על עוררות יתר והתעוררות? (מאמר דעה) / נירה יקואל

ד. התיאוריה של דיסאינטגרציה חיובית

דברובסקי פיתח תיאוריה של דיסאינטגרציה חיובית (TPD – Theory of Positive Disintegrtion), אשר מתארת תהליך התפתחות של העצמי, תוך מיקוד בתפקיד הרגשות כמעצבי התפתחות (להבדיל מהשכל). רגשות הנחשבים כשליליים, כמו כעס, תסכול רב, דיכאון, וחרדות, הם מנוע הכרחי לעיצוב האישיות ולצמיחה אישית, טוען דברובסקי. הרגש מוביל את האדם להשתחרר מהמוסכמות החברתיות שכובלות את התפתחותו, להתחבר לעצמי האותנטי, ולכן גם מוביל את האדם בסופו של דבר לבריאות נפשית.

דברובסקי מתאר 5 שלבים בהתפתחות העצמי. שלב ראשון של אינטגרציה ראשונית, שלב אחרון של אינטגרציה שניונית, ובין לבין – שלושה שלבים (אשר לא חייבים להופיע באופן ליניארי, ויכולים אף להופיע במקביל) שמהווים תהליך של דיסאינטגרציה חיובית – קונפליקט בין העולם הפנימי לעולם החיצוני, אשר מוביל לערעור על המוסכמות החברתיות וחיבור לאני האותנטי.

חמשת השלבים:

שלב 1 – אינטגרציה ראשונית (אישיות עדר)

שלב ראשוני של אינטגרציה שבו האדם מונחה על ידי הצרכים הביולוגיים והמוסכמות החברתיות. הצורך העיקרי שמנחה את האדם בשלב זה הוא שייכות והכרה על ידי החברה, ולכן הוא מתנהג על פי המקובל. בשלב זה אין לאדם ביטוי אינדיבידואלי אותנטי. הוא מונע מתוך דחפים הישרדותיים, ומכיוון שגם החברה מהווה הכרח הישרדותי, הוא נענה לה ופועל על פי הדפוסים החברתיים המקובלים, כולל הרצון לקדם את עצמו בתוך החברה.

לפי דברובסקי, התנהגות זאת מקבעת ומגבילה את הנפש, בכך שהיא מגבילה את הביטוי האישי והיצירתיות, דרך חשיבה עדרית ממוצעת וכיבוי המחשבה העצמית. הערכים החברתיים מעצבים את התנהגותו ומצפונו של האדם, ופוטרים את האדם מאחריות אישית. בשלב הזה יש לאדם מעט מאד קונפליקטים פנימיים, מכיוון שכל עוד הוא מתנהל על פי המקובל, זו אינדיקציה עבורו שהוא צודק, שכך הוא אמור לפעול, וכך הוא גם שופט את התנהגותם של אחרים.

העדר מכתיב לאדם כיצד לנהוג, ומעט הקונפליקטים שיש בחייו קשורים להישרדות האישית שלו – כמו תסכולים בקריירה או קשיים אובייקטיבים בחיים. הקונפליקטים הללו לא נובעים ממידות וערכים, אלו ברורים לו.

רוב האנשים, לטענת דברובסקי, נמצאים בשלב של אינטגרציה ראשונית.

שלב 2 – דיסאינטגרציה חיצונית

תהליך של דיסאינטגרציה אשר נובע ממשבר או ממשברים (משבר גיל ההתבגרות או גיל המעבר, אירוע טראומטי, וכדומה). המשבר מייצר פער בין העולם הפנימי לחיצוני, והאדם נמצא בקונפליקט וקושי להסתגל לחברה. הוא חש התנגדות לנורמות החברתיות המקובלות, אשר לא עומדות בקנה אחד עם מה שהוא חש בליבו פנימה. הקונפליקט הזה מייצר רגשות שליליים (חוסר נוחות, תסכול, כעס, חרדות וכדומה).

האדם נמצא בתקופת מעבר שבה יש לו פוטנציאל לצמוח מזה הלאה. הצמיחה הלאה כרוכה בטלטלה רגשית ומשבר קיומי – אשר נועדו על מנת שהאדם יוותר על ההרמוניה של האינטגרציה הראשונית ויחליף את הערכים החברתיים המושרשים בערכים חדשים אינדיבידואליים.

הדרך להתגבר על המשבר הקיומי ולצמוח הלאה, אומר דברובסקי, היא לתת לרגשות השליליים מקום, ולהפוך אותם למוטיבציה חיובית שמסייעת לאדם להקשיב לעצמו ולמצוא את הדרך שלו בעצמו. בהקשר הטיפולי, דברובסקי דוגל בטיפול אשר מסייע לאדם להבין את הרגשות העזים שהוא חווה, ומסייע גם למצוא ולפתח את הביטוי העצמי שלו.

אם אני מרגישה כעס – לאפשר לכעס שעולה בי לייצר התנגדות לפתרונות חברתיים מקובלים ולהתעקש על הדרך שלי. אם אני חווה דיכאון – לאפשר לדיכאון להרחיק אותי מההתנהלות החברתית המקובלת ולמצוא את הפינות החבויות שלי. להקשיב לתחושה הפנימית – מה היא אומרת לי?

