אבן אינה צריכה להתאמץ על מנת להוכיח את ערכה, אז מדוע אדם? וכיצד אנו קובעים ערכו של אדם? על פי כישורים? אופי? הישגים? אמונות? מאמר זה בוחן שאלה זו משתי נקודות מבט:
א. נקודת מבט חברתית, אשר בוחנת את הקשר שבין ערכים חברתיים, לבין התבניות לפיהן אנחנו מקטלגים ושופטים אנשים.
ב. נקודת מבט כלכלית, אשר בוחנת את הצורך ההישרדותי בקיומן של תבניות כאלו.
נקודת מבט חברתית – טל יעקובי, מרצה לתקשורת וחינוך.
התמצאות בעולם היא צורך הישרדותי. עוד מימינו כציידים ולקטים, נאלצנו להחליט במהירות, לפעמים ללא מידע קונקרטי מספק, מה מסכן אותנו. נאלצנו גם לדעת, לעיתים ברגע אחד, על מי ניתן לסמוך בשעת הציד ומי ימכור אותנו בעבור עור הדוב. שנים חלפו מאז, סביבת החיים שלנו השתנתה, אולם המהות נשארה דומה. אנחנו עדיין נדרשים להחליט מי אויב ומי ידיד, על מי ניתן לסמוך, עם מי כדאי לנו להתחבר, ולא תמיד יש לנו מידע מלא בזמן קבלת ההחלטה. אז מה עושים? מנחשים. אחת הדרכים היעילות לנחש היא להשתמש בתבניות או במסגרות. התבניות עוזרות לנו למיין את האנשים שאנחנו מכירים ל"טובים" ו"לרעים"; לדומים לנו או לשונים מאיתנו; לאלו שאנחנו רוצים בחברתם ולאלה שנרצה להתרחק מהם. זוהי כמובן חלוקה סכמתית גסה אבל היא בפירוש הישרדותית. לפעמים פשוט אין דרך אחרת. כאשר מכירים מישהו באופן שטחי אין לנו מספיק מידע כדי לקבל החלטה מורכבת ומושכלת.
גם אם התבניות הן עניין הישרדותי, עדיין נשאלת השאלה כיצד נקבעות התבניות הללו. כלומר, על פי אילו קריטריונים נקבע מי שייך ל"טובים", מי שייך ל"רעים", על מי ניתן לסמוך, בחברת מי יהיה לנו נעים, ובמי כדאי לבחור כשותפ/ה לדרך.
התשובה לדעתי קשורה לערכים של חברה הנתונה. כלומר אנשים יטו לקטלג אנשים אחרים על סמך הערכים המקובלים בחברה שלהם. כלומר, יש קשר בין ערכי החברה לערך אותו אנחנו מייחסים לאנשים. לדוגמה, בחברה חילונית קפיטליסטית, כדוגמת החברה הישראלית, אנשים יעריכו אנשים אחרים על סמך מספר שנות ההשכלה, המקצוע, הרמה הכלכלית שלהם, מקום המגורים או מדדים סוציו אקונומיים אחרים. לעומת זאת, בחברה החרדית שלה ערכים שונים בתכלית, חברי הקהילה יעריכו חברים אחרים על סמך קריטריונים אחרים, כגון דבקות בקיום מצוות, לימוד תורה, צניעות. כך שבעוד ש"שידוך טוב" עבור חילונים יחשב איש או אישה משכילים ובעלי עבודה מסודרת, שידוך טוב בחברה החרדית יחשב תלמיד חכם או אישה צנועה. במילים אחרות – החלוקה אמנם קיימת בכל חברה אבל התוכן שלה והערכים שעליהם היא מבוססת משתנים מחברה לחברה.
האם ניתן לשנות את צורת החשיבה התבניתית שמאפיינת את החברה האנושית? לתפיסתי לא ניתן לשנות את עצם החשיבה התבניתית, אולם יש שני דברים שכן ניתן לשנות. הראשון הוא החשיבות שאנחנו מעניקים לתבניות האלה; והשני הוא תוכן התבניות עצמן.
