על תפקידו של בית הלמה במודל התפתחות ספיראלית.
"בֵּית הַלָּמָּה" קם כאלטרנטיבה לאקדמיה בתקופת התו הירוק, והתפתח מאז כיוזמה של השכלה חופשית, אשר לוקחת חלק בשינוי חברתי כולל. השכלה המבוססת על חשיבה ביקורתית, שאילת שאלות, וערעור על דפוסים קיימים. בתהליך הזה מצאנו את עצמנו שואלים שאלות לא רק על המשבר החברתי שפקד אותנו, אלא גם, ואולי בעיקר, על הייעוד שלנו כפרטים וכחברה. מאמר זה מספק נקודת מבט פילוסופית אישית על המסע הזה שאנו עוברים, ועל בית הלמה כחלק ממנו.
הנחת היסוד במאמר היא שכל אדם הוא נקודה ייחודית בעולם, ויש לו ערך מוסף להציע לחברה. תחת הנחה זו, מסע ההתפתחות הספיראלי שלנו כחברה, מתאפשר בזכות המגוון, בזכות השונות בין האנשים. בפרט, המאמר בוחן חלוקה גסה של שני סוגי טיפוסים: "המשמר" ו"המורד", ואת תרומתם למנגנון ההישרדות החברתי. המאמר בוחן גם את תפקידו של בית הלמה כמורד במערכת החברתית מחד, וכיוצר אלטרנטיבה חברתית מאידך.
א. לכל אדם ערך מעצם קיומו
"יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל דָּבָר יָקָר שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ… וְהַבְּחִינָה הַזּאת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ הוּא מַשְׁפִּיעַ וּמֵאִיר וּמְעוֹרֵר אֶת לֵב חֲבֵרוֹ וְצָרִיךְ חֲבֵרוֹ לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת וּבְחִינָה הַזּאת מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין". (הרבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, חלק א, לד, ד).
נרחיב ונקבע זאת כהנחת יסוד במאמר זה:
כל אדם הוא (או היא) נקודה ייחודית בעולם, ויש לו ערך מוסף ייחודי לו. ערך זה אינו תלוי בעושרו, מעמדו, הישגיו, או מוצאו, אלא ישנו מעצם היותו (אבן אינה צריכה להוכיח את ערכה, אז מדוע אדם?). החיים בחברה הם המסגרת שבה הערך המוסף של כל אדם בא לידי ביטוי, ולכן בכל מפגש בין אנשים יש פוטנציאל להפריה הדדית ולהעצמה (סינרגיה).
בכל מפגש בין אנשים, בו הצדדים פתוחים לשמוע ולקחת לתשומת ליבם את דברי חבריהם (ולא רק לומר את שלהם), יש ערך מוסף, כיוון שכל אדם מקבל משהו מחברו שלא היה לו קודם לכן, ולא יוכל להשיג בכוחות עצמו. מפגש כזה אינו מסתכם רק בהחלפת ערך מוסף בין אדם לחברו. כל אדם מוסיף יותר מאשר את הערך המוסף שלו, כי ישנו גם ערך מוסף מעצם האינטראקציה בין האנשים על ידי יצירת תובנות חדשות שלא היו שם קודם לכן. לכן הערך המוסף מתווסף ומתעצם (סינרגיה). זוהי התרומה, למשל, שיכולה להתקבל באמצעות לימוד בחברותא.
ב. החברה האנושית מתפתחת באופן ספיראלי
את מסע ההתפתחות שלנו כפרטים וכחברה ניתן לתאר על ידי מודל ספיראלי, המורכב משני סוגים של תנועה: תנועה אנכית ותנועה מעגלית.
> תנועה אנכית – תנועה מתמדת כלפי מעלה, לאורך ציר או צירים של התפתחות (מרע לטוב, מסבל להנאה, מבדידות לחברה, משקר לאמת, וכולי).
> תנועה מעגלית – תנועה מחזורית אופקית המשמשת כמסגרת כובלת שבה אנו חיים: חוקי טבע, כללים חברתיים, ואזורי הנוחות שלנו.