שלב 3 – דיסאינטגרציה פנימית

שלב זה מבטא מימוש הדרגתי של בחירה גבוהה לעומת בחירה נמוכה. אני מסתכלת על משהו ב'פעם האלף', ופתאום רואה אותו אחרת. נורמות חברתיות שגדלתי עליהם, הסללה שגדלתי עליה – פתאום מגיע שלב שבו אני רואה אותם באור אחר. זה יכול לקרות ברגע אחד וזה יכול להיות תהליכי. אבל ברגע שהשתרשה בי ההבנה – יש לי בחירה האם לסגת מהתובנה החדשה ולהישאר באותו מקום, או לשנות כיוון ולבחור בחירה אמיצה אחרת. זה קונפליקט פנימי אשר מניע להתפתחות עצמית.

ההתפתחות העצמית בשלב זה מעוגנת על ידי מבנה הערכים המתהווה של האינדיבידואל. הבחירה באפשרות הגבוהה יותר, לטענת דברובסקי, מבטלת את הקונפליקט בין העולם הפנימי והחיצוני ומובילה לאינטגרציה השניונית שבה כל אירוע חדש ייבחן מעתה על פי הערכים האידיאליים המתהווים ולאופן שבו האדם רוצה לחיות את חייו.

שלב 4 – דיסאינטגרציה מכוונת

בשלב זה האדם לוקח שליטה מלאה על התפתחותו. ההתפתחות שנכפתה עליו בשלב 2 כתוצאה ממשברים, וההתפתחות שנחתה עליו כהארה בשלב 3, מוחלפות בסקירה מכוונת ומודעת של חייו האישיים והחיים בכללי, ובחירה מודעת בדרכי פעולה. האדם מעצב את האידיאלים שלו מחדש ומעצב על פיהם את חייו. האדם מחליף את המידות החברתיות, בהדרגה, באופן מודע, במערכת ערכים חלופית. האדם מחליף גם את האינטראקציות החברתיות באינטראקציות אשר תומכות במערכת הערכים האינדיבידואלית שלו.

 שלב 5 – אינטגרציה שניונית (אישיות אותנטית)

שלב הרמוני ללא קונפליקטים, שבו האדם פיתח מערכת ערכים אוטונומית, עצמונית. האדם מקבל אחריות על חייו ומעשיו, מכיר בייחודיות שלו, ומכיר גם בייחודיות של אחרים. הוא יודע לאזן בין הפנימי לחיצוני, ולבחור את הדרך המתאימה לו. הוא מאתגר את המוסכמות החברתיות, מה שמתאים לו הוא מאמץ, ומה שלא מתאים דוחה על הסף. זו הרמה הגבוהה ביותר שאדם יכול להגיע אליה. ההחלטות שלו מודעות, שקולות ומבוססות על ערכיו האישיים. האדם מחובר לרגשותיו הפנימיים, אמפתי, יש לו הבנה של סבל אנושי. האדם מממש את עצמו באופן יצירתי ואינדיבידואלי, ביכולת גבוהה לפתרון בעיות, עשייה חברתית שמבטאת חזון, וחשיבה חברתית-פוליטית-פילוסופית אשר מבוססת על ערכיו האינדיבידואלים.

זאת היכולת האנושית במיטבה, על פי דברובסקי, בשלב הזה האדם נמצא במיטבו גם מבחינת הבריאות הנפשית, כיוון שהאישיות האמיתית של האדם באה לידי ביטוי. האני האוטונומי גובר על האינסטינקטים החייתיים ועל כוחות הסוציאליזציה. האדם חי על פי האידיאלים הפנימיים שלו, לפי הבנתו "איך החיים צריכים להיות" ולשם הוא מכוון את פעולותיו גם בהקשר החברתי.

נסכם

שלב האינטגרציה הראשונית מאופיין בהרמוניה, שמתוגמלת בהכרה חברתית של "נורמליות". אולם, בהרמוניה הזו יש דיכוי של האני הפנימי והחשיבה העצמאית, ולכן היא אינה מעידה על בריאות נפשית, טוען דברובסקי.

קשה מאד לאדם לצאת מהסדר החברתי הקיים באינטגרציה הראשונית, ולבחור בתהליך של דיסאינטגרציה על מנת לפתח את האישיות האותנטית שלו, כיוון שתהליך זה כרוך במצוקה רגשית גדולה. לשם כך האדם נדרש למוטיבציה פנימית רבה, למשברים אקוטיים שייצרו פער בין עולמו הפנימי לחיצוני, או . מדוע טראגית? כי אדם עם עוררות יתר מלכתחילה נמצא בפער וחוסר התאמה לסביבה, פער אשר מקשה עליו להיות באינטגרציה ראשונית וכופה עליו לחיות בדיסאינטגרציה, פער אשר מהווה גם פונטציאל גדול יותר לחוות משברים ולכן מהווה זרז להתפתחות עצמית (אף על פי שהקונפליקט הזה יכול גם להביא לנסיגה לשלב של אינטרגציה ראשונית, למרות הפוטנציאל המולד).

המצוקה הרגשית אותה חווה האדם כתוצאה מהקונפליקט בין עולמו הפנימי לעולם החיצוני, גורמת לו להתבוננות, להקשבה פנימה, ולקריאת תגר על המוסכמות החברתיות. בדרך זו הרגשות השליליים מהווים למעשה את המנוע לצמיחה האישית, ויש להם פוטנציאל להוביל את האדם לאינטגרציה השניונית.

בשלב האינטגרציה השניונית, האדם מחובר לאני האותנטי. הבחירות שלו תואמות לאישיות האינדיבידואלית שלו ולערכים הפנימיים שלו. זאת הבריאות הנפשית אליה מכוון דברובסקי.