החשיבות שאנו מעניקים לתבניות קובעת את מידת ההשפעה של התבניות הללו על חיינו, על ההחלטות שאנו מקבלים, ועל בחירת האנשים שאיתם נחלוק עניין משותף. אפשרות אחת היא לבחור בגישה שיפוטית, שמעניקה חשיבות יתר לקריטריונים שבחרנו לעצמנו כדי להעריך את מי שנמצא מולנו. על פי גישה זו, כל מי שלא עומד בקריטריונים כמו השכלה צורת דיבור, מראה, לבוש או נימוסים נפסל על ידינו מראש. הדבקות בקריטריונים היא לעיתים כל כך גבוהה, עד ששום תוכן אחר מפתיע, מעניין או שונה לא יכול להיכנס ולפרוץ את המסגרות האלה. גישה כזו עלולה להפוך אותנו ל"עבדים" של המסגרות, במקום שהתבניות ישרתו אותנו, והתפיסה שלנו נשארת מקובעת בתוך תבניות ומסגרות. גישה אחרת יכולה להיות גישה פתוחה יותר שבה אנו מאמצים אמנם תבניות וקריטריונים ראשונים כדי להעריך את מי שמולנו, אולם יחד עם זאת אנו מצוידים בגמישות שמאפשרת לנו לחשוב גם מעבר לתבניות , ולקבל בסקרנות ובעניין גם אנשים שלא תואמים לתבניות הראשוניות שלנו. בגישה כזו ההשפעה של התבניות ושל החשיבה התבניתית על חיינו היא פחותה. בידי כל אחד מאיתנו היכולת לבחור מה תהיה מידת ההשפעה של התבניות על חייו, ועד כמה הן המלצות שמסיעות בחיים או כלא תודעתי שמגביל את החשיבה.
כאמור, גם התוכן של התבניות עצמן נתון לשינוי. התבניות שמאפיינות את החשיבה שלנו משקפות תרבות וערכים חברתיים. התייחסתי קודם לכן להבדלים בין הציבור החילוני לציבור החרדי בישראל שמשפיע על תוכנן של התבניות . החברה המערבית כיום היא חברה הישגית קפיטליסטית, לכן המסגרות והתבניות שבהן אנו בוחרים משקפות את אותה תפיסה קפיטליסטית הישגית. במידה וישתנו ערכיה של החברה, ישתנו ודאי גם התבניות על פיהם אנו תופסים את הזולת. יתרה מכך, מעבר לנורמות החברתיות ישנה גם בחירה אישית והעדפה אישית של כל אחת ואחד. לכן, בכל רגע נתון ביכולתו של כל אדם לבחור לעצמו תוכן אחר לתבניות . גם אם אנו חיים בחברה הישגית, איננו חייבים לבחור תבניות שתואמות לערכים של החברה. ייתכן גם שאם תיווצר מאסה קריטית של אנשים שישנו את תכני התבניות שלהם מתכנים הישגיים לתכנים רוחניים או חברתיים, למשל, ייווצר שינוי חברתי.
נקודת מבט כלכלית – נירה יקואל, מרצה לכלכלה, שירה וחשיבה פילוסופית.
מרגע שאדם נולד (ואולי אפילו לפני כן), אנחנו מחלקים לו ציונים ומשייכים אותו לקטגוריות. בן או בת? מה משקלו בלידה? ומכאן זה ממשיך גם במוסדות החינוך, בשוק העבודה, ולמעשה – בכל היבט בחיים החברתיים והכלכליים. אותו "ערך" שאנחנו מייחסים לאדם, נקבע על פי התבניות האלו, אשר עושות סדר, ממיינות, מסננות, מדרגות ולבסוף מוציאות פלט: "משה הוא אדם כלבבי".
מדוע אנחנו זקוקים לתבניות הללו?
הסיבה היא שאנחנו חיים בחברה, והחברה האנושית מאופיינת במגוון רב, שיוצר מגבלה של מידע על האנשים שאיתם אנו חולקים חיים משותפים. החלוקה לתבניות, מסייעת לנו לעשות סדר. היא נובעת מצורך הישרדותי. כיצד?
1. וודאות וסדר – כך המוח האנושי פועל. קל לנו יותר להתנהל בעולם כאשר אנחנו מכניסים דברים לתבניות מוכרות. קל לנו להתנהל חברתית כאשר אנחנו יודעים מי נגד מי (ומי בעד), מי למעלה ומי למטה.
2. תקשורת – השונות והמגוון של האנשים מספקים לנו נושאי שיחה רבים. שיחה היא דרך מצוינת להעברת אינפורמציה וגם ליצירת קשרים חברתיים (וקשרים חברתיים – זה הישרדותי). "את אחות סיעודית? וואי… סבתא שלי סיעודית! איזה עולם קטן…".
