בכלל יתכן שלום בעולם עם מדינות מבוססות אלימות?
אז אימרו מעתה "עושה שלום במעמקיו", ולא נחכה לזה שבמרומים שיבוא לחלצנו ממלחמותינו.