המסגרת הכובלת של התנועה המעגלית מהווה מעין מקדם חיכוך אשר מאט את קצב ההתקדמות על ציר ההתפתחות האנכי, ומרחיק אותנו, כביכול, מהטיפוס כלפי מעלה. אולם דווקא בשל כך, המסגרת הכובלת היא זו שמאפשרת למעשה את הטיפוס כלפי מעלה! הרי ללא החיכוך, היינו יכולים להיות נוכחים, באופן מיידי, בכל מקום על גבי הציר האנכי – ולכן לא היתה בו התפתחות כלל. לא היה מסע. מנגד, ללא ציר התנועה האנכי (או הצירים), היינו נשארים עם מגבלות בלבד, ותנועה מחזורית שמובילה לאותה נקודה שוב ושוב, וגם אז לא היתה התפתחות כלל. שתי התנועות הללו יחד, יוצרות את התנועה הספירלית, אשר מהווה את מסלול ההתפתחות שלנו כפרטים וכחברה, כמתואר באיור 1:
ג. המשמר והמורד
בכל אדם פועלים שני כוחות התנהגותיים חברתיים: "משמר" ו"מורד". שני כוחות אלו הם הישרדותיים גם ברמת הפרט וגם ברמת החברה. לשם פשטות, נתייחס לכוחות האלו כשני טיפוסים נבדלים בחברה, והרציונל הוא שיש אנשים שאצלם הכוח המשמר יותר דומיננטי, ויש אנשים שאצלם הכוח המורד יותר דומיננטי.
> משמר – זה הטיפוס אשר מנסה להיות דומה לאחרים. הוא נורמטיבי, חקיין, ופועל לפי מה שמקובל. הוא מקרב את הדומה ומרחיק את השונה. זה תפקיד הישרדותי, כי האדם הוא יצור חברתי. כלומר, האדם זקוק לחברה על מנת לשרוד, והחברה זקוקה לטיפוסים המשמרים על מנת לשרוד כחברה. הטיפוסים המשמרים מייצרים חברה, מבדלים ומשמרים אותה לאורך זמן. באופן טבעי, אצל רוב האנשים הכוח המשמר יהיה יותר דומיננטי, אחרת לא ניתן יהיה לקיים חברה.
> מורד – זה הטיפוס שמורד בחוקים, מאתגר את הקיים, ובועט במוסכמות. ברמת הפרט, הטיפוס המורד מבקש למלא את צרכיו ותשוקותיו לומר, הוא אנוכי מנקודת מבט חברתית משמרת, והוא מורד במערכת שנזעקת לשמור על עצמה. אולם, גם למורד יש תפקיד חברתי הישרדותי. הוא מאפשר בחינה מחודשת של החברה ופריצת דרך למקומות חדשים.
במסע הספיראלי החברתי, לשני הטיפוסים הללו יש תפקיד. הטיפוס המשמר, מקיים חברה ומשמר אותה (תנועה מעגלית). הטיפוס המורד מערער על הדפוסים הקיימים ופורץ דרך (תנועה אנכית). חברה נמדדת ביכולת שלה להכיר לא רק בחשיבות של הטיפוס המשמר, אלא גם בחשיבות של הטיפוס המורד, כיוון שבלעדיו, היא תישאר במקום ולא תתפתח.
שני הכוחות ההתנהגותיים הללו, אשר נמצאים בכל אחד ואחת מאיתנו, עלולים לפגוע בחברה במקום לסייע להישרדותה כאשר הם יוצאים מאיזון.