3. תועלת כלכלית – הבנת המיקום החברתי, מסייעת לנו לבדוק אם יש פוטנציאל להפיק תועלת הדדית. "אה, את עורכת דין? באיזה תחום? משפחה? טפו טפו, אצלי הכל בסדר, אבל דודתי שתחיה… אני מוכרת בגדי ים בסגנון של פעם, רוצה לראות תמונות?"
מדוע המגוון כל כך גדול? מדוע החלוקה למקצועות משפיעה על התבניות החברתיות? מה זה משנה לנו מי מגדל פלפלים ומי "מגדל" אפליקציות? ומדוע בכלל אנשים מפתחים אפליקציות? אנסה לתת כאן הסבר, מנקודת מבט כלכלית, לאחד הדברים המייחדים את המין האנושי, והוא הקשר בין גודל האוכלוסייה לחלוקת עבודה, ולהתפתחות חברתית-כלכלית.
רובינזון קרוזו (ספר מאת דניאל דפו) חי לבדו באי בודד. כאדם שחי בגפו, רובינזון קרוזו נדרש לעשות הכל בעצמו כדי לשרוד: לצוד, ללקט, לבנות כלים, ולדאוג למחסה. הסיפור מבוסס אמנם על מקרה אמיתי, אבל אנשים בדרך כלל אינם חיים לבדם, אלא בחברה. בחיים בחברה יש לאנשים אפשרות לחלק ביניהם את העבודה. חלוקת עבודה והתמחות יוצרים מגוון חברתי, ואפשרות להתפתח, להתייעל, ולהגדיל את המגוון והכמות של המשאבים, ובכך הם משפרים את סיכויי ההישרדות של כלל הפרטים בחברה.
גם נמלה היא יצור חברתי, וגם לנמלים יש חלוקת תפקידים: המלכה מטילה ביצים, הזכר משמש להפריה, יש נמלים פועלות (הכל הן עושות בבית הזה!) ויש אפילו נמלים לוחמות. אולם, האם אי פעם ראיתם נמלה עובדות בנמל? נמלה סוחרת? מפתחת אפליקציות? מה ההבדל בין חברה של נמלים לחברה אנושית? קחו קן של 200 נמלים, ולעומתו קן של 200 אלף נמלים – חלוקת התפקידים בקן לא תשתנה. גם התקשורת בין הנמלים לא תשתנה (הנמלים מתקשרות ביניהן באמצעות פרומונים, חלקיקי ריח). שימו לב גם שכל הנמלים בקן אחד הן קרובות משפחה! כולן צאצאים וצאצאיות של המלכה.
וכיצד מתנהג אדם? כפר קטן בן 200 תושבים אינו מתנהל באותו אופן כמו עיר גדולה בת 200 אלף תושבים. בחברה אנושית, לגודל החברה יש השפעה גם על חלוקת העבודה וגם על התקשורת בין האנשים. קחו לדוגמה כפר קטן (הכוונה היא לכפר קטן של פעם, לא לכפר בעידן הגלובלי, שבו כולנו מחוברים זה לזה בזכות אמצעי תחבורה משוכללים, אינטרנט וטלפונים חכמים). בכפר הקטן שלנו אנשים מכירים זה את זה היטב (מכירים את כל המשפחה וגם דורות אחורה). כלומר, יש מידע מלא על התנהגות האנשים, ובנוסף האנשים גם תלויים זה בזה, חברתית וכלכלית. החיבור בין התלות ההדדית וההיכרות – מייצר אמון. האמון מאפשר לאנשים לחיות באופן שיתופי, לסמוך זה על זה ולסייע זה לזה (גם בכפר קטן יהיו אנשים אופורטוניסטים בעלי שררה, אך כוחם מוגבל הן מהגודל האובייקטיבי של הכפר, והן בשל התלות שלהם ביתר אנשי הכפר). בכפר שלנו חלוקת התפקידים פשוטה והמקצועות אינם דורשים הכשרה ארוכת שנים. רוב האנשים עובדים בחקלאות, אבל יש גם נגר, חייט, אופה וכדומה.
כעת, הניחו שהכפר שלנו גדל. ככל שהכפר גדל, הקשרים החברתיים והכלכליים הופכים להיות מורכבים יותר. הניחו כי הכפר שלנו גדל עד כדי כך שהוא מתקרב גיאוגרפית לכפר מרוחק שמעולם לא ניהלנו איתו קשרי שכנות. מפה לשם, הדרכים מתפתחות, והכפרים מחליפים ביניהם סחורות וגם נדוניות. אמנם יש יותר מחלוקות בין האנשים, כיוון שאנחנו פחות מכירים את האנשים מהכפר השכן, אבל לא עובר זמן רב ושני הכפרים מפתחים כללי מסחר והתנהלות אשר מיטיבים עם שני הכפרים. שימו לב שהתקשורת בין אנשים מבוססת על העברת מידע מילולי, ולא על פרומונים כמו אצל נמלים, ולכן לגודל החברה יש השפעה על העברת המידע.
עוברים ימים, חודשים ושנים, והכפרים שלנו גדלים והולכים. הדרכים מתפתחות, וכך גם אמצעי תחבורה ותקשורת. מתפתחים גם אזורי סחר מרכזיים, מסחר מעבר לים ואפילו ערים. ערים? אכן J, אבל בעיר גדולה אנשים זרים זה לזה. הזרות, או חוסר המידע לגבי התנהגות האנשים, מאפשרת לאנשים לנצל הזדמנויות ולהרוויח על חשבונם של אחרים. ככל שהחברה האנושית מתרחבת והעולם הופך להיות יותר ויותר גלובלי, חלוקת התפקידים הופכת יותר מגוונת ומורכבת. הקשרים הופכים מורכבים יותר, ונדרש מאיתנו להיעזר יותר ויותר בתבניות על מנת שנוכל לעשות סדר בעולמנו, להרכיב את הפאזל לאורך, לרוחב ולעומק, למקם את האנשים שאנחנו פוגשים כדי שנוכל לדעת מי קרוב אלינו בפאזל ומי רחוק, מי מיטיב ומי מזיק, מי מעניין ועל מי חבל לבזבז את הזמן.
"מה את עושה בחיים?", שואל הבחור החסון מהכפר. "אני? אני מנהלת ייצור במפעל טקסטיל", היא עונה, "ואתה?", היא שואלת. "אני עוזר להוריי לגדל פלפלים ועגבניות". "אוה…", היא אומרת, "אני מחפשת מישהו עם שאיפות".
שימו לב שערכו של האדם נגזר מהצורך ההישרדותי במסגרת החברתית שבה אנחנו חיים. הערך הזה לא נגזר מכוח עליון, הוא לא נגזר מהמהות של האדם פנימה. גם המילה "ערך" נובעת מאותה חשיבה תבניתית אשר מקטלגת ומדרגת. אפילו השאלה בכותרת המאמר "מה קובע ערכו של אדם" נובעת מאותה חשיבה תבניתית.
האם ללא ההקשר החברתי, היינו חסרי ערך? במובן הנייטרלי של המילה, כלומר, שלא היינו נמדדים בשום דרך? או שאולי יש לנו איזשהו ערך בלתי תלוי הנובע מעצם קיומנו? האם ההתפתחות שלנו מחייבת איזושהי יכולת למדוד, לקטלג ולהכניס לתבניות, או שאולי ההתפתחות באה לידי ביטוי דווקא בשחרור מהתבניות האלה?
סיכום
מסגרות ותבניות הן עניין הישרדותי. הן עוזרות לנו לעשות סדר בעולמנו, ודאי בחברה גלובלית כמו שלנו, שמבוססת על חלוקת תפקידים ושיתוף פעולה כלכלי וחברתי בין אנשים שונים, שפעמים רבות אינם מכירים זה את זה (לפחות בתחילת הדרך המשותפת). למסגרות יש תועלת כלכלית – הן יוצרות תקשורת ויוצרות גם ודאות.
יחד עם זאת, בכוחנו כפרטים וכחברה לקבוע הן את החשיבות שאנו מעניקים למסגרות אלה ואת תוכן המסגרות. המודעות לחשיבותן של המסגרות מצד אחד, והמודעות לקיבעון מחשבתי שהן עלולות ליצור במהדורה הקיצונית שלהן, היא חשובה. כך יוכל כל אחד מאיתנו לעשות בהן שימוש יעיל מבלי להפוך אותן לכלא תודעתי.
"בידי כל אחד מאיתנו היכולת לבחור מה תהיה מידת ההשפעה של התבניות על חייו"
על מה המשפט הזה מתבסס?
הוא מתבסס על ההבנה שלי, שלכל אחד מאיתנו יש זכות בחירה כיצד יתנהלו חייו. זה תקף לתפיסתי לא רק ביחס לתבניות אלא בכל תחומי החיים. יש לנו בחירה כיצד להתנהל, גם עם לעיתים נוח לנו לברוח ל"אין לי ברירה" או "נכפה עלי מבחוץ"