הכוח המשמר, בהיבט החיובי שלו, מייצר אנשים משימתיים ויציבים שיש להם סדר יום והם עובדים קשה על מנת לשמור על היציבות החברתית והכלכלית שלהם, ותוך כדי גם של כולנו. לאנשים אלו יש צורך עז בשייכות חברתית, ולכן ישמרו על כללי החברה, יכבדו היררכיה ומבני שליטה, יפעלו על פי הנורמות המקובלות ויצפו גם מאחרים שינהגו באותו אופן. בהיבט השלילי, כאשר החברה יוצאת מהאיזון הספיראלי, ונותנת לטיפוס המשמר מקום רב מדי, אנשים עלולים לפעול כעדר מבלי להפעיל שיקול דעת, ולעיתים אף לנהוג באלימות כלפי מי שמחזיק בדעות שונות מהמקובל. אותם טיפוסים משמרים, יפעלו כ"אנשי ככה", וישתיקו את הקול המורד אשר גם הוא חיוני לחברה.
גם לכוח המורד יש צד שלילי וצד חיובי. בצד החיובי שלו, המורדים ינהגו כ"אנשי למה", כלומר, הם יהיו האנשים שלא מקבלים דברים כמובן מאליו, אלא שואלים שאלות, מטילים ספק, ומערערים על הדפוסים הקיימים, מתוך רצון מתמיד לחפש אחר האמת ולשנות סדרי עולם. אמנם הכוח המורד שלהם דומיננטי מהכוח המשמר, אך גם הם זקוקים לחברה כבסיס להתפתחות (המורד זקוק לקופסה כדי שיהיו לו במי לבעוט). בצד השלילי, המורדים יהיו אנשים שאיבדו אמון במערכת החברתית באופן טוטאלי, עד כדי רצון לפרק את המערכת החברתית כולה. הם כבר סיימו לשאול שאלות, והפכו ל"אנשי ככה", אינדיבידואלים, אשר בועטים בכל התארגנות חברתית באשר היא.
ד. המודל הספיראלי המשולב
מדוע אנחנו צריכים חברה? מדוע מסלול ההתפתחות העצמי שלי כפרט כרוך במסלול ההתפתחות החברתי? התשובה נועצה בהעצמה, בסינרגיה שבין הפרטים. לבד, בכוחות עצמי, יש לי יכולת להתפתח עד גבול מסוים. במפגש המפרה בין אנשים שונים, אנו מעצימים למעשה את הספיראלה כולה. ההתפתחות הספיראלית שלי מועצמת בזכות האינטראקציות עם אנשים אחרים, וההתפתחות הספיראלית של החברה כמכלול מועצמת בזכות הערך המוסף של כל פרט ופרט בחברה.
המודל הספיראלי המשולב (איור 2), מתאר את הקשר בין ההתפתחות הספיראלית של הפרטים לבין ההתפתחות הספיראלית ברמת החברה. התוצאה המתקבלת היא מסע התפתחות המורכב משלושה סוגים של תנועה:
1. חיבור לעצמי (תנועה אופקית) – מסלול התפתחות ספיראלי עצמי, אשר כאן, באיור 2, מתואר על ידי תנועה אופקית לעבר ציר ההתפתחות החברתי האנכי. התקרבות לעצמי, תוך השלת הדפוסים החברתיים. זו הדרך של הפרט להתקרב לייעוד שלו, לערך המוסף הייחודי לו.
2. חיבור לזולת (תנועה מעגלית) – תנועה מעגלית-מחזורית, שנובעת מהיצירה והשמירה על הדפוסים הקיימים, על ידי כלל הפרטים בחברה.
3. חיבור למשהו גדול יותר (תנועה אנכית) – תנועה אנכית, המתארת פריצת דרך חברתית, אשר מתאפשרת בזכות פריצות הדרך האינדיבידואליות של טיפוסים מורדים, תוך שמירת המסגרת של ההתפתחות הספיראלית החברתית כמכלול.
המודל הספיראלי נתון כאן כהמחשה בלבד, ואילו מסע ההתפתחות שלנו כפרטים וכחברה מורכב מרבדים שונים של התפתחות. גם הניסיון להבין את הדרך שאנו הולכים בה, הוא חלק מהמסע.
ה. החיפוש אחר האמת
ניקח לדוגמה, את הציר "שקר-אמת". האמת האבסולוטית, נמצאת בקצה העליון, הבלתי ניתן להשגה, של הציר "שקר-אמת". אמת זו קיימת כאמת מידה, כגבול עליון לשאוף אליו. התמקדות באמת הזו, החיפוש אחריה, מוביל אותנו להתפתחות על גבי הציר "שקר-אמת". ואולם, לכל אדם יש ציר "שקר-אמת" משלו, ואמת פנימית שלו, אשר תלויה בנקודה הייחודית שבא הוא נמצא ובמסע ההתפתחות שלו (בתנועה האופקית, כאמור באיור 2). ואולם, גם האמת פנימית הזאת, האינדיבידואלית, אינה מוחלטת (כאמת פנימית), אלא תלויה ברמת ההתפתחות החברתית הכוללת (רמת ההתפתחות שהגענו אליה כחברה על גבי הציר האנכי), והיא משתנה עם ההתפתחות שלנו כחברה.
לכן, מסע ההתפתחות הפרטי של כל אחד ואחת מאיתנו משולב במסע החברתי. חקר האמת הוא מסע משולב של חיפוש האמת הפנימית מצד אחד (תנועה אופקית), וחיפוש האמת החברתית (תנועה אנכית), ובתהליך המשולב הזה, החברה משמשת לנו כעוגן וכמגבלות שעלינו להשיל בהדרגה.
ישנה נטייה אנושית להסתכל על העולם במשקפיים דיכוטומיות, ולראות, לכאורה, רק את הקצוות. האשליה הזו נובעת ממחיקת הציר כולו והפיכתו לקצה התחתון. למשל, כל מה שאינו אמת אבסולוטית – הוא שקר. הסיבה שאנו נוטים לחלוקה הדיכוטומית הזאת, היא כדי שנוכל להתמקד בגבול העליון ולכוון את דרכנו אליו. זוהי דרכה של התבונה. וכפי שתיאר זאת הפילוסוף עמנואל קאנט, זהו תפקידה של התבונה הטהורה גם לבקר את הנטייה הזאת ולהיות מודעים לה.
ו. בית הלמה – סיכום
מה תפקידו של השלטון? לשרת את הציבור. מה תפקידה של מערכת הבריאות? לשמור על בריאות הציבור. מה תפקידה של המערכת המשפטית? לשמור על החלשים מפני האוחזים בכוח. מה תפקידו של ביטוח לאומי? לדאוג לרווחת אלו הזקוקים לכך. ומה תפקידה של האקדמיה? לחקור את האמת. כיצד אנו יודעים שאנו נמצאים בתקופה של משבר חברתי? אנחנו מזהים שכל המערכות החברתיות כושלות בתפקידן. למעשה, הכשל בא לידי ביטוי בתמונת מראה – המערכות פועלות בניגוד לייעודן, וממשיכות לומר בדיוק את ההפך (והחזון של אורוול, בספרו 1984, מתגשם אל מול עינינו). האקדמיה, בפרט, אשר תכליתה להיות המורדת האולטימטיבית, אשר בוחנת לב וכליות (חברתיים), ומחפשת אחר האמת כדרך פעולה – הפכה למעוז השמרנות והאחיזה הכפייתית בידע הקיים, ברמה המערכתית. בתקופה כזו של שבר חברתי, קם בית הלמה, כאנטיתזה לאקדמיה כפי שהיא מתנהלת כיום. בית הלמה מקבץ אליו "אנשי למה" – אנשים מורדים מטבעם (טיפוסים שהכוח המורד יותר דומיננטי אצלם בהשוואה לכוח המשמר), אנשים אשר שואלים שאלות, ומערערים על הדפוסים הקיימים. בעוד האקדמיה מרחיבה את מעגלי הספיראלה על ידי קידום מקצועות המדע והטכנולוגיה, אשר משדרגים את אזור הנוחות ומשמרים את הקיים, בית הלמה בא לאתגר את אזורי הנוחות, לחקור את האמת (כתהליך תמידי, ומתוך הבנה שאין לנו אחיזה באמת), ולתמוך בשינוי חברתי